Game of life || Larry stylinson

פרק 5

נ.מ כללית

הארי היה מבולבל, שוכב במיטתו. הוא קם מוקדם היום, שונה מהרגיל. הוא שכב על גבו, מביט בתקרה, וחושב. הוא חשב הרבה בימים האחרונים; הוא חשב על איך הוא בכלל יכול לחשוב על גבר אחר בצורה כל כך אינטימית. הוא חשב על איזה מפחיד זה לעשות איזשהו שינוי בחיו. הוא ידע שזה אסור לו. הדבר המפחיד הזה תמיד היה בראש רשימת האיסורים שלו. אביו חרט את זה במוחו מהיום שהוא זוכר את עצמו.

'זאת מחלה הארי, זה אסור'

אלו היו המילים שלא הפסיקו להדהד בראשו. אותו קול של אביו המת לא עזב את ראשו. הוא שנא את עצמו על זה שהרגיש את זה. טוב- הוא לא הרגיש עדיין, אבל הוא היה בדרך לשם והוא פחד מזה יותר מכל.

כי איך הוא יכול לשבור את מילתו של אביו. הוא מעולם לא היה צריך להתמודד עם מצב כזה. הוא מעולם לא היה מעורער במיניות שלו. מה השתנה עכשיו? מה עליו לעשות?

הוא לא יודה בזה אבל בימים האחרונים הוא ניסה לדחוף את עצמו לנשים אחרות, באמת ניסה. אבל פניו של לואי עלו מולו. הוא שנא את זה; הוא שנא שהוא חושב שלואי הרבה יותר מושך ויפה מהבנות שזרקו את עצמן לרגליו.

האינסטינקט הראשוני הוא לעזוב את זה. פשוט להתרחק ולא לחפור בזה יותר. הוא בטוח בזה שהוא רק בגיל ההתבגרות וכולם מעורערים. וזה יעבור. זה חייב לעבור.

אולי אם הוא יכחיש זה יעלם? אולי התחושה המוזרה שמעקצצת בגופו תפסיק? אוליי 'נתעלם וזה יעלם' תקף גם במקרה הזה? הוא קיווה. הוא לא מוכן להיות משהו אחר עכשיו. זה לא בסדר, זה לא בריא, וזה לא נכון. זה אסור.

קול שעון המעורר העיר אותו ממחשבותיו. הוא שלח את ידו כדי לעצור את הצלצול המעצבן שצרם באוזניו.

'עוד יום'

—

הארי חנה את הרנג׳ רובר שלו בחניית בית ספר (אמו סוף סוף החזירה לו את הרכב אחרי כל כך הרבה זמן) דומם מנוע וקפץ מהרכב, מתקדם לכניסת בית ספר.

מזג האוויר היה קר וסגרירי, למרות שעדיין לא היה לגמרי חורף, מזג האוויר היה קר כאילו כבר כריסמס.

כשהתקרב לקפיטריה החיצונית עמד מולו האפשריות כמו בכל יום; הוא יכל לשבת עם חבריו לקבוצה, אבל הוא יכל גם לשבת עם חבריו הטובים ו-טוב ולואי גם יושב איתם בשולחן, תודות לליאם וזאין.

הארי התקדם לשולחן שכבר יושב בו כמה ימים, עם אותם אנשים. זה פשוט הפך למן הרגל... הארי יכל לראות את אותו גלגול עיניים מגיע מכיוונו של לואי, כמו בכל בוקר.

״בוקר טוב״ הארי בירך בחיוך רחב, מתיישב ליד לואי שהראה סימנים של אי נוחות, אבל אם להיות כנים; הארי לא קונה את זה.