Between Lovers

פרק 32

אנחנו ישובים באחד השולחנות הרחוקים מהשולחן של בראיין, אני מסתכלת על המקום המלא ונדהמת איך כמות האנשים המטורפת והקופצנית הזו לא מרסקת את בניין. חלק ישובים במקומות כאלה ואחרים כשהם מדברים אם אחד או שניים, חלק על הבר הכובש ושותים לפחות חצי ממנו, חלק מזיזים את ראשם לפי הקצב וחלק מזיעים את חייהם בגלל הקצב. מה שמאחד את כולם הוא היוקרה. זה לא עוד בר- מועדון קטן כמו שיש בסן פרנסיסקו, כאן כולם לבושים הטוב טעם מחריד ונראים לא פחות ממליון דולר. האורות הצבעוניים מקנים לכל אחד מאיתנו קסם מדהים משלו וכשאני פוזלת לשולחן הראשי, אני לא יכולה שלא להתהפנט. הבלייזר שלבש מונח על השולחן בוולגריות כשכפתורי חולצתו פתוחים ומראים לציבור הרחב את שרירי חזהו, הם בנויים, מוצקים ונוצצים על האורות הצבעוניים. ואני מתה לגעת בהם. להעביר את ידי באיטיות עד שאלמד כל שריר ושריר על גופו ואם יסכים, אעבור לפניו. אלטף ואעניק בעדינות רבה את מגע כריות אצבעותיי וברגע שאוכל, אניח את שפתיי על שפתי הדובדבן בנשיקה זועמת. אני מחליטה שאני מפסיקה לנעוץ בו מבטים, הבטחתי שכל המועדון יסתכל עליי וזה מה שאעשה. אני לוגמת את כוס הקוקטייל הקר אך לא מסיימת אותו- אני עוד רוצה להיות בהכרה הערב- ותופסת בכתפה של סופי שבזה עתה מוצמדת ללוקאס כשהוא מספר לה דבר מה באוזנה לעומת המוזיקה הרועשת והיא מחוייכת מקצה לקצה. אני דיי מצטערת שאני קוטעת את הרגע הרומנטי אבל אני מניחה שגם היא תרצה בהסתכלות של לוקאס כשאנחנו מנענות את אגננו בחושניות, ״בואי לרקוד״ אני אומרת לאוזנה והיא אוטומטית מהנהנת ותופסת בידי. כשאנחנו ברחבה אני מרגישה איך גופי משתחרר מכל לחץ או תחושת חסרת מנוח, אני זזה עם המוזיקה כשאלפיי אנשים דבוקים מאחוריי וזיעתם מריחה כהוגן אבל החוויה מהנה. הדרך שבה המזגן החזק פוגע בפניי כשאני מרימה את ראשי מעלה גורם לגופי לצמרמורת נעימה, התחושה ממכרת ואני עושה זאת כמה פעמים ואפילו עוצמת את עיניי.

סופי תופסת בידי ומסובבת אותי ואני מצליחה לראות את מבטו של לוקאס וגאד, הוא היה מת להיות במקומי. אחד אנשי הרחבה מסתובב עם מגש הכוסיות הקטנות בעלות צבע סגלגל משגע ומציע לנו אחד כשאנשים שולחים ידים לקחת מהסגולות הבהיר, סופי לוקחת אחד בידה וקורצת לי ואני לוקחת אחריה. טעם האסאי של הונגוך עובד בגרוני ועושה לבטני שמח כשאני מרגישה איך לאט לאט גופי מסתחרר, כשאני רוקדת אני רואה את אנשי הרחבה נעים עם צללים מאחוריהן ואני מבינה שעוד כוסית אחת קטנה ואני לא אוכל לעמוד יותר. דרך העיניים שלי אני רואה כל כך הרבה פרצופים שונים, כל כך הרבה סוגים שונים של אנשים ועם צבעי הפנס הכל נראה כל כך.. יפה. אני מחוייכת לסופי ומסתכלת על כל אחד שנמצא קרוב אליי עד שאני מבחינה בבחור בעל עיניים כהות וקעקועים על זוג ידיו, אפו מעט מעוגל ושפתיו בשרניות. אלוהים, כמה שהוא מזכיר לי את בראיין. וכשאני שולחת מבט למקום בו הוא ישב, הוא כבר לא שם ותחושת אכזבה מציפה אותי. רציתי להסתכל בו. הבחור בעל שפתיים בשרניות נמצא לידי כשאני מסובבת חזרה את ראשי, ריחו חזק ודיי מתוק ומרוב שהוא קרוב אני רואה כי טעיתי, עיניו בהירות כמו השמיים או אולי זה ירוק. הוא מחייך אליי ואני מחזירה מבט מחוייך אליו בדיוק כשסופי מתקדמת לעבר לוקאס שמושיט את ידו אליה בעודה נצמדת אליו, הוא מניח את ידו על מותניה ונע איתה בחושניות מוחלטת. הגבר שלצידי מתנועע ונצמד לצידי כשמבטו נעול, אני מתחילה להתרחק מעט לתוך הרחבה ורוקדת עם עצמי עד שאני מרגישה כריות ידים זרות מלטפות את כתפיי וקופצת במקומי. הבחור ממקודם מרכין את ראשו לעברי ואומר, ״ראיתי איך הסתכלת עליי,מותק״ אוי קולו נוראי. אני מכווצת את גבותיי והוא רוכן לעברי בשנית וכמעט צד את שפתיי.
״אני מת על על ההבעות שלך, סקסי מאוד״ הנשימות שלו מצמררות את עורי ולא במובן הטוב, אני מסוחררת מידי בשביל להחזיר משפט עוקצני או אפילו בשביל לעמוד, אני צריכה לשבת.