If you only knew אם רק ידעת (boyxboy)

פרק 47

נ.מ ניק:

התעוררתי במיטה מלאה, תומאס בין זרועותיי, מחבק אותי כל כך חזק מתוך שינה, כאילו גם בחלומות שלו הוא מפחד לאבד אותי.
אני זה שמפחד לאבד אותו.
הוא שינה אותי כל כך, לא הייתי כזה, לא היה אכפת לי משום דבר.. ועכשיו, אכפת לי.
כואב לי בפנים, אני לא מפסיק לחשוב על הרגע שהוא יעשה משהו, שיבגוד בי, שיעזוב אותי, שיפגע בי. למה אני לא מצליח להפסיק?

אחרי שצחצחתי את שיניי והתלבשתי, ירדתי למטה, השארתי את תומאס לישון כי הוא היה נראה לי עייף אחרי ששתה אתמול הרבה.

את האמת שרציתי לברוח, רציתי לצאת מהבית ולנסוע על האופנוע שלי, לכל מקום, רק לא להיות כאן.
אני אוהב את תומאס, כל כך.
יותר מדי.
והפחד לאבד אותו גודל בכל יום.
אני לא רוצה את זה, אני לא רוצה להרגיש ככה.
הוא מתחתן, הוא יעזוב אותי בכל מקרה, כך ברנדון אמר, הרי זה בדיוק מה שקרה לו עם מלאני, וזה יקרה גם לי.

"ניק? הכל בסדר?"

"מעולה." אני מרגיש שאני מתפרק.

"הכנתי ארוחת בוקר, תאכל ניקי." אמא אמרה וסימנה לי לשבת.

"אני לא רעב." אין לי תיאבון.

"הו תומאס, ישנת כאן?" הסתובבתי וראיתי את תומאס בקצה המדרגות, יורד באיטיות ומסתכל עליי, חושש. השארתי אותו לבד שם.

"בוא תאכל." אמא המשיכה לומר והגישה לו צלחת ומזלג, והוא התיישב על הכיסא, מסתכל עליי מבולבל.

הילד הזה עומד לשבור לי את הלב.

"ניק?." הוא מלמל כשהביט בי, ואני עדיין בוהה בו, ביופי של המלאך הזה, או שהוא בעצם שטן בתחפושת של מלאך.

"אני יוצא רגע." אמרתי ולא הסתכלתי עליו או על אף אחד, לא רציתי.

עישנתי את הסיגריה השנייה שלי כשעמדתי בחוץ נשען על מעקה המרפסת, מביט על הרחוב השקט בשעות הבוקר.
הרוח נעימה, לא קר ולא חם, והלוואי שהייתי נשאר לעמוד כאן לנצח, בלי לחשוב על כלום.

"ניק?"

סיבבתי את מבטי ימינה, מביט למטה אל הילד הקטן, שמסתכל עליי עם עיניו הגדולות, מביט בי בשאלה.

"עשיתי משהו לא בסדר?" הוא שאל בחשש, ואני נאנחתי.

"אכלת?" התעלמתי מהשאלה שלו, כי לא יכולתי לענות, לא יכולתי להגיד לו שהוא עדיין לא עשה כלום, כי רציתי להאמין שגם לא יעשה.

הוא הנהן בעדינות והתקרב אליי מעט, מניח עליי את ידיו, אוחז בזרועי ברכות, הוא כל כך עדין ורך, הוא יודע להשרות עליי שלווה ורוגע לעומת הפחד והחרדות שאני מרגיש גם בגללו.

לא יכולתי שלא לדאוג, לפחד שהוא יעלם לי, כי הוא עשה את זה כל כך הרבה פעמים, אבל עכשיו הוא איתי, זה לא מגיע לו שאתייחס אליו כך, הוא כל כך טהור וטוב.