Game of life || Larry stylinson

פרק 25

נ.מ לואי

״זה נראה לך אחיד?״ שאלתי, מתרחק מהקיר.

״כן זה נראה לי בסדר, הם גם ככה לא בודקים את זה באמת. לאף אחד לא אכפת״ הארי אמר, סוגר את דלי הצבע.

השעה הייתה רק ארבע, מה שאומר שנצטרך להתחיל לצבוע עוד כיתה.

יצאנו מהכיתה הצבועה, צועדים במסדרון לעבר הכיתה הבאה אך נשמעו קולות הד חלשים. עצרתי את צעדיי, מכווץ את גבותיי ומנסה להקשיב.

הארי עצר מעד אחרי כשראה שאני לא צועד לצידו. הוא התקרב אליי, ״לואי? מה קרה-״ קטעתי אותו ששמתי את ידו על פיו, ״שקט, אתה לא שומע את זה?״ שאלתי.

הארי אחז בפרק ידי והוריד את כף ידי מפיו, מכווץ את גבותיו ומנסה גם להקשיב. הוא הנהן בראשו והתחיל להתקדם למקור הקול ואני אחריו.

עכשיו הקולות היו יותר ברורים. זה לא היה סתם קול.. הארי הביט בי כשעמדנו מחוץ הכיתה שממנה הופק הרעש. נשכתי את שפתי התחתונה כדי לא לפרוץ בצחוק.

הארי לא יכל לעצור את זה ושם את ידו על פיו כשעצר את קול צחוקו. ״מי זה?״ שאלתי בלחישה.

הקול הזה מוכר לי...

פערתי את עיניי כשהצלחתי לזהות של מי שייך הקול. הארי הביט בי בשאלה.

״זאת אליסון״ לחשתי המום.

״מה?״ צחק, עוצר עם ידו על פיו.

״נייל! הו!״ הגניחות התגברו.

הבטתי עם עיניים פעורות ופה פתוח. הארי היה בדיוק כמוני. ידעתי שיש בינהם משהו שהוא יותר מחברות אבל לא חשבתי שהם עשו עם זה משהו.

פרצתי בצחוק אל חזיהו של הארי, זאת פשוט קרה. מהרגל אני מניח... הוא לא דחף אותי, להפך הוא הניח את ידו על גבי וצחק גם הוא.

דלת הכיתה נפתחה, אליסון נעמדה בפתח הדלת ומאחריה נייל. הפנים של שניהם היו אדומות, עיניהם היו פעורות והיה נראה שלרגע הם הפסיקו לנשום.

התרחקתי מהארי, נושך את שפתיי ועוצר את הצחוק המאיים. ״הכל-אממ- הכל בסדר?״ הארי שאל, מנסה לעצור גם הוא את הצחוק.

״אני..זה לא מה שזה נראה, אנחנו פשוט-אממ״ אליסון גמגמה. מסובבת את מבטה לנייל שהיה גם הוא חסר תשובה.

״אנחנו רק- אנחנו בדקנו משהו..״ נייל אמר, מדרד את עורפו. אפילו אני משקר יותר טוב ואני שקרן גרוע.

״אה הא.. בדקתם משהו?״ שאלתי, לא מאמין למילה. הם הנהנו בראשם.

״מה בדקתם? אחד את השני?״ הארי אמר ופרץ בצחוק, גורר אותי אחריו.

״יופי, מצחיק מאוד, אני רואה שהשלמתם שניכם״ נייל אמר.

ניגבתי את דמעותיי עיניי, ״יכולתם לפחות לעשות את זה בבית ולא בבית ספר״ אמרתי.