לזכרו 🥀||

'תנסה'

הדבר האחרון שאני זוכרת מהמועדון זה אותי נרדמת על המיטה אחרי שהתקשרתי לליאו לגנוח לו באוזן..

פתחתי את עיניי מגלה את עצמי על ידיו של ליאו שמחזיק אותי ככלה ומתקדם לתוך בית גדול כלשהו..
אני מנחשת שזה ביתו של ליאו.

הסתכלתי עליו מלמטה אך לא השמעתי קול.

עדיין ניסיתי להבין טיפה את הסיטואציה והאמת? אני מצפה שהוא יזרוק אותי לער געש או משהו עכשיו בתור עונש.
חששתי ממנו כמו ילדה שמפחדת מאבא שלה.

אחרי כמה שניות בהן אני מביטה בו הוא מניח אותי על הספה באמצע הסלון וגם קולט שאני ערה ומסתכלת עליו.
״ליאו אני..״ החזקתי את ידו לפני שהלך.

״תחכי לי שנייה אני תכף חוזר״ הוא ליטף טת פניי ברכות והסתובב.
כאב לי הראש הרגשתי דפיקות חזקות וראית מעט מטושטש..
אני מביטה בגופו הגדול של ליאו מתקדם לכיווון שתי השומרים שהיו איתי במועדון אשר התכופפו לרגליו של ליאו בהתחננות, חששתי לחייהם באותו הרגע, הרי אני זוכרת טוב מאוד מה היה במועדון.
אני מכווצת את עיניי בניסיון לראות יותר טוב ואני מצליחה לראות תמונה בה ליאו מכוון את אקדחו אל ראשם.
ומנסה להקשיב.
״אני שונא שלא עושים מה שאני אומר.. שאני פאקינג נותן בכם אמון ואתם... עושים מה שבזין שלכם...״ קולו הפך יותר ויותר עבה ועצבני בכל רגע..

״לא סמכתי עליכם מההתחלה אבל טום, טום תמיד אמר לי לרחם עליכם.. טום היה רחום, אתם יודעים מה ההבדל ביננו? אני לא פאקינג רחום״ הוא אמר וטען את אקדחו.
נעמדתי בקושי והלכתי הכי מהר שאני יכולה
ונגעתי בידו לרגע.
״אל תעשה את זה. בבקשה. זאת אשמתי אני ניסיתי להעיף אותם ממני אני מצטערת״ ליטפתי את ידו ניסיתי להרגיע אותו כי אני לא באמת עומדת במצפון...
״את לא אשמה בשום דבר אל תגידי את זה״ הוא שוב ליטף את פניי וכמו תמיד זה הרגיש כזה נעים..
״יש לכם מזל.. אתם תקבלו את זה פעם אחרת״
הוא הוריד את אקדחו וסימן להם ללכת.
״איך את מרגישה?״ הוא שואל אותי כזמן שהוא מביט לי בתוך העיניים.
״רק קצת עייפה יש מצב תלווה אותי לבית?״ יישרתי את מבטי גם כן.
לאחר מספר דקות בהן הייתה שתיקה מביכה ביני לבין ליאו הגענו לביתי והוא השכיב אותי על המיטה.
הוא התיישב עם הגב אליי בלי להוציא מילה.

״סליחה״ סיננתי אליו פתאום.
״את מתנהגת כמו ילדה קטנה, ציפיתי ממך לטיפה יותר״ הוא אמר בקול מאוכזב שצבט לי בלב.
״אתה כועס עליי?״ השפלתי את מבטי.
הוא הסתובב אליי ומבטו נפגש בשלי.
״את יודעת שאני לא באמת יכול לכעוס עלייך מיה״ הדרך שבה הוא אומר את השם שלי העבירה בי צמרמורת..
רק השפלתי את מבטי במבוכה מעט והוא קם מהמיטה והתקדם לעבר הדלת.

״רגע, אולי תישאר הלילה?״ אמרתי רק כדי להריח שוב את הריח הממכר שלו.
״אני...״ ״אני אשאר עד שתירדמי ואז אני אלך..״ הוא חזר לשבת הפעם בכיסא מול מיטתי.
הנהנתי בחיוב.
״בוא נשחק אמת או חובה״ אמרתי פתאום וחצי חיוך עלה על פניי.
״את אשכרה ילדונת אה? את צריכה לישון..״ הוא מקניט אותי אבל זה לא מזיז לי.