If you only knew אם רק ידעת (boyxboy)

פרק 23

לאור הביקוש ועלייה בכמות ההצבעות, החלטתי להעלות פרק גם היום!

שבוע טוב לקוראים המושלמים שלי
אוהבת את כולכםם ❤

מוכנים?

..

נ.מ תומאס:

"אתה חתיכת אידיוט!!!"

אני חי?

"מה קורה לך?!"

אני מדמיין עכשיו?

ברנדון נתן לשון אגרוף לפרצוף. מה?
ברנדון?

שון נפל על הריצפה, אחרי שעזב אותי,
הגוף שלי אוטומטית ניסה להחזיר לעצמו את האוויר והחמצן שאיבד, והסדיר את נשימתו.
אך אם זה היה תלוי בי, לא הייתי מנסה.

"אידיוט!" שון צעק לברנדון, "מה עשית?!"
הוא שפשף את ידו בלחי שלו, היכן שברנדון נתן לו את האגרוף. הוא לא היה רגיל לקבל מכות,
רק לתת.

"לא הייתה לי ברירה, היית הורג אותו."
רגע, לברנדון אכפת אם אני חי או מת?
אפילו לי כבר לא אכפת.

ברנדון שחרר את החבלים שעל רגליי וידיי,
מביט בי במבט לחוץ, אולי שבור?
אבל לי אין כלום,
המבט שלי ריק,
אני ריק.

הדבר הבא שראיתי היה חדר האחות.
אני חושב שהתעלפתי שוב, כי אני לא זוכר את הדרך לכאן.
ברנדון היה לידי וגם אוליביה ומרקו.
מתי הם הגיעו לכאן?

"אתה תהיה בסדר, תומאס." אוליביה מלמלה וראיתי שהיא בוכה.
רציתי להגיד לה שלא תבכה עליי כי אני לא שווה את זה.

נחתי כמה שעות במקום הזה.
לא אמרתי כלום, לא סיפרתי מה היה,
ואני די בטוח שברנדון גם לא סיפר לאף אחד.
כי אם שון ידע שסיפרתי משהו, הוא לא ישב בשקט, הוא יסיים את מה שהתחיל.

"אני כל כך מצטער, תומאס. הייתי צריך להגיד משהו לפני כן, לפני שהכל הדרדר למצב הזה.
אני לא יודע למה הוא כל כך מלא שנאה כלפיך."
אני גם לא יודע.

רגע, הוא אומר את הדברים האלו לפני מרקו ואוליביה, והם לא מופתעים.
שיט, הם יודעים.
אני מקווה שלא יספרו לאף אחד כי אני מפחד ממה ששון יעשה לי אם יגלה.
אבל אני לא יודע אם יותר מפחיד אותי להמשיך לחיות, בתחושה הנוראית הזו, שאני לא שווה כלום.

"תומאס?"
פקחתי את עיניי בקושי, אוליביה ומרקו, וגם ברנדון כבר לא היו כאן.

"אתה בסדר? מה קרה לך?"
אני לא יודע אם לספר לו, אם הוא שואל אז כנראה שהוא לא יודע ואולי עדיף שלא ידע.

"ממ התעלפתי, אני חושב שלא שתיתי מספיק." מלמלתי, עוד קשה לי לדבר.

"תומאס.. אני יודע מה קרה." טיילר אמר.