If you only knew אם רק ידעת (boyxboy)

פרק 26

נ.מ ניק:

"מותק, מה עם הבקתה של ההורים שלך?
גם השנה נוכל ללכת?" מישל שאלה עם פרצוף חמוד שתמיד עושה כדי לגרום לי להקשיב לה.
פעם זה היה עובד עליי אבל עכשיו הפרצוף הזה לא מתעלה על הפרצוף המתוק שתומאס עושה לי פאקינג כל הזמן גם בלי שהוא מנסה בכלל.

"אני חושב שכן, נלך." חייכתי אליה תוך כדי שאני מעשן את הסיגריה שלי.

אולי אני צריך את הזמן הזה לבד איתה כדי להבין דברים.
אני צריך להבין עם עצמי אם אני באמת רוצה להיות איתה. נמאס לי לפגוע באנשים, לגרום לאחרים לסבול רק בגלל שאני לא החלטי.

אני מבולבל, מישל מתנהגת רגיל ואני עוד מנסה להבין מה קרה אתמול בינה לבין תומאס.
מה גרם לו לדחוף אותה?
כי זה די מוזר, הוא בחיים לא מרביץ, גם אם מרביצים לו הוא לא מחזיר,
אני זה שפוגע במי שפגע בו בדרך כלל.
אז למה הוא התנהג ככה?

אכפת לי מתומאס, הוא חשוב לי ואני רוצה לדאוג לו, אבל הוא באמת הגזים הפעם.
הוא בטח ממש מקנא במישל, אחרי הכל, היא החברה שלי ותומאס רוצה להיות במקומה.
ואולי זה יקרה, אני לא יודע איך או מתי, ואם זה בכלל אפשרי, אבל מי יודע.

אבל מישל היא עדיין החברה שלי כרגע ולא תומאס, ואני צריך להיות לצידה, ולהיות איתה.

מעניין מה תומאס עושה עכשיו.

נ.מ תומאס:

הנחתי את העיפרון ונשכבתי על המיטה,
אני לא מאמין, כתבתי היום כל כך הרבה.
אני כל כך אוהב לכתוב, זה כאילו המציאות הטיפשית שלי לא קיימת בסיפורים שאני כותב ואני יכול להיות כל מה שבא לי.
אני מעדיף לכתוב שירים אבל זה מרגיש לי ממש קיטשי ואני אהיה מובך אם מישהו יקרא את מה שכתבתי..
אסור לי להרגיש ככה, אסור לי להתבייש,
אם אני רוצה ללמוד בקולג', אני במילא אצטרך לשתף את הדברים שאני כותב.
כל זה אם אני בכלל אלך לקולג', וכרגע זה ממש לא הולך לקרות כי לא מצאתי אף תירוץ להמשיך ללמוד ולא להתחתן.

"זה היום האחרון ללימודים, או מיי גאד!!"

"ליב, אל תתלהבי יותר מדי, חופשת האביב היא רק שבוע ואז נשאר לנו עוד שלושה חודשים עד לסוף השנה."

היא כיווצה את עיניה אליי,
"היי, אל תבאס, תומאס! בכל מקרה, מה
אתם עושים בחופשה?"
"אני נוסע עם ההורים שלי לחופשת דיג בפלורידה." מרקו אמר.
"כמה נחמד." אוליביה גיחכה, "ומה איתך, מר הורס שמחות?"
"ממ, ההורים שלי רוצים שאסע למחנה הזה שהכנסייה מארגנת אבל ממש לא בא לי, אני מעדיף לא לעשות כלום, רק לרבוץ במיטה ולא לצאת ממנה."
"נשמע טוב."

"מה איתך, ליב?" שאלתי אותה לבסוף, נראה כאילו חיכתה שישאלו אותה כבר.

"טוב, אני נוסעת לבקר את המשפחה של חבר שלי."
אני ומרקו התחלנו לצחוק, ומרקו כמעט נפל מהכיסא. ברור, אוליביה, יש לך חבר.