Between Lovers

פרק 11

תכניים מיניים מפורטים 🔞+

״מאוד רומנטי הייתי אומרת״ אמרה סופי כאשר סיפרתי לה על הנעשה ביני לבין שחור העיניים הבוקר.
״הכי רומנטי!״ נפלתי על המיטה הנעימה כשחיוך רחב לא עוזב את פניי כשאני נזכרת את שהיה אמש, כמעט ולא מאמינה שעשה דבר שכזה בשבילי למרות שחשבתי ששנא אותי מסיבות כאלה או אחרות שהראה לי דרך אישיותו.
״הוא היה עדין כזה, שונה.. לא יודעת להסביר״ לא יכולתי שלא להפסיק לחייך עם הזכרונות הטובים שלא מפסיקים להציף את ראשי אם כי מדוע? למה לי לחייך בעודו לרוב אדיש, קשוח ומעצבן למדי עש שאני כמעט ותולשת את שיערות ראשי ממני. אולי כיוון שצדו הטוב נגלה לפני וגרם לליבי להחסיר פעימה ממנו? או כיוון שפתאום לא נראה כל כך גרוע? אין לי תשובה לצערי. והיותר גרוע שבכך הינו שאני לא יכולה לישון, עיניו השחורות שהראו לי ניצוץ של טוב רדפו את ראשי עם ריחו החריף בעלת מתיקות מעודנת כמוהו עדיין התנגש באפי אפילו ברגע זה אם לא נדבק לבגדיי ועורי שלא הייתה לו טיפה של בעיה בכך.
וזה הרגיש כל כך ממכר.
אני לא יודעת מדוע רגשותיי אליו הפכו לכאלה אף על פי כי כביכול חטף אותי עם רצוני, הרי הינו מאפיונר שגרם לאדם להפוך לגרסה הגרועה ביותר שלו ואף להרחיק את עצמו ממני למרות שהייתי בטוחה שעד שנהיה בני עשרים וחמש כבר נתחתן. אבל העיניים שלו, העיניים שלו משכו אותי יותר מכל תווי פניו הנאות שלא נראו כאילו מיכאלאנג'לו פיסל בזוג ידיו שעות על גבי שעות. ועדיין נראה מדהים יותר מכל יצירה שלו, זה הגיוני שגבר כמוהו חיי וקיים? ועוד בחיי? אני מחליטה להקים את עצמי וללבוש את אחד מהג'ינסים הצמודים שלי בעלי הקרע בברך וחולצה דקה בצבע שחור שקפקף, פוסעת את דרכי מטה כשאני יודעת שאמר שיקח אותי למקום אליו תמיד רציתי שהיה בבעלותי ובגללו משאלתי מתגשמת.

״מה את לובשת?״ גבתו זקרה כאשר ראה את לבושי הבוקר.
״בגדים?״ שאלתי בעוד לוקאס השפיל את מבטו מטה .
״את לא יכולה ללכת לעבודה כך. נפתח את החנות מחר, יש לנו עבודה חדשה להיום״ עם יד על הלב הבנתי את כוונותיו. לא התעמקתי יותר מידי בלבוש, מה שהיה נראה לי כפיה הייתי לובשת והעמיקות שלי היה במה שקורה מסביב או בספרים אך לא חשבתי שזה עד כדי כך נורא. וכרגע אני מוצאת את עצמי עם זוג גברים לבושים בחליפות בעלות מותג כזה או אחר כשהאני לבושה בג'ינס וטישרט בתוך חנות יוקרתית בעיר, מודדת בגד אחר בגד אשר מוכרת נחמה ניסתה לעזור לי בעודה מדברת ומסתכלת בפלרטטנות רבה בשחור העיניים אשר בוחן את בגדי ללא הפסקה. ככל הנראה היה נחוש בדעתו שלא אגרום לו למבוכה על איך שאני נראית.
״היא פחות מתאימה ליום יום אך כשראיתי אותה חשבתי שתתאים לך״ המוכרת הביאה עימה שמלה שחורה אשר שרווליה תפוחים מעט ושסע ארוך לצד הרגל הימנית, הבד היה מהסוג שאפילו לא הייתי חולמת לקנות ומחירה היה כפול כל מה שהרווחתי בקפה של גברת לולה, היא הייתה מהממת. בדיוק כשסגרתי את הרוכסן וילון תא המדידה נפתח לרווחה, חושף את אשר לבשתי בעוד עיניו של לוקאס פעורות יחד עם פיו ומבט לא ברור נח על פניו של בראיין שזה עתה שיחק עם לשונו בתוך פיו מסיבה שגם היא לא הייתה לי ברורה.
״לך תשלם על כל מה שמדדה עד עכשיו״ הורה ללוקאס אשר הינהן לחיוב בעוד שהוא עדיין מביט בי ולא מזיז את עיניו ימינה או שמאלה למרות ניסיונה של המוכרת להבליט את ישבנה כשהפילה את אחד מבגדיי על הרצפה והרימה אותם חזרה לידיה כדי לקחת את תשומת ליבו.
״תוכלי להשאיר אותנו לבד?" ביקש ממנה בעודו מתקדם אלי בצעדים מהירים בזמן שהמוכרת אכן עשתה כרצונו בעוד מבט פניה עוטה חמיצות כלפיי, היינו לבד.