Between Lovers

פרק 5

אני לא מצליחה אפילו לנסות להתחיל לתאר את מה שאני מרגישה למראה כל הדולרים האלו, חלקם אפילו הם אירו חדש ויפה שעיניי מתקשות לראות. אדם, מה פאקינג עשית?
״מה זה?״ רציתי להישמע רצינית אבל אני פולטת גיכוך מזוויע שלא היה מבייש איש שרוצה לצחוק על האחר, גבותיי כווצות שתיהן ומתרחשות יחדיו עם קמטי ההבעה שלי שאני בטוחה שמבגרים אותי בכמה שנים טובות שיעשו לנשים מבוגרות חסד כי יחשבו שהן צעירות יותר.
״אני ועוד כמה... אנחנו עשינו משהו מטורף״ אה, באמת? כי אני לא הייתי עולה על כך בחיים, חוץ מכל הטרלול שסובב סביבך! אני מתאפקת לא לענות בציניות. אני רואה איך חיוכו -שהיה מגניב כל לב של אישה קיימת אליו- עולה ויורד והזיעה זולגת מפניו ישר אל צווארו שבזה הרגע היה נוטף.
״אני לא מבינה...״
״תקשיבי,״ הוא אומר בזמן שהוא מושך אותי לשבת על הספה כשתיק המלא בכסף נמצא לצידי, רגלו קופצנית ללא הפסקה ואני דיי בטוחה שלאדם אף פעם לא היו הפרעות קשב.
״אני והבחורים שעובדים איתי, חשבנו על זה והכסף שאנחנו מקבלים לא מפסיק, זה לא מספיק בשבילנו.״ הוא מתחיל לספר כשעיניו זזות מפניי לתיק המלא, כאילו מפחד שברגע בלתי סביר אני אברח עם התיק ולא אפגוש בו לעולם.
״אחד הבחורים, ג׳וני, חיפש על זה לפחות חודש וברגע שמצא את המטה בסן פרנסיסקו אנחנו נכנסנו והתחלנו לירות-״
״אדם, מה זה הכסף הזה?״ אני קוטעת אותו כשאני מבינה כמה חולני מה שהוא מספר לי כרגע, זה מטורף לגמריי!  אני מתפללת לכל אל אפשרי שנמצא כרגע ושומע אותי, בקשה שיציל אותי מהזוועות האלה מהסיוט הנוראי הזה!!!
״זה כסף שאנחנו לקחנו-״
״אתה גנבת ממאפייה.״ אני פולטת את כל האוויר שנכנס לריאותי יחד עם דבריו, מבינה כי סופית הוא התחלק על כל הקופסא שמסתבר כריקה מתוכן, איך היה מסוגל לעשות דבר שכזה? איך יכל לסכן את עצמו כך?

״זה לא כמו שאת חושבת״ הפעם אני לא מתאפקת ומגחכת לו בפנים כשאני מרכינה את ראשי וידי תופסות בו, ראשי פאקינג פועם והדם עולה אליו במהירות הבזק כשאני מרגישה שזה דיי ויותר. זה לא מה שאני חושבת הא? הצחקת אותי.
״איך זה לעזאזל לא יכול כמו שאני חושבת?״ אני מרימה את קולי כשמבטי מופנה אליו, אני כעוסה, זועמת וחסרת מרגוע. הפעם הוא הגזים לגמריי ולא אנסה לשלוט בעצמי.
״אתה גנבת כסף ממאפיונר שבכלל מניו יורק ומה אמרת ? ירינו? פגעת בחיים של אנשים וזה לא כמו שאני חושבת?״ אני לא שולטת במילותיי, כמו הכדורים שיצאו מאקדחו לפני כמה שעות כך גם מילותיי נפלטות מפי. שורה אחרי שורה ובעשרות שניות כשכל מילה מנסה לפגוע בו, בכוונה. השטן עצמו חוגג על הטיפשות של אדם וכרגע הוא המופע הטוב ביותר שלו, איך היה מסוגל לעשות דבר שכזה? אלוהים, אדם.

למה הפכת ?

אני מרגישה שאני לא מסוגלת להיות לצידו, אני לוקחת את רגליי השם יודע איך ואני מתרחקת ממנו פיזית כשנפשית אני מרגישה שאני כבר לא שם, מרגישה איך החרדות מתחילות לתקוף את גופי כמו אלפיי חיילים שמנסים לכבוש ערים באמצע מלחמה נוקבת. הכל הפך לקיצוני מידי, אני יכולה לספור על יד את כמות הפעמים שאני הרמתי את קולי עליו, היום התווספה אצבע.אדם ואני תמיד נהגנו לדבר בשקט כיוון שהבנו אחד את השניה כל כך טוב,לא היה בנינו ריבים אך עכשיו כלום לא כמו שהיה. הגורל השתנה והפך למחרץ דמים תמורת כסף עלוב שלא באמת שווה ולו פני אחד.
״אנחנו ניטרלנו כמה מהשומרים,״ החל לומר.
״נכנסו לכספת כשגרגורי- מי שעובד איתי- הוריד לשומר הראשי את האצבע. יש אצלי ספציפית אולי ארבעים אלף דולר או אפילו יותר, פשוט זרקנו את הערמות של הכסף לתיקים״ למה זה כל כך מלהיב אותו? להוריד אצבע לשומר ראשי? לנטרל אנשים? ממתי להרוג הפך להיות כיף?
״ומה חשבת לעשות עם כל זה?״ אני מביטה בכסף כאילו היה חיה מתה, כי זה מה שהוא פאקינג מסמל, דם של אנשים והזבובים כרגע חוגגים על הפגר. אלוהים, זה מחריד.
״לעבור לגור בפריז, כמו שרצית!״ אני שומעת בזוג אוזניי את האסימון שנופל ואני מרגישה את נשמתי מתמוטטת, תופסת בשיערו מתוך ייאוש ובטוחה שאני נראית לא פחות מטורפת מאדם כרגע. בחיים לא חשבתי שעם כל השכל והאיי- קיו המטורף של אדם, הוא יוכל להיות כל כך טיפש, פשוט טיפש.
״אתה עשית את כל זה רק בגלל משהו מטופש שאמרתי?!״ אני מרגישה את הבטן שלי נקשרת בעצבים ואת הורידים שלי יוצאים החוצה עד כדי לראות אותם פועמים, כל כך טיפש.
״את ביקשת את זה! את אמרת שאת מעיפה שאני אברח מכל זה והלוואי שלא הייתי נכנס לכל העולם הזה בכלל אז עשיתי את מה שאמרת. עבדתי כמו מטורף לכל פני ודולר שנמצאים בחשבון שלי אבל זה לא הספיק אז עשיתי את מה שהייתי צריך כדי שהיה לך, לנו, מקום טוב יותר להיות בו, בדיוק כמו שאת-״