If you only knew אם רק ידעת (boyxboy)

פרק 4

רגע, מה קורה כאן?

ניק מתקרב אליי וכבר יכולתי להריח את הבושם המושך שלו מרחף מעל אפי,
אני מרגיש מסוחרר ולא מבין כלום.
פתאום תוך שנייה השפתיים שלו היו על שלי ופערתי את עיניי בהלם, לא זזתי.
נרתעתי מעט, ניתקתי את שפתיו משלי והלכתי לאחור למרות שהייתי די צמוד לקיר, "מה אתה עושה?" מלמלתי בשאלה, הוא לא היה שיכור וגם אני לא.
הוא שוב הצמיד את שפתינו בלי לשאול ולא הגבתי, הוא היה בשלו ולפתע הפך את הנשיקה לתובענית יותר כשהכניס את הלשון שלו. אני שבחיים לא התנשקתי נשיקה אמיתית, לא ידעתי מה לעשות, אבל ניק כאילו לקח את המושכות ויכולתי להבין מה לעשות רק לפי הכיוון שבו החזיק את פניי.
החלטתי שאני לא מתבייש ואני מחזיר, הכנסתי את לשוני אבל נתתי לו להוביל.
לאחר כמה שניות נוספות הוא עצר כשידו עדיין מחזיקה בפניי והוא בהה בי מעט, ואז תוך רגע הסיר את ידו ממני, כאילו הבין מה עשה.
אני אפילו לא מבין מה קרה כאן.

הוא יצא מהחדר לאחר שפתח את המנעול ואני נשארתי שם, המום, מבוהל, ובעיקר, מרוצה.
זו הייתה הנשיקה הראשונה שלי וכפי שקיוויתי, היא הייתה עם ניק.

"התכוננת למבחן בכלל?" מרקו שאל מרים גבה וכמובן שלא התכוננתי.
מאז הנשיקה עם ניק, הראשונה, זו שאני יזמתי, לא הצלחתי ללמוד ועכשיו בכלל..
ניק נישק אותי, מה זה אומר בכלל?
אני לא יודע אבל אני חייב לברר.

עמדתי ליד הלוקר יחד עם מרקו ואוליביה, הם דיברו על המסיבה אתמול ואני חשבתי על ניק, אבל זה לא היה דבר מיוחד כי תמיד המחשבות שלי היו עליו ועל איך ירגיש המגע של שפתיו על שלי, רק שהפעם ידעתי איך זה מרגיש,
וזה מרגיש כל כך טוב.
"תומאס!" יד דפקה על הלוקר צמוד אליי ויכולתי להרגיש את הרטט על גופי.
ברנדון עמד קרוב אליי והיה נראה כועס, ולא הבנתי למה, חשבתי שהוא מחבב אותי.
"לאן נעלמת לי אתמול?!" הוא צעק ונבהלתי, למה הוא מתנהג ככה משום מקום?
הוא כנראה קלט שנבהלתי ואז נרגע וצעד לאחור, מעלה לפתע חיוך על פניו שהרגשתי שהוא מזויף. "סליחה, פשוט לא הבנתי.. אני.. אתה תגיע למסיבה היום?" הוא שאל ופתאום לא רציתי בכלל לבוא. אולי המניעים שלו לא כפי שחשבתי.
"ברנדון, אתה בא?" שון הגיח מאחוריו וחייך חיוך זדוני, מה הוא רוצה?
"כן, אני בא." הוא הסתכל עליי וחייך, "ניפגש הערב." הוא הלך וליבי דפק.

אני לא חושב שאני אלך, יש לי תחושה רעה לגבי ברנדון.. ובנוסף, אני לא יכול להפסיק לחשוב על ניק ולתהות אם גם הוא חושב עליי, אם גם הוא מרגיש את הפרפרים שאני הרגשתי.

הלכתי לסיפריה בידיעה שניק שם.
הוא גם הסיבה שהתחמקתי מהמקום הזה כל השבוע.
"היי, מישל." אמרתי באדישות והיא חייכה.
"ניק כאן?" היא כיוונה אותי לאגף ספרי האימה. אף על פי שהיא כזו נחמדה, אף פעם לא התחברתי אליה ממש.
"ניק?" שאלתי והוא לא הסתובב או הסתכל עליי בכלל, רק אמר, "מה?"
"אנחנו יכולים לדבר?" בכל זאת רציתי לשאול אותו ולברר למה הוא עשה את מה שעשה.
"אני עסוק." הוא מלמל וזה עצבן אותי, תהיה גבר, ניק, נישקת אותי אז תתמודד. מישהו מאיתנו צריך להיות האמיץ כאן וזה כנראה לא יהיה אני.
"אני בסך הכל רוצה להבין למה ניש-" ניק סתם לי את הפה עם ידו ופערתי את עיניי.
"תהיה בשקט." הוא אמר כשכיווץ את גבותיו.
אני הייתי המום וגם כשהסיר את ידו ממני לא פציתי את פי, הוא לרגע היה נראה לי מפחיד, למרות שהחזות שלו באמת מפחידה, לא חשבתי שאני אצטרך לחשוש ממנו בעצמי.
"תשכח ממה שקרה אתמול." הוא דרש ואני לא הגבתי, רק הסתכלתי עליו בהלם.
"תגיד את זה." הוא אמר ולא הבנתי מה להגיד, אבל יכולתי רק לנחש, "לא קרה כלום א-אתמול." גמגמתי, ניק הלחיץ אותי, בחיים הוא לא כעס עליי וגם לא תכננתי להכעיס אותו, רציתי לשמור אותו קרוב.
הוא חזר להתעסק עם הספרים כשקילל אותם בשקט, הוא שונא ספרים.