פרק 14

2.6K 133 415
                                    


נ.מ לואי

הרגשתי את גופי מתחיל להתעורר ויד נעימה מלטפת את פניי ואת צווארי. פקחתי את עיניי בעצלות, ראיתי את הארי מביט בי עם עייניים עייפות, נושך את שפתיו. נאנחתי בחיוך, עוצם את עיניי חזרה ומתקרב לגופו, מניח את את ראשי על חזיהו ושוכב על בטני.

הוא ליטף את גבי עם קצות אצבעותיו ברכות. הרגשתי את הצמרמורת זורמת בגבי ממגעו הנעים. זמזמתי בהנאה, מתענג על מגעו.

לפתע הוא הפסיק להזיז את ידו, כיווצתי את גבותיי, ״נו..״ התלוננתי, מזיז מעט את גבי כדי לרמוז לו להמשיך.

״מפונק״ גיחך, והמשיך להזיז את ידו.

חייכתי קלות, עוצם את עיניי ולוחץ נשיקות קטנות לחזיהו. בחיי אני יכול להירדם שוב.

״מה השעה?״ שאלתי.

״תשע. אולי כדאי שנרד אליהם, הם בטח כבר ערים״ הציע.

אם להגיד את האמת, זה הדבר האחרון שרציתי לעשות. רציתי להישאר עם הארי במיטה כל היום, רק אני והוא. שקט, רוגע. אבל אנחנו לא פה לבד ואנחנו חייבים לקום.

״אם הם היו ערים הם כנראה כבר היו מתפרצי-״ ניסיון פתיחת הדלת קטע את דבריי.

״אני באיזשהו מקום מודה לאל שנעלתם כי לעומתכם זאין וליאם לא נעלו-״ קולו של נייל נקטע.

״נייל תשתוק אידיוט, תלמד לדפוק בדלת לפני שאתה נכנס״ קולו של ליאם נשמע.

״לא ציפיתי שתעשו את זה על הבוקר, אלוהים מאיפה הכוחות? זה יחרט לי בזיכרון לנצח״

דפיקת דלת נשמעה. ״הארי, לואי, אתם ערים?״ נייל שאל.

״כן, אנחנו מיד נרד״ הארי אמר.

״אני מקווה שאתה מתכוון לקומה התחתונה ולא לשום דבר אחר כי האוכל מוכן״ ליאם אמר, ומיד אחרי זה נשמעו צחקוקים.

״עופו מפה!״ צעקתי.

״הו לואי התעוררת, אתה בטח עייף אחרי אתמול בלילה״ זאין אמר.

״זאין אני נשבע לך שאני אהרוג אותך״

״זה בסדר לואי, כולנו שמענו. זה לא שניסיתם להסתיר את זה. אני חושבת ששמעו אתכם עד הבית״ קולה שאליסון נשמע.

״אלוהים תעופו מפה כבר, אנחנו תיכף נבוא!״ צעקתי, קובר את פניי בידיי בזמן שהארי צחק. הטחתי את ידי על החזה שלו.

זה לא מצחיק.

״טוב תצלע למטה״ אליסון אמרה.

״לכי תזדייני״ צעקתי.

שמעתי צחקוקים מאחורי הדלת וצעדים מתרחקים עד שנעלמו לגמרי.

״הם שמעו אותנו״ אמרתי, מרים את פניי כדי להביט בפניו המשועשעות של הארי.

Game of life || Larry stylinson Where stories live. Discover now