יחידת המחוזקים

פרק 21 | חוף הים, פרק ארוך במיוחד

"גרייס," קול מוכר העיר אותה. כשפקחה את עיניה, גרייס זיהתה דמות ניצבת מעל ראשה. אצבעותיה התהדקו מיד לאגרוף עדין והיא הרגישה חול מתאגר בתוך כף ידה.

האדם שעמד מולה היה בעל שיער כהה וארוך ובגדיו היו רופפים על גופו הגדול והמוצק. שרירי חזהו בלטו במיוחד והוא מיהר לחייך חצי חיוך ולגרד את פניו החלקות.

גרייס כיווצה את עיניה וקימטה את מצחה לפני ששאלה. "מי אתה?"

קולו המוכר המשיך לגרום לגרייס להתקרב לתשובה שגילה לה מיד לאחר מכן. "חשבתי שתביני מהר יותר. זה אני, זאק." הציג את עצמו וקד קידה.

היא מיהרה להזדקף לישיבה וגילתה שהשניים יושבים בחוף ים ריק. שטחי החול היו נראים אין סופי והאופק היה רחוק מאוד מהשניים. "אתה לא זאק. זאק בראש שלי," היא נעצה את אצבעה ברקתה. "וגם, אין לך כנפיים."

"טוב, זו הצורה האנושית שלי, גרייס." קולו באמת הזכיר את של שותפה. "אני לא יכול להראות לך את המראה האמיתי שלי, מאחר ועינייך לא יהיו מסוגלות לתפוס את העובדה שאין לי צורה מוחשית." הסביר.

היא טלטלה את ראשה והחלה להיזכר בשקרה להם. היא נזכרה בעסקת החליפין, במבטים הדואגים של כולם כשראש האחווה הניח את ידיו עליה. היא עצמה את עיניה כששמעה את יריות האקדח מחרישות את אוזניה.

"אמט," לחשה.

השמיים היו בהירים ומספר עננים בודדים החלו להתקרב ולהתגבש. לא עברו יותר מכמה שניות לפני שהחוף כולו החל להישטף בגשם שהיה נראה כמזג אוויר לא אפשרי לחוף הטרופי בו היו.

"גרייס, אנחנו בתוך הראש שלך. במודע." הסביר לה. "את נמצאת במעין תרדמת עכשיו, האחווה לקחו אותך שוב."

היא הסתכלה אל עיניו הבהירות של זאק. "בגלל זה אני רואה אותך?" שאלה אותו ורעמים החלו להרעיש את החוף כולו. כל שראתה כשעצמה את עיניה, ולו למצמוץ קטן, היה את גופתו של אמט מוטלת בידיו של מגנא.

"גרייס, אם לא תירגעי, אנחנו לא נצליח לדבר כמו שצריך." אמר. "אם לא תירגעי, את תתעוררי. ואז כבר יהיה קשה לדבר איתך, כי הם יחקרו אותך ויענו אותך."

"אמט מת." היא משכה באפה וניגבה את דמעה שעמדה על קצה העין שלה.

זאק הנהן באיטיות. "כן." אישר והמשיך מיד. "אם תתעוררי, אני לא חושב שאצליח לעזור לך."

"איך אתה יכול לעזור לי כשאני ככה?" מיהרה לשאול.

הוא לקח נשימה קצרה והתיישב על החול הרך. "את יודעת, גרייס," הוא החל לדבר בעוד שטיפות הגשם הרטיבו את שיערו החלק. "אני מבין מה שאת מרגישה. גם אני איבדתי את האחים שלי, את המשפחה שלי. החברים מגן העדן,"

היא הנהנה בעדינות ולאחר כמה שניות החליטה להגיב בכעס רב יותר. "כל זה לא היה קורה אם היית עוזב אותי. נופל לגוף של מישהו או מישהי אחרת."