If you only knew אם רק ידעת (boyxboy)

פרק 12

נ.מ תומאס:

השעה כמעט שש, אני אמור ללכת לברנדון אבל לא ממש מתחשק לי, אני רק רוצה לסיים עם זה.
"לאן זה?" אמא שאלה לפני שיצאתי.
"לעשות עבודה." גם כשאני אומר את האמת אני לחוץ מאחר ואני תמיד משקר להוריי.
"אוקיי, מחר אל תקבע תכניות."
לא רציתי לשאול פשוט הנהנתי, בכל מקרה אין לי מילה באף נושא.

כבר ידעתי איפה ברנדון גר כי הייתי כאן באחת מהמסיבות. וואו לא הלכתי למסיבה כבר כמה ימים או אפילו מעל לשבוע אם לא מחשיבים את זו של אוליביה.
הוא הכניס אותי מיד כשדפקתי אבל חששתי להיכנס. חששתי ששון יהיה בפנים והם יתכננו עוד משהו נגדי.
"נו, אתה בא?" הנהנתי והתקדמתי, לא משנה, בואו נסיים עם העבודה הזו.

"יש נושא שחשבת עליו?" הוא שאל בחוסר סבלנות. "לא, אני לא מכיר.." הוא גלגל עניים ונאנח. אני באמת גרוע בהיסטוריה.
"המהפכה הצרפתית." הוא אמר או די קבע, בסדר מה אכפת לי.
"אתה יודע על זה משהו?" הוא באמת שאל בתמימות אבל אני היססתי.
"נפוליאון, הוא צרפתי." לבסוף הוספתי, מנסה להישמע חכם אבל אני חושב שיצאתי יותר טיפש.
"בוא פשוט נתחיל." הוא נאנח.

"אתה רעב?" קרקורי הבטן שלי נשמעו, איזה בושות! "לא.." הוא שוב גלגל עיניים ואז חייך.
הוא הלך וחזר לאחר כמה דקות, מושיט לי כריך נקניק שהיה בו חסה ועגבניה ובאמצע חרדל. "מה זה?" הייתי בהלם.
"כריך, אתה עיוור?" הוא גלגל את עיניו, משקשק את ידו כדי שאקח ממנו את הכריך.
לקחתי לידיי ובהיתי במזון בליקוק שפתיים.
"אתה הכנת לי כריך עכשיו?"
"כן, תאכל כבר, אלוהים." תקעתי את שיניי באותה השנייה בכריך והכנסתי כמעט את כולו לפי, אני רעב אלוהים.
"מממ." מלמלתי, זה טעים.
"אני אשף בכריכים." הוא חייך חיוך מרוצה, שונה לגמרי מהחיוך המרושע שהיה לו לפני שבועיים כשהשפיל אותי.
הוא מוזר.. למה הוא נחמד אליי?
הוא לא הרביץ לי עדיין, זה מפתיע, ויותר מזה, הוא מכין לי לאכול.

"טוב, אני גמור. נמשיך בפעם אחרת." ברנדון אמר ואני הנהנתי. מעניין מה השעה.
שיט כבר רבע לתשע וקבעתי עם טיילר בתשע.
לא משנה, הוא יכול לאסוף אותי מברנדון ואחסוך הליכה.

חיכיתי מחוץ לביתו של ברנדון, מקווה בכל ליבי שטיילר כבר יגיע ואף אחד שאני מכיר לא יראה אותי. למזלי הוא הגיע מהר, המכונית שלו נראת טוב יחסית, יש לו מרצדס, אני מבין במכוניות מעט ויודע שזו מכונית יקרה, אבל אהבתי יותר לנסוע עם ניק על האופנוע שלו.

"אתה נראה טוב היום." הוא בהה בי וחייך.
אני מניח שהוא נחמד, אני לא רגיל למחמאות, בטח לא כאלה.. "תודה."
עלינו לביתו, הייתה לו דירה וזיהיתי את הרחוב בו היינו, רחוב הנסון, זה הרחוב של העשירים והיה רחוק מהאיזור בו הייתה הכנסייה שאני הולך אליה, קרוב יותר לכנסיות הפחות נוקשות.
הדירה שלו הייתה ענקית וכללה שתי קומות בתוכה והתפעלתי מגודלה בעוד טיילר ליטף את גבי ומוביל אותי אל השולחן.
השולחן היה ערוך כבר, שתי צלחות, ארבעה מזלגות, לא ברור לשם מה, ושתי כוסות יין.
"מה אוכלים?" כבר הספקתי להיות רעב מאז הכריך של ברנדון. ממתי כולם מבשלים בשבילי? אני עוד אתרגל לזה.
"ספגטי עם כדורי בשר." הוא חייך, טוב, הוא הכין את זה, כבר הבנתי לבד.
"וזה בשבילך." הוא הושיט את ידו שהייתה מאחורי גבו, מושיט לי ורד. מה לעזעזל.
"אמ תודה." הפכתי לאדום, אני בכלל שונא פרחים ומה זה הורד הזה עכשיו, זה קיטשי מדי.
התיישבנו לאכול, טיילר הגיש לי את מנת הספגטי לצלחת וכבר התחלתי לאכול, לא מתאפק ולא מחכה לו. זה גס רוח מצידי?
טוב, שיהיה.