נ.מ לואי
הימים חלפו, והימים הפכו לשבועות. שבועות שבהם אדישות הייתה שם המשחק. הארי היה אדיש, הוא התנהג כאילו הכל בסדר, הוא היה נחמד אליי. למה?
~~~~~~~
״תכעס עליי! תצעק! אני לא יכול עם האדישות הזאת, בבקשה תראה איזשהו רגש! מגיע לי שתכעס עליי ותגיד לי עד כמה שהייתי בן זונה לא הוגן. בבקשה!״
הארי הניד בראשו, חיוך רך היה על שפתיו והאדישות ניכרת על פניו. זה לא אופייני לו. הארי שאני מכיר היה כועס כשמישהו היה עושה לו דבר כזה.
״אני לא יכול לכעוס עליך, אני לא יכול לצעוק עליך. עשית את מה שהיה נראה לך לנכון, אני לא יכול להאשים אותך״ הארי אמר.
הנדתי בראשי, ״לא! זה לא היה נראה לי נכון, אני כעסתי, והייתי מבולבל, אני לא רציתי את זה. אני מצטער על זה כל כך, אני אוהב אותך. אני לא רוצה שזה יהרוס הכל״
הארי השפיל את מבטו, מניד בראשו, ״אוליי זה הגיע לי. אני העברתי אותך הרבה וזה העונש שמגיע לי. אני לא כועס עליך לואי.״
~~~~~~~
זכרונות מהימים שבהם התחננתי אליו שיכועס עליי עוברים באשי כמעט כל הזמן. אני לא רוצה לצאת מזה בזול, אני רוצה שיכעס עליי כדי לקבל את העונש שמגיע לי על זה. אני עשיתי משהו שהוא לא מתקבל על הגעת, למה הוא פשוט מקבל את זה?
אוליי העונש הוא בעצם אדישות.
״לואי? הכל בסדר?״ אליסון שאלה, מעירה אותי מהמחשבות ששקעתי אליהן.
YOU ARE READING
Game of life || Larry stylinson
Romance״צא מפה״ ״למה אתה משקר לעצמך? ממה אתה מפחד?״ ״אני לא רוצה להפעיל כוח, עוף מפה!״ ״אתה מפחד ממי שאתה, זה מביך הארי-״ ״עוף מפה! לפני שאני אעיף אותך בעצמי.״ ״אני מקווה בשבילך שיום אחד תקבל את מי שאתה ותפסיק להכחיש. זה פתטי״ -תכנים מיניים ~הושלם~
