פרק 22

1.6K 122 545
                                    


נ.מ הארי

״דפקת לי את החיים אתה יודע את זה?״ ישבתי על הדשא ליד המצבה הלחה. הקור של הלילה הכה בגופי אך גופי היה חם מהאלכוהול שטשטש את דעתי.

הבטתי בבקבוק האבסולוט שבידי, חצי ריק, וצחוק מתגלגל פרץ מפי, ״אתה יודע זה מצחיק״ מלמלתי, מנסה להרגיע את צחוקי.

״זה מצחיק. כי אתה מת, ועדיין אתה מצליח לדפוק לי את החיים. עדיין אתה בראש שלי ולא יוצא ממנו. כל פעם שמזכירים אותך הפנים הכועסות שלך עולות לי לראש״ צעקתי, מוציא את כל הכאב בקולי.

המקום הזה כל כך שקט בלילה. ואם הייתי פיקח כנראה שלא הייתי מעלה על דעתי אפילו לדרוך כאן בחושך שיש, רוח קרה שקט מופתי. ממש כמו התחלה של סרט אימה.

״אז עכשיו אתה לא בא? עכשיו אתה לא בא לדבר איתי? להגיד לי כמה אני בן חרא? כמה אכזבתי אותך?! כמה אני כל מה שלא רצית?! עכשיו אתה לא בא אה...״ קולי נחנק מהדמעות שעלו בגרוני.

״גם כשאתה לא פה אתה דופק הכל.. אתה יודע אני לא האמנתי לזה. לא האמנתי שאכזבתי אותך כי בסופו של דבר אתה אבא שלי, אתה רוצה שאני אהיה מאושר. למה שתהיה מאוכזב מזה שאני מאושר?״ מחיתי את הדמעה עם כף ידי.

״עד היום. היום לואי אמר את זה וזה הרגיש כמו בוקס לבטן. זה כאב יותר מכל דבר אחר. זה כאב שאני לא מכיר אותו. אז כן אכזבתי אותך... אין מה להכחיש״

לגמתי מהבקבוק לגימה ששרפה בגרוני אך המשכתי כי זה טשטש את הכאב שאני מרגיש כרגע. ״לא האמנתי שבן אדם שבאמת אוהב אותי יכול לרצות שאני ארגיש כאב כזה. הוא ידע מה זה בשבילי והוא בכל זאת אמר את זה אתה מבין? אתה מבין אבא?״ הבטתי אל המצבה, שוב מתפקע מצחוק.

״אני כל כך אידיוט.. אני מדבר לחתיכת אבן. אני חושב שזה הכי הרבה שדיברתי איתך אי פעם...״ שוב הרגשתי את הדמעות עולות. פאק למה אני מרגיש בכלל?

״עד שהתאהבתי, התאהבתי בבבחור שלא יודע לשמור על הפה שלו ולסנן מילים. כזה אידיוט אני, אבא! גידלת בן טיפש״ קראתי וטפחתי עם ידי על המצבה.

״דווקא אני, הבן אדם שמתעצבן מכל דבר הכי קטן, התאהבתי בבן אדם שלא יודע לשמור על הפה שלו. ובסוף נפגעתי מזה״

נשענתי עם גבי על המצבה, לוגם מהנוזל המשכר. ״החיים שלי בפח אבא. אתה בטח יושב שם ומסתכל עליי וצוחק, נהנה מהמופע״

״טוב לך עכשיו? יש באמת שקט אחרי שאתה מת? זה באמת פותר את כל הבעיות? אם אני פשוט... אאעלם?״ הרגשתי איניי עייפות אך הייתי מוכרח להישאר ער.

״חיים מזויינים..״ בלעתי לגימה גדולה מהבקבוק, עוצם את עיניי בחוזקה כשהרגשתי את השרפה בגרוני. ״מה אני אמור לעשות עכשיו?! אה? תגיד לי מה אני אמור לעשות? אני אוהב אותו אבל הוא כל כך הכאיב לי.. היית צריך לראות את העיניים שלו שהוא דיבר.. זה היה מבט ריק. הוא היה נראה כאילו הוא רצה להכאיב ולפגוע״

Game of life || Larry stylinson Where stories live. Discover now