Between Lovers

פרק 30

כשהשעון מצלצל בשעות הבוקר המוקדמות אני כבר ערה, חלק מהסיבות הן ההיפתחות של בראיין אליי אמש אך גם בגלל מה שקרה אמש. אשקר אם אגיד שלא ראיתי דרך עיניי העצומות את כמויות הדם שזלגו מגופם של גברי הבית, את הכאב שזעקו כשטיפול בהם או בזמן הקרב. ויותר כך, ראשי דמיין שאחד היורים היה קספר. שהצלקת שעל פניו נמתחה עקב חיוכו בעודו פולט את הזהובים אל עבר ניקי, אנטו או לוקאס. אלוהים, זה היה נורא. אני מתארגנת לעבודה ורוחצת את פניי עם מים וסבון, כשאני מסתכלת על עצמי דרך המראה אני רואה אישה מבוהלת. היו יותר מידי התקלויות בזמן האחרון. אני מאמינה שזה משהו דיי רגיל מבחנית הבנים אבל אני לא רגילה לזה, אלא לא החיים שהייתי בוחרת לעצמי בגלל כל הפחד שיש בהם.  אהיה מופתעת אם יגידו לי שאין בהם פחד, אולי אצליח להאמין רק לאחד, לבראיין. כשאני יורדת לפינת האוכל אני מוסרת לבנים בוקר טוב חם והתנצלות לאריקה על שאני לא אוכלת היום את האוכל המדהים שלה וממהרת למונית שמחכה לי בכניסת הבית, כשאני פותחת את החנות ומקבלת את הפרחים עם הניחוח המשגע אני עדיין מרגישה איך מדגדג לי בצוואר, כאילו משהו הולך לקרות בכל רגע. אני לא יודעת למה אבל התחושה עצומה ותקועה בחזי כמו אבן או שאולי זה בכלל הפחד שנטש את גופי לאחר לילה סוער. אני מחליטה לעטוף את פניי בחיוך יפה אבל זה לא נמשך להרבה זמן, לצערי. כתמיד, סופי כבר קוראת אותי מלמעלה למטה כמו ספר פתוח .
״קרה משהו עם בראיין? הוא פגע בך?״ היא שואלת וישירות אני מתגוננת עליו, מנידה את ראשי ואומרת לה שלא.
״אז למה את נראית ככה? כאילו משאית דרסה אותך ואחריה עוד שורה של מכוניות״ חשבתי שהצלחתי להסתיר את הכל עם האיפור והמייקאפ הכבד, מסתבר שטעיתי לגמריי. אני לא יודעת למה אבל קשה לי לספר לה כל מה שקרה, אולי כי אני מפחדת שזה יקרה שוב גם הלילה אבל מה שזה לא יהיה, זה מכביד עליי. אף פעם לא הסתרתי מסופי, תמיד היא נתנה בי תחושבה של בית חם ותמיד הייתי חוזרת אליה כי סופי הייתה הבית שלי. גם היום היא הבית שלי אבל התווסף לבית הזה עוד בית גדול ושחור העטור בגברים בעלי גב רחב וידיים שריריות.

כשאני מצליחה למצוא זמן בין לקוח ללקוח אני מספרת לה את השקרה אמש, על שהיה בלאגן מטורף בבית אבל מחליטה להשמיט את החלק שבו התמזמזתי עם בראיין ליד פתח במרפסת שבחצר האחורית וברגע שאני מספרת לה כי לוקאס יצא עם אצבע שבורה עיניה נפערות כזוג צלחות.
״הוא בסדר? הוא לא נפגע קשה מידי, נכון? את חייבת להגיד לי,מדי, פשוט חייבת!״ היא עוזבת הכל ומטלטלת את גופי כדי לקבל תשובות, אלוהים, היא דלוקה עליו ממש!
״מתי תכננת להגיד לי שאת דלוקה ללוקאס על התחת?״ אני מוציאה בגסות והיא ממהרת להשקיט אותי על ידי ידיה, כשהיא מוצאת זמן אחרי שהכינה זר ללקוחה, היא מספרת לי.
״זה התחיל כשהגעתי לכאן, הוא עמד ביציאה משדה התעופה והיה נראה הורס כל כך. הגב השרירי והחזק שלו, הידיים הגדולות, העיניי עגל היפות שהסתכלו בי, הייתי שבויה. אף אחד לא התנהג אליי בצורה כזו, מדי, הוא עדין איתי וכל פעם שהוא מסתכל לי בעיניים אני מרגישה את הלב שלי מתפוצץ.״ אני מסתכלת בה ואלוהים, הרבה זמן לא ראיתי אותה ככה, כזאת מלאת אהבה וכל כך יפייפיה מההתאהבות שלה. אחרי הרבה נפילות כושלות על גברים רדודים, מגיע לה את האחד המתוק כמו אלפחור שיעשה לליבה אושר והיא ממשיכה.
״אבל אני חשבתי שאולי יש ביניכם משהו, אז אני-״
״לוקאס מתייחס אליי בתור אחותו הקטנה, הקשר בנינו הוא נטו חברות טובה ואמיתית. אנחנו חלק ממשפחה כמו שאני מסתכלת על אנטו או ניקי בצורה הזו״ אם להגיד את האמת, לוקאס הוא פוטנציאל ממש טוב לזוגיות. הוא תמיד דואג למשפחה שלו ומדבר עם אמא שלו לפחות פעמיים ביום, הוא שולח להם כסף כשהם זקוקים לו ותמיד מדבר עם האחים שלו. הוא לא מהסוג שיצא עם הרבה נשים לפי טענתו אבל אני כן חושבת שהוא יכול להיות בן זוג טוב לסופי. כשמגיעות שעות הערב בהן אני אמורה לסגור את החנות, לוקאס מצטרף ופניה של סופי סמוקות, סמוקות כל כך שאפילו עגבנייה לא אדומה כמוה ולוקאס? עיניו פוזלות הלוך ושוב אל סופי וניקר כי הוא מנסה להסתיר חיוך.