לזכרו 🥀||

המירוץ

מיה:
התעוררתי באמצע מיטה זוגית שכאב ראש חזק קוטע את מחשבותיי.
אני מביטה סביב בחדר ולא מזהה שום דבר.
אני שומעת את קולו של רפאל מדבר עם מישהו
״היא התעוררה אני חייב לנתק״ הוא התקדם לעברי..
״רפאל איפה אני?״ אני מביטה בו.
״מיה אני לא רוצה לעשות את זה קשה בבקשה אני רק צריך להחזיק אותך פה עד המירוץ.. עד מחר״ הוא כחכח בגרונו.
״אני חייבת ללכת מפה״ ניסיתי לקום על רגליי אך הכאב ראש משך אותי אחורה בחזרה.
״מה אתם מתכננים לעשות במירוץ?״ אני מרימה אליו מבט חד.
״לא יותר מידי.. אנחנו בסהכ צריכים שליאו יעלה את המירוץ בדיוק כמו שהוא תכנן.. נהוג בדרך כלל שמי שהרים את המירוץ ירכב על הסוס המנצח.. אני בטוח שהגאווה של ליאו לא תיתן לו לוותר על זה..
ואז אנה המתוקה תגרום לסוסה שלו מעט להשתגע וכמובן להפיל אותו.. שהוא כבר יהיה על הרצפה וימות מבושה..
פום! יריות! לפחות שלוש
פום!
פום!
פוםם!
והשם ליאו ג׳וליאני נמחק!״
חיוך מעוות עלה על רפאל..
״אתם הולכים להרוג אותו? למה?״ אני מרגישה שנגמר לי האוויר.
״ליאו ג׳וליאני צריך ללמוד לא להתעסק עם גדולים ממנו.. מה חשבת שטובי קאלו פשוט ישכח שהוא הוריד לו אגרוף מול כל אנשיו? העונש שלו הוא למות בלי אף יורש שימשיך את שושלת ג׳וליאני. השם הזה ימחק לתמיד!״ הוא מדבר ואני לא מזהה את הדמות שמולי.
״טובי? אתה ואנה עובדים בשביל טובי?״ אני נוגעת במצחי מרגישה גוש לוחץ עליי בגרון.
״אנחנו האחים הקטנים של טובי.. החלטנו לקרוא לליאו למירוץ בחווה שלי כי ידענו שלא יזיק לליאו שום ביזנס אחרי המוות של טום.. התוכנית הייתה שאנה תפתה אותו עד שיחשוב במיליון אחוז שהיא לטובתו.. ואז יתן לה להשתתף בכל מה שקשור למירוץ בלי שיחשוד בכלום.. היא סיפרה לו על הסוסה שהיא קצת משוגעת ואם הוא מסכים שתשתתף במירוץ.. ידענו שהוא יסכים גם כי זאת סוסה טובה מבין הטובות..
וגם ובעיקר בגלל האתגר שבדבר שברור שליאו ג׳וליאני יאהב.״
הוא עצר לשנייה שחיוך מזעזע נמרח עליו.
״את לא היית חלק מהתוכנית.. אני באמת אוהב אותך מיה תמיד אהבתי.״ הוא משפיל מבט
רק זעזוע עובר בי על כל הזמן שבזבזתי עליו ולא ידעתי שהוא חושב על להרוג את ליאו  באותו זמן.
דמעות עולות בעיניי ואני כמעט מתחילה לבכות.
״אל תעשו את זה בבקשה אל״ אני אומרת מתחננת
הוא לבש עליו מבט חסר כל תגובה ויצא מהחדר.
לאחר כמה שעות זה הכה בי.. אני לא הולכת לצאת מפה בקרוב..
אני כבר מעל 10 שעות פה בחדר מלון הזה..
רפאל נכנס מידי פעם להביא לי אוכל אבל חוץ מזה הדבר היחיד שאני עושה זה לנסות לחשוב איך אני יוצאת מהמקום הזה לפני המירוץ..
המירוץ מחר המירוץ שליאו חיכה לו כל כך
יכלתי לשאת את המוות של אחי בקושי
אז עכשיו גם את המוות של אהובי?!? זה כבר יותר מידי.
בבקשה אל תשאיר אותי לבד בעולם הזה בבקשה.
אני מתפללת בכל ליבי..
ניסיתי לפתוח את חלון החדר אך ללא הצלחה הוא היה נעול ומלא בסורגים..
דפיקה בדלת נשמעה שהבהילה אותי עד עמקי נשמתי..
זה היה רפאל.
ואחריו נכנסה הזונה. אממ סליחה סליחה אנה.
״תודה באמת, כמה זמן אני עוד הולכת להיות פה?״
השמטתי את ידיי לצדיים בעודם מביטים בי עם ידיים שלובות.
״כמו שאמרתי לך מיה. עד המירוץ אחרי שליאו ימות אנחנו נשחרר אותך.״
המילים שלו צרבו לי בנשמה.
ומהמחשבה שליאו ימות אפילו יותר.
״ליאו ולוקאס ישימו לב שאני לא בבית וימצאו אותי בסוף.״
אני מגחחת בניצחון.
הם מחליפים בינהם מבטים שמבלבלים אותי.
״בדיוק בשביל זה באנו.. הגיבורים שלך עקשנים הוא באמת יבוא לחפש אותך..״ אנה התחילה ועצרה את עצמה.
״בגלל זה את עכשיו תתקשרי אליו ותגידי לו שהכל בסדר והיום את תישני אצל רפאל.. ממה ששמעתי אתמול מאחורי הדלת היחסים שלך ושל ליאו במשבר״ אנה גיחחה .
״בחיים לא אני לא אשקר לו״ אמרתי חד משמעית.
״אם את לא תעשי את זה אנחנו נפגע בלוקאס וחבל הוא דווקא לא היה חלק מהתוכנית״ אנה חייכה אליי.
נלחמתי בהם עוד אך ידעתי שבסוף אעשה את זה.
הצמדתי את הטלפון לאוזניי וקולו של ליאו נשמע מהצד השני ודקר לי את הלב.
״מיה?? הרגת אותי מדאגה איפה את?? הכל בסדר?״ הקול של ליאו גרם לי להרגשה כל כך טובה ובו זמנית למצפון כל כך גדול..
הטלפון כבר לא היה צמוד לאוזניי ועכשיו אנה ורפאל שומעים כל ציוץ שלי או של ליאו.
״אני מצטערת.. הלכתי .. הלכתי לישון אצל רפאל״ אני אומרת בחשש.
נשמעה שקט ואז אנחה.. זה היה נשמע שהוא מאוכזב..
״ליאו?״ תהיתי אם הוא עדיין בצד השני
״אני פשוט לא יכול יותר להכריח אותך להישאר לבד.. אני מצטער על הכל מיה, באמת אני מקווה שהוא ידאג לך טוב.. כי אם הוא יפגע בשיערה מראשך אני אגרום לו לדמם מהפה..״ הוא עצר ונאנח לרגע.. ״ עבסוף אנחנו נהיה רק שנינו מול כולם, אני מבטיח לך״ הוא היה חייב להגיד את זה עכשיו? בבקשה תבוא ותתנהג כמו חולה נפש עוד פעם. בבקשה.
קיבלתי מבטים זועמים  בינתיים מאנה ורפאל שמסמנים לי לזרז את השיחה.
״אין לך על מה להצטער..״ אני אומרת בולעת את הדמעות.
״אבל מיה את.. תחזרי מחר נכון?״ ליאו אמר גורם לדמעות לצאת שוב.
״בטח״ אמרתי והשיחה נגמרה.
הם יצאו מהחדר והותירו אותי שם לבד..
בכיתי אל תוך הלילה.. הרגשתי ששברתי לליאו את הלב. ועוד יותר אפילו פחדתי מהעובדה שהוא עומד למות מחר.
אני חושבת שאם זה יקרה אני אתאבד ונמות ביחד.
ואם כמה שזה עצוב אני לא צוחקת בכלל.
אני לא יודעת איך אני אחיה בלעדיו.
מדמעה לדמעה עיניי עייפו ונעצמו..