If you only knew אם רק ידעת (boyxboy)

פרק 19

נ.מ ניק:

"כל מה שאתה צריך לעשות זה לקחת את הבקבוק הזהוב שנמצא במדף העליון. אנחנו נדאג שלא יתפסו אותך."

תומאס הביט בו בחשש, חשש אמיתי. אני יודע שהוא בחיים לא עשה דברים כאלה, הוא ילד טוב וכך אהבתי אותו.

"מאט, הוא נמוך, הוא לא יגיע לשם." ציינתי בפניו, למרות שתומאס לא היה כזה נמוך, רק נמוך ממני.

"ניק, אל תתערב." הוא הפנה את מבטו לתומאס, "אתה מוכן? או שאתה מפחד?"

ברור שהוא פאקינג מפחד!
תומאס הנהן בלחץ, הוא כל כך רוצה להראות להם שהוא לא ילד קטן.
הוא נראה המום, לא רציתי שיבוא בכלל, פחדתי שיתפס וזה עלול להרוס לו את הסיכויים ללכת לקולג' טוב. עליי לא היה לי אכפת, אני במילא לא מתכוון ללמוד ויש לי כסף לצאת מכל בעיה.

נכנסנו לחנות, מאט היה ליד הקופה, מסיח את דעתו של המוכר ודיימון ליד אחד העובדים.
בכל חנות כזו יש בדרך כלל שני עובדים, לכן תמיד הספיק שהיינו שלושתינו.
תומאס הלך לאותו מקום אליו מאט שלח אותו, הוא רצה את הבקבוק הכי יקר. מאט רצה שאהיה איתו ליד המוכר כדי שאבדוק אם באים עוד לקוחות אבל אני הלכתי אל תוך החנות, אני לא אשאיר את תומאס לבד.

"תומאס?" מצאתי אותו עומד מפוחד ולא זז, כלומר רועד במקום. נאנחתי, ידעתי שזה לא בשבילו. למה הכנסתי אותו למצב הזה?
זה אפילו לא אני שאשם אבל אני יודע שהוא סומך עליי ורק בגלל זה הוא הגיע.
"תסתובב." לקחתי את הבקבוק והכנסתי לתיקו שעל הגב שלו, אמרתי לו לצאת מהחנות כשבדיוק נכנסו לקוחות ודחפתי אותו מעט כדי שיוכל לצאת מהר.

"וואו, תומאס! לא חשבתי שתצליח!" מאט לא האמין כשראה את הבקבוק בתיק שלו, הוא לא ידע שזה אני שעשיתי הכל אבל זה לא משנה עכשיו. תומאס חייך, הוא הרגיש חלק מאיתנו ושמחתי שמאט ודיימון נחמדים אליו לשם שינוי.

חזרנו לבית, הפעם שלי, פתחנו את בקבוק האלכוהול ש'תומאס' גנב ושתינו ממנו.
הרגשתי כמו פעם שאני ותומאס עוד היינו חברים טובים והוא רצה להיות יותר כמוני, אז הוא בילה איתנו יותר וניסה לשתות ולעשן כדי להיות כמוני, מגניב כאילו. זה מה שהוא רואה בי ואני יודע את זה. זה די נחמד שהוא רואה אותי ככה. אבל תומאס לא צריך להיות כמוני, הוא צריך להיות הוא, כי הוא מספיק מיוחד כמו שהוא.

נ.מ תומאס:

אני לא מאמין שעשיתי את זה, אני לא מאמין שגנבתי! כלומר, ניק גנב אבל אני יצאתי מהחנות ולא שילמנו, אז אני גנבתי.
זה כל כך לא מוסרי ולא בסדר אז למה אני מרגיש כל כך טוב?
זה מרגיש טוב שמאט ודיימון נחמדים אליי פתאום, הם מכבדים אותי והם מדברים איתי, לא מתעלמים ממני כמו תמיד. אני מניח שהם תמיד ראו בי ילד טוב כזה, ילד קטן ועכשיו הוכחתי להם שאני לא. כל הכבוד, תומאס!