Between Lovers

פרק 1

החיים הם תסבוכת אחת גדולה. לפעמים אתם לא יודעים אלו צעדים יגרמו לחיים שלכם להוביל אותכם למקומות שלא דמיינתם שתגיעו, הכל יכול לקרות כל כך מהר בזמן שהעולם כולו איטי וכמעט עוצר מלכת. רגל אחרי רגל, מדרגה אחרי מדרגה ובפתאומיות הכל משתנה. לפעמים לטובה ולפעמים לרעה. זה תלוי עד כמה העולם מחייך אליכם, לרוב זה בין לבין. אני מרגישה את קרני השמש מלטפות את פניי מבעד לחלון מעל ראשי, אני מחייכת חרישות כשהיא יודעת עד כמה אני אוהבת שהיא נושקת על פניי עם קרניה החמות, הרגשה ממכרת. אני פוקחת את עיניי ומתמתחת על גבי הסדינים הירוקים, מתקדמת כשעיניי עוד עדיין מלאות בשניה אל חדר הרחצה המשותף ומתעוררת עם המים שנשטפים על פניי.
״בוקר טוב״ קול צרוד משהיה חייך לעברי כשהוא נושק לשפתיי בעוד ידו אוחזת ומלטפת את לחי בעדינות ממכרת.
״בוקר טוב״ אני מחוייכת מהרגע הקסום כשאני פוקחת את עיניי אל תוך זוג עיניים כחולות כמו שמי קיץ מלאים בעננים אווריריים כשריח בושם חמוץ וגברי עוטף את אפי.
״אני בדיוק מכין ארוחת בוקר״ הוא נושק נשיקה חטופה אל שפתיי ומסתובב אל הכיריים הקטנים בדירה שלו, שם הוא מכין את הביצים בדיוק כמו שאני אוהבת. מקושקשות ומלאות במלח ופלפל בעוד שאני מארגנת את התיק לעוד יום לימודים חסר כוחות אך מלא באנרגיה רק בגלל הבוקר המדהים הזה.
״מתי יש לך שיעור?״ הוא שואל כשאני מחבקת אותו מאחורה כפי שאני עושה תמיד, נושקת לגבו העירום בעדינות.
״בתשע״ אני עונה ומתקדמת אל המקרר, ממנו מוציאה מחאה, גבינות, ירקות חתוכים שתמיד נהג לחתוך ולסדר יפה בקופסא וכמובן שוקולד בעוד הטוסטר משמיע את צליליו על כך שטוסט מוכן וראוי לאכילה כשהוא פריך וטעים.
״איך היה המבחן שלך אתמול?״ אני שואלת כשאנחנו ישובים כבר בשולחן הקטן בדירתינו בעודי מורחת חמאה על הטוסט השזוף, לא מתאפקת ונוגסת ביס כשפי מתענג על הטעם.

״הוא היה בסדר, לא יותר מידי״ אני ישירות מזהה בקולו מעין משהו לא ברור, כאילו מכחיש את דבריו אך אולי אני טועה. יתכן כי פשוט זה עוד הצרידות של קולו.
״אדם״ אני קוראת בשמו, גורמת לו להרים את ראשו אליי מהצלחת ולפגוש את עיניו הכחולות שאני מאוד אוהבת.
״הכל בסדר?״ אני רק רוצה לוודא, הוא מהנהן וזורק כי הוא עייף כי לא הצליח לשון טוב בלילה אך מבט שלו שונה מבדרך כלל, אני לא יודעת לפענח אותו. פעם הייתי קוראת את אדם כמו ספר פתוח, היום גם אם הוא פתוח הוא עדיין סגור לעיניי.
״את עובדת היום?״ אני מהנהנת כשאני טורפת את הביצה בעוד ידו הגדולה נחה על רגלי הימנית, אוחזת בה מעט.
״מה אני אעשה בלעדייך בכל שאר הזמן?״ הוא שואל כשידו גורמת לרגלי להתרומם כשהוא מזיז את כיסאו לאחור, גורם לי להתיישב על זוג רגליו בעוד אחת מידיו נחה על אגני, מצמידה אותי אליו כששפתיו נושקות לצווארי בצורה חושנית כשאני עוצמת את עיניי ומתענגת על מגעו.
״אממ.. בוא נראה״ אני עושה את עצמי חושבת כשאני מרגישה איך הלשון שלו טורפת את צווארי בנעימים.
״תשטוף כלים, תעשה כביסה, תעשה קניות...לא חסר״ אני גורמת לו לעצור ולגחך על דיבורי אם כי שידעתי לאיזה מקום הוא התכוון לקחת זאת אך אני הלכתי לכיוון ההפוך, הוא מצמיד את שפתינו ונושק לי כשאני מחדירה את אצבעותיי בשיערו כמו שהוא אוהב, סוחטת ממנו את כל אהבתו אליי.
״מצאת עבודה?״ אני שואלת בתקווה שיענה לי שכן אך הוא מניד את ראשו לשלילה, אני אומרת לו שאני בטוחה שימצא בקרוב ומתרוממת ממנו כשאני רואה שאני צריכה להתארגן,  מתלבשת בזריזות, נושקות לו נשיקה חטופה ויוצאת לכיוון תחנת האוטובוס שיקח אותי עד לאוניברסיטה.
״חברה שלי.״ היא צועקת לי מרחוק כשהיא פוסעת את דרכה במהירות אליי עד שהיא מזנקת עליי בחיבוק אוהב.
״את חולת נפש״ אני מודיעה בפניה בכל פעם מחדש.
״את אוהבת אותי״ זה היה נכון.