לזכרו 🥀||

בלבול

אני מביט באנה בבלבול חסר מילים..
״ניסיתי להגיד לך״ לוקאס ממלמל מתחת לשפמו..
״ליאו ג׳וליאני... אני לא מאמינה שאנחנו שוב נפגשים..״ היא מנידה בראשה.. אני מרגיש כיווץ בלב שמוכר לי מפעם.. איכשהו היא לא השתנתה לי בכלל...
״את מכירה את ליאו?״ רפאל מביט בנו מבולבל.
״הייתי איתו פעם״ היא עונה לרפאל אך מביטה בעיניי.
״אז הוא בטח אותך כבר לא זוכר.״ רפאל מגחח מנסה ליצור ביני לבינו אינטראקציה גברית.
״אותה אני זוכר..״ אני מסיט את מבטי לרצפת החציר..
השתדלתי לא ליצור שיחות עם אנה יותר מידי..
התרכזתי בעבודה!
אני רפאל ולוקאס ראינו איך אנה מתמודדת עם הסוסים ואין מה להגיד... היא טובה מאוד.
אין סיבה שאני אעיף אותה מהתפקיד..
טוב האמת שיש סיבה אבל אני אוכיח לעצמי שאני לא אפול לזה ושאני נאמן למיה ושום דבר שהיא תעשה לא יסיט אותי מזה..
הגיע הערב וסיימנו את כל עבודתנו באורווה.
לוקאס הלך לחתום על דברים אחרונים עם רפאל בעודי מתקדם למכונית..
״רגע רגע ליאו..״ קולה של אנה עצר אותי לרגע גורם לי להסתובב אליה..
״מה אתה פשוט הולך? לא נפגשנו מלא זמן״ היא מביטה בי מבט מוכר.
״אין לי מה להגיד לך כל כך״ אני מכחכח הגרוני .
״אבל לי יש״ היא משיבה.
״דברי״ אני משפיל מבט.
״את כל הכסף שנתת לי תרמתי לניתוח מוח של אבא שלי.. הייתי חייבת לעבור איתו לעיר אחרת שבה אפשר לספק לו את התרופות..״ היא מגרדת בעורפה..
״היית יכולה לספר לי.״ אני מביט בה בקרירות.
״התביישתי, מצטערת.״ היא מעלה אליי את העיניים.
״טוב לפחות תגידי איך היה הניתוח?״ אני מגחח בלי צחוק.
״הוא נפטר..״ היא מגחכת בגרונה.
שתיקה מביכה שררה ביננו..
אחרי כמה שניות בהם נותרתי מבלי מילים להגיד הסתובבתי אל הרכב ופתחתי את הדלת..
״דקה.. אולי נוכל לצאת מתישהו ולסדר את
העניינים ביננו?״ היא משלבת את ידיה מאחורי גבה.
״יש לי חברה.״ אני עונה בלי להביט בה יותר מידי.
״ליאו נו 'חברה׳ אתה יודע שאתה לא יכול לאהוב מישהי כמוני..״ היא מגלגלת את עיניה ומחזיקה בצווארון חולצתי.
״כבר מצאתי״ אני מביט בה בישירות. והיא נצמדת אליי עוד קצת ומתחכחת באיברי.
״אם היית מוצא באמת כבר היית מרחיק אותי ממך..״ היא מחייכת חיוך מגרה..
״אני נעימה לך תודה.. אני יודעת שהתגעגעת אליי״ היא מעבירה בי צמרמורת ומביטה בשפתיי..
״אל תהיי פטתטית״ אני מרחיק אותה ממותניה בחדות.
אני נכנסתי לאוטו והיא הסתובבה והלכה..
אני נכנס לאוטו ומתנשף בהיסטריה.
כמעט נפלתי לזה.. למרות שחשבתי שהתגברתי..
אני מנסה כמה שיותר להסיח את דעתי אבל הריח שלה בפאקינג כל הגוף שלי.. היא עדיין לא החליפה בושם..
היא עדיין מגלגלת את הלשון על השיניים בזמן שהיא מתחמקת.. והיא עדיין מוציאה את עורה בצד של האצבע..
אני פאקינג הייתי אובססיבי ששמתי לב לדברים האלה אבל עכשיו הכל מזכיר לי דברים שלנו מפעם..
אני נשבע אם הייתי יכול הייתי פשוט מוחק אותה מהראש.
ממחשבה למחשבה דלת המושב לידי נפתחה ולוקאס נכנס.
כמה דקות של שתיקה עברו ביננו.
הוא לא חופר לי על אנה? מפתיע.. אני חושב לעצמי פתאום.
״מקווה שתצליח להבחין מי האמיתית בשבילך לפני שזה יהיה מאוחר מידי.״ הוא מלמל מבלי להסתכל עליי.
״על מה אתה מדבר? אתה חושב שאני ארוץ לאנה
עכשיו?״ אני מחפש את מבטו.
אך הוא לא משיב לי בחזרה.
״אני אוהב את מיה״ אמרתי אחרי כמה שניות של שקט מרים את מבטי אל הכביש בחזרה.
הגעתי לביתי..
אני עולה לחדר שלי ופותח את הדלת מגלה חלל ריק.
״מיה?״ אני מחפש את גופה..
״אני פה״ היא נשמעה מהמקלחת מתוך זרם של מים.
היא יצאה עם תחתונים בלבד וחולצה רחבה שלי שמכסה אותם.