Game of life || Larry stylinson

פרק 6

נ.מ לואי

הארי: אני מחכה לך בחוץ, תמהר ;*

זרקתי את הטלפון חזרה על המיטה, מסדר את שיערי. מאיזשהי סיבה הארי רצה להסיע אותי היום לבית הספר.. הערב של אתמול היה מדהים. אני לא מאמין אפילו לעצמי שהארי ומדהים מתחבר לי בראש ואיך לעזאזל כל קרה כל כך מהר.

הוא דיי ממכר.. המגע הזה שלו, כפות הידיים הגדולות שחזיקו בי, והשפתיים האלה.. אלוהים, רק מלהיזכר בהן אני מרגיש את הצמרמורת זוחלת בגופי.

צפירת רכב נשמעה מבחוץ, גורמת לי לקפוץ במקומי ולקלוט שאני מסדר את השיער כבר כמה דקות.

העברתי את ידי על בגדיי, מיישר אותם על גופי, בודק שהכל במקום ונראה בסדר ויוצא מדלת החדר.

ירדתי במדרגות הבית עם התיק על גבי, לוטי ואמי ישבו בסלון, שותות תה עם עוגיות. חטפתי אחת מהעוגיות שעל הצלחת ומיהרתי לדלת.

״אתה פשוט יוצא ככה? בלי שתיה? משהו?״ קולה של אמי נשמע כשחזקתי בידית הדלת.

״אני ממהר״ אמרתי ויצאתי במהירות מהדלת, רואה את הרנג׳ רובר של הארי חונה מול ביתי, והיא לגמרי מושכת תשומת לב.

כשהוא הבחין בי מתקדם בשביל הבית, חיוך עלה על שפתיו, יכולתי לראות את זה מהחלון הפתוח של הנוסע.

פתחתי את דלת הרכב, מתפס למושב הנוסע, ״לקח לך הרבה זמן״ אמר בהתגרות.

״התארגנתי, אני לא קם ככה בבוקר אתה יודע״ הצבעתי על פניי.

הוא גיחך עם חצי חיוך ובדיוק ששלחתי את ידי לחגורה הרגשתי את ידיו אוחזות במותניי ומרימות אותי כדי לשבת בחיקו, כך שרגליי פסוקות בצידי גופו.

כיווצתי את גבותיי, ״אתה לא יכול פשוט לעשות את זה״ זעפתי.

״כן אני כן״ חייך, מקרב את גופי אליו ממתוניי, לא הצלחתי לעצור את החיוך שנמרח על שפתיי. כרכתי את ידי סביב צווארו, עדיין לא מפגיש את שפתינו.

״אני לא צעצוע שלך״ התגרתי, מבריש את שפתיי על שפתיו.

״כמובן שלא״ נשף ומפגיש את שפתינו.

שפתינו זזו אחת כנגד השניה בשלמות, שפתיו מתאימות לשלי כאילו נוצרו בשבילי.

העברתי את לשוני על שפתו התחתונה והוא בתגובה פתח את פיו ומאפשר לי להיכנס, הפעם אני זה שהעמיק את הנשיקה וזה היה כל כך מדהים.

שוב הטעם המדהים הזה של השילוב של שנינו, המתיקות והחריפות של המנטה. אלוהים..אני מכור.

הרגשתי את ידיו גולשות מטה במורד גבי, מתחת לבד הג׳ינס. ידיו היו כל כך גדולות ומכסות את ישבני ומוחצות אותו בין אצבעותיו.