לזכרו 🥀||

האורווה של רפאל

אני מתעורר בבוקר ויורד במדרגות אל המטבח..
אני מביט במיה עומדת בעודה מערבבת כוס תה..
״בוקר טוב״ היא אומרת מבלי להסתובב אליי.
אני מתקרב אליה ועוטף אותה את גבה.
אני מסניף את הריח העדין והממכר שלה ועוצם את עיניי בעונג.. אני משחק בצווארה ומנשק חלקים ממנו.
היא משמיטה את ראשה לאחורה ומחייכת חיוך קטן..
היא מסתובבת אליי לאחר כמה רגעים ועיניה מתנגשות בשלי.
היא מחייכת אליי וכך גם אני אליה.
״אפשר נשיקה?״ אני בוהה לה בשפתיים מבלי לשים לב.
היא מתחמקת מעיניי בביישנות ומחייכת חצי חיוך.
היא מרימה אליי את המבט אחרי שנייה ומניחה על השפתייים שלי נשיקה קטנה ומהר מתרחקת בחזרה.
״למה כל כך קצר?״ אני נושך את שפתיי ומסתכל עליה מגורה.
היא מכחכחת בגרונה ברמיזה ואני מסתובב אחורה רואה את לוקאס מולנו.
״איזה טיימינגים טובים יש לך״ אני מגחח בלי צחוק אל לוקאס.
מיה מביטה בי מסמנת לי להפסיק להיות רע אליו.
״על מה אתה מדבר?״ לוקאס אומר תוך כדי פיהוק.
״בן אדם זין פשוט..״ אני ממלמל ומגלגל את עיניי..
לוקאס מביט בנו בבלבול ואחרי כמה שניות מבין את רמזיי.
״אהההההה טעות שלי.. ליאו אנחנו צריכים ללכת לאורווה היום לראות את הסוסים אז אני מחכה לך ברכב..״ לוקאס מודיע והולך משאיר אותנו לבד.
אני מסתובב אל מיה בחזרה וקובר את ראשי בצווארה..
״באמת התכוונת אתמול למה שאמרת?״ היא קוטעת את מעשיי.
״שאני אוהב אותך?״ אני מרים את ראשי בחצי חיוך.
״אני לא רוצה לשים עלינו תוויות.. אבל אני יודע שאת שלי ואני רכושני אלייך בצורה שמוציאה אותי מדעתי..״ אני מסתכל עליה בעודה מוציאה חיוך ניצחון.
״אל תתלהבי!״ אני מסיט את פרצופה לצד עם אצבעותיי
״כיף לשמוע אותך מדבר ככה.. רציני..״ היא חייכה אליי.
״טוב אני צריך ללכת.. נמשיך את השיחה שאני אחזור.״ אני מושך באפי ומחבר את שפתיי בשלה.
״ביי מאמי, או בייבי.. מה אתה מעדיף?״ היא אומת בהתלהבות כאילו יש לה חבר פעם ראשונה.. היא כל כך חמודה. אני רק מניד בראשי בחיוך.
״סליחה סליחה זהו אני לא מלחיצה״ היא אומרת..
המשכתי לדלת הבית.. ״אני מעדיף בייבי״ אמרתי שנייה לפני שיצאתי מוציא ממנה חיוך שהאיר לי את כל היום..
אני נכנס לאוטו.. לוקאס לידי דופק לי מבטים שיפוטיים על האיחור אבל אני מתעלם..
״פעם הבאה קח יותר את הזמן..״ הוא מגלגל בעיניו.
״מה אתה רוצה תגיד? אתה אמרת לי ללכת על זה עם מיה.. עכשיו אני לא מסוגל לעזוב״ אני מחייך ושואף שאיפה מסיגריה ומתחיל לנסוע..
״זהו? אתם ביחד?״ הוא אומר מסוקרן.
״נראלי אני מכור לוקאס.. זה לא קרה לי בחיים, מאז..״ אני משפיל את מבטי מהכביש.
״אנה..״ הוא משלים אןתי ואני מהנהן אליו.
״האמת? לוקאס כל בחורה שאיי פעם הייתה לי.. לא שינתה את ההרגשה שלי לגבי אנה. תמיד אני אהבתי את אנה יותר. תמיד היא מצאה דרך לחזור ללב שלי... אבל הפעם אני מרגיש שזה אחרת.. אני מרגיש שכל פעם שאני עם מיה זה רק אנחנו.. ואין את אנה יותר״ אני פונה לאורווה.. בעוד לוקאס מניח את ידו על ידי ומחייך חיוך גאה.
״נהייתי נקבה״ אני אומר ומושך באפי מנסה לחזור לדמות הגברית שבי.
אנחנו מגיעים לאורווה ובה שטח ענק עם סוסים מפוזרים ומסביב הסוסים גדר..
ערמות החציר צבעו את כל השטח בצבע צהוב וחום..
אנחנו פוגשים את רפאל בכניסה והוא מנופף לנו כדי שנבוא אליו..
נעמדנו מולו, שופטים את המקום מעט..
״שלום מר ג׳וליאני ומר.. סרבי..״ הוא משיט את ידו אליי ואל לוקאס ואנו לוחצים לו את היד בכבוד.
״טוב אז זאת האורווה.. השטח בה די גדול זה אומר שאפשר להכניס פה כמה שיותר אנשי..״ צליל של הודעת טלפון קוטע את דבריו.
״מאלפת הסוסים כבר פה.. ג׳לויאני אפשר להחליף איתך כמה מילים..״ רפאל מגרד בראשו..
״לוקאס יכול ללכת לפגוש את המאלפת בינתיים נקצר הליכים״ אני מכחכח בגרוני. לוקאס הלך אל המאלפת ואני ורפאל נותרנו לבדנו..
אני מביט בעיניו בסקרנות.. מה הוא רוצה?
״ליאו רציתי לצאת שנייה מהמסגרת המקצועית ולשאול אותך משהו ככה מגבר לגבר..״ הוא מחייך חיוך דבילי בעיניי.
״כן?״ אני משיב.
״מיה.. מיה ברונו.. היא אפילו יפה יותר ממה שזכרתי.. את יודע אולי אם יש לה מישהו כרגע?״ הוא משפיל את מבטו. וגורם לדמי להתחמם.
״לדעתי אני לא יכול להגיד שום דבר על החיים של מיה.. אלו החיים שלה בוא נכבד את הפרטיות שלה.״ אני מכווץ גבותיי בכעס. מי הוא חושב שהוא בכלל?
לוקאס נראה במרחק של כמה מטרים ממני הולך בהליכה מטרידה  ומהירה...
הוא מגיע אליי ומתנשף מעט..
״ליאו.. בוא הצידה״ הוא אומר בחוסר טאקט שאני לא מצליח להבין.
״מה קרה לך תנשום..״ אני מגחח..
״המאלפת.. הזאת״ הוא נקטע על ידי נשימותיו..
״אז איפה הסוסים שלי?״ קול אישה נשמע מאחורי לוקאס גורם לי להסיט את מבטי אל הקול..
אני מסתכל על אישה גבוהה בעלת שיער שחור כפחם.. אני מביט בה בבלבול ובעיקר בהלם.. זאת אנה.