שנה לאחר מכן:
נקודת המבט של הארי:
בדרך לבית הקברות עצרתי כדי לקנות פרחים. קניתי שני זרים והמשכתי לנסוע. ידעתי בדיוק איך היום הזה עומד להיות ולא התרגשתי מזה. כעבור כמה דקות הגעתי ומצאתי שם את כל שלושת הבנים. אף אחד מאיתנו לא דיבר אך בכל זאת כאילו תיאמנו זאת מראש התקדמנו לעבר שני הקברים שרצינו. ידענו שכנראה שזו תהיה הפעם האחרונה שנראה אותם ובגלל זה הכל היה צריך להיות מושלם. לאחר שעברנו בין כל הקברים הגענו. אלו היו שני הקברים שבפינה המרוחקת ביותר, ביקשנו את המקום הזה כי חשבנו שהוא המקום האינטימי ביותר שאפשר למצוא בבית הקברות הזה. כשהסתכלתי על הקברים וקראתי את השם של אנאבל ונייל הרגשתי את המחנק בגרוני. כל הרגעים, הטובים והרעים כאחד, עברו מול עיני כרגע. כל השטויות שלי ושל נייל וכל הצחקוקים הקטנים שאנבל חשפה בפנינו מדי פעם. ראיתי שליאם ולואי מחו דמעה קטנה שברחה.
זה פשוט לא פייר.
זה לא הגיע להם.
לאף אחד מהם.
אנאבל נכנסה לכל הסיפור הזה בניגוד לרצונה. אני פשוט לא מאמין שחטפנו אותו כמו איזה חבורת פסיכופטים. אנחנו פשוט נוראיים. השפלתי את ראשי ונתתי לכאב שהתפשט בליבי להתפשט גם בכל גופי. הסתכלתי טוב על שני הקברים, על השמות ועל כל מה שהיה חרוט על המצבה. ציירתי את הכל בזכרוני. ידעתי שזאת הפעם האחרונה שאני יהיה ככה, חופשי. הסתכלתי על הבנים, ושוב, בתיאום מושלם התחבקנו מסביב למצבות שבהם שכבו גופות תמימות וחפות מפשע. כולנו ידענו שבעוד מספר שעות נהיה בכלא ולא נזכה למגע אנושי שכזה. אנחנו נגמור את חיינו בכלא. כשהסגרנו את עצמנו ידענו שזה המעשה הנכון, במיוחד לאחר שנה שלמה של בריחה תמידית. אין בנו חרטות.
נשמנו נשימה עמוקה והנחנו את הפרחים שקניתי על המצבות, זר על כל מצבה.
ובאותו רגע ידענו שזה נגמר.
הכל נגמר.
---------------------
אני מעלה משהו בהמשך היום אז תהיו מעודכנים. בנוסף, אם למישהו יש שאלות על הסיפור או בכללי אני ממש אשמח לענות אז אתם מוזמנים לכתוב אותן בפרטי או בתגובות.
תהיו מעודכנים!
YOU ARE READING
Everything is different now-one direction
Fanfiction״אין לך ערך. את נועדת כדי לספק אותנו.״ פאנפיק על וואןדי! תיכנסו ותקראו! #תכנים מיניים #שפה גסה #פגיעה עצמית תצביעו, תגיבו ותפרסמו:)
