לזכרו 🥀||

רפאל

ליאו:
אני מתעורר בבוקר ומביט בראשה של מיה שבין זרועותיי..
אני מבין שנרדמנו ביחד אחרי שהתנשקנו אתמול בלילה, אני מוריד את ראשה בעדינות ממני כדי שלא תתעורר..
אני קם ולובש חליפה שחורה מהארון אני עושה את הכל בשקט ומתחנן שהיא לא תתעורר ונתחיל לדבר על אתמול..
אני פותח את דלת החדר...
״בוקר טוב!״ מיה נשמעה מאחוריי..
אני מקיש בעיניי שנייה ארוכה מייאוש ומסתובב אליה לבסוף..
״בוקר״ אני משפיל מבט
״לאן אתה הולך כל כך מוקדם בבוקר״ היא אומרת תוך כדי פיהוק..
״יש לי פגישה חשובה היום...״
״איזו פגישה?״
״מה זה משנה לך?״ אני מתחיל להתייאש מהשאלות..
״מה זאת אומרת? אני עכשיו שותפה שלך מתוק תתחיל להתרגל״ היא מחייכת חצי חיוך,
״סתם איזה רעיון שמתבשל ואפילו לא מוצא חן בעיניי.. להרים מירוץ הימורים על סוסים.. ״ אני מגרד בעורפי
״מה זה אומר?״ היא מסתכלת אליי בחוסר הבנה.
״אנשים מהמרים על סוסים ואם הסוס שלך מנצח במירוץ אתה זוכה בכסף״ אני נאנח
״יש לי הרגשה טובה תבוא לפגישה עם ראש פתוח..״ היא מחייכת חיוך שמרגיש לי כל כך אופטימי ונותן תקווה שזה כבר מבלבל..
״אני אשתדל״ יוצא ממני חיוך ללא שליטתי..
אני יוצא מחדרי ומגיע למשרדי, אני מתיישב על הכיסא עד שמגיע דפיקה על הדלת..
״בוקר, ההוא של הסוסים הגיע״ לין נראתה במפתן הדלת
״שלום לך מה לא נאה לך יותר אצלנו?״ אני עוצר אותה מללכת..
״מה פתאום מר ג׳וליאני התנאים פה מצוינים״ היא אומרת בזריזות..
״אז למה את מבריזה כל כך הרבה ימי עבודה לא ראיתי אותך הרבה זמן לין..״ אני מסתכל עליה במבט שמקפיא אותה במקום..
״אני מצטערת אני פשוט עסוקה קצת לאחרונה״ היא משפילה את מבטה..
״תהיי עסוקה פחות בבקשה״ אני מוריד את מבטי ממנה.
״ותכניסי אותו..״ אני מוסיף לה לבסוף..
כמה שניות לאחר מכן נכנס גבר בשנות ה20 בערך לחיו..
הפרצוף שלו היה לי מוכר מאוד..
״שלום אני רפאל... רפאל ארמני״ הוא הושיט לי את ידו..
״ליאו ג׳ולאני..״ אני מהנהן ולוחץ לו יד בחזרה..
אני מביט בעיניו השחורות בניסיון להבין למה הוא כל כך מוכר לי.. ארמני.. ארמני... מי זה?
״תרצה לשתות משהו?״ אני מכחכח הגרוני.
״לא, תודה״ הוא מסתכל סביבו..
אני מביט בו בשתיקה לכמה דקות ואז זיכרון עולה במוחי...
לפני כמה שנים היה דיבור גדול על ילד בן 19 שרצח את כל משפחתו בגלל שהזניחו אותו.. אמרו שם שהבן אדם פסיכופט אמיתי... נתנו לו עשר שנים בכלא מתוך פרוטקציות... רפאל ארמני. עלה בי הזכרון ואימה לבן אדם שמולי אפילו עוד יותר..
״בן כמה אתה?״ אני שואל בשביל לוודא את המידע שעלה במוחי.
״29״ הוא ענה לבסוף מביט בי בתוך עיניי.
״השתחררת מהכלא לא מזמן״ אני מסתכל אל תוך עיניו בלי להוריד ממנו את המבט לשנייה .
״לפני חודש כן.. אבל אני מעדיף לא לדבר על העבר שלי..״ הוא משפיל את מבטו בפחד..
״אין בעיה.. בוא נדבר על המירוץ..״ אני משלב את אצבעותיי..
לא חקרתי את הנושא יותר מידי כי את האמת? לא אכפת לי מה הוא עשה.
זה לא עסק שלי.. אני גם הרגתי אנשים בעבר.. שכל אחד יעשה מה שבזין שלו. אני אדאג לעצמי בלבד.
״תשמע רפאל. יש לי הרגשה ממש טובה לגבי המירוץ הזה.. אני רוצה שנעלה את זה ושהדברים יתחילו לתקתק פה...״ אני מכחכח בגרוני..
״שדיברת עם המזכירה שלי לא היית כזה נלהב מהרעיון..״ הוא מכווץ את גבותיו בניסיון להבין את שינויי מצבי הרוח שלי.. במילה אחת? מיה. היא האירה את עיניי ואני סומך על האינטואיציות שלה אין לי מושג למה..
״אני יודע.. אבל עכשיו אני מרגיש שזה יכול לעבוד לטובתי״ אני משפיל את מבטי במחשבות..
״ג׳וליאני אני כמו הרבה אחרים הכרתי את אבא שלך כבן אדם ישיר והגון.. אני רוצה לפתוח בפנייך את האורווה שלי ותהיה לך הרשאה להביא את כל המאמני סוסים שרק הכי טובים שתרצה.. אבל אנחנו מתחלקים חצי חצי בכל רווח שיצא לך מזה..״ הוא מסביר..
דואג לעצמו בסיפור אני מבין את זה..
״אין בעיה.״ אני נשען על כיסאי..
״מחר תוכל לבוא לראות את האורווה? להכיר את הסוסים קצת.. מישהי רוצה לקבל את המשרה על לאמן את הסוסים.. מישהי מצוינת רק דברים טובים שמענו עליה.. תהיה שם מחר להגיד את המילה האחרונה לפני שנקבל אותה.״ הוא מחייך חצי חיוך..
״תענוג לעשות איתך עסקים.. אני אהיה שם״ אנחנו לוחצים ידיים..
אנחנו יוצאים מהחדר לכיוון הסלון.. אנחנו יורדים במדרגות ורואים את מיה ולוקאס יושבים בספה אחד ליד השני משחקים משחקי ידיים ילדותיים.
אני לאט לאט מתרגל למחשבה שהיא והוא ידידים או בולשיט כזה..
אנחנו כמעט מגיעים למפתן הדלת ומיה מסובבת את ראשה אלינו..
״מיה??״ רפאל קפץ ממקומו בהתלהבות..
״אני לא מאמינה.. ארמני!!״ מיה קפצה גם כן וחיבקה את רפאל חיבוק ארוך..
אני מסתכל על לוקאס מבולבל ומקבל מבט כזה ממנו גם כן.. מה הקשר שלה לאסיר חולה נפש?
״מאיפה..?״ לוקאס מאחוריהם מלמל..
״יצאנו פעם.. איזה ארבע שנים לא?״ מיה ממשיכה לחייך אליו.
״הארבע שנים הכי טובות בחיים שלי...״ הוא מסתכל על מיה בגאווה שמעבירה בי בחילה.
״אז מה קרה?״ לוקאס שואל בזלזול.
״הוא נכנס לכלא והתנתק הקשר.. לא שמעתי עלייך מאז״ מיה משפילה את מבטה בסוג של עצב..
״כן.. אין יום שלא חשבתי עלייך מאז... אני עדיין בהלם שאני רואה אותך..״ הוא מחייך אליה גורם לה להסמיק ולי לאבד את הסבלנות.
״ניפגש מחר״ אני מכחכח בגרוני גורם לו לצאת מהדלת ולהיעלם..
אני לוקאס ומיה יושבים בסלון אחד מול השני בשקט מוחלט וומביך כבר כמה דקות מאז שהלך..
״טוב נו מה השתתקתם?״ מיה אמרה פתאום.
״מה השתתקנו? אולי תסבירי לי בקצרה איך הגעת ללצאת עם מישהו שרצח את כל המשפחה שלו והיה בגדר פסיכופט?״ אני מסתכל אל תוך עיניה.
״אמרתי לך כבר ליאו.. הייתי יוצאת עם כל אחד שהיה נראה בלתי אפשרי להשגה.. סתם באמת ילדה משועממת אין לכם מה לדאוג.״ היא מחייכת חיוך אופטימי.
״ארבע שנים זה לא מעט״ לוקאס מוסיף.
״תודה באמת״ אני מצדיק אותו.
״תפסיקו להתנהג כאילו אתם ההורים שלי בבקשה! תאמינו לי יצאתי עם הרבה יותר גרועים.״ היא משפילה את מבטה.
״מה בסוף עם המירוץ סוסים?״ לוקאס פונה אליי.
״אני מחר אלך לאורווה שלו להכיר איזה מאמנת למירוץ משהו כזה..״ אני אומר ומסתיימת השיחה..

הגיע הערב ואני יוצא מהמקלחת עם מגבת על חלקי התחתון בלבד..
אני מסתובב לכיוון חדרי ומביט במיה יושבת על מיטתי עם 'מכנס' קצרצר כמו תחתונים וגופייה עם מחשוף עמוק.. היא עושה לי בכוונה נכון? אני מביט בה מתאפק לא לקפוץ עליה או משהו..
״הפתעה״ היא פוערת את עיניה ומחייכת חיוך מקסים.
אני מניד בראשי בפליאה ומסתובב חזרה לארון שלי..
אני מוציא משם בוקסר שחור מוריד את המגבת שעליי ושם את הבוקסר..
״איזה תחת יפה״ היא אומרת מאחוריי.
״שתקי כבר״ אני מגחח ומתיישב לידה.
אני מעביר יד בשיערה שתמיד נשאר זהוב ונעים למגע..
אני מביט בעיניה הירוקות אבל לא להרבה זמן כי אני יודע שאטבע בפנים.. אני מנסה גם לא לבהות לה יותר מידי בשפתיים למרות שזאת משימה בלתי אפשרית בשבילי..
״את כל כך יפה, איך זה הגיוני?״ אני מלטף אותה..
״לכמה עוד אמרת את זה?״ היא מגחחת.
״את היחידה שאני מתכוון לזה..״ אני ממשיך להביט בה.
״מה יפה בי?״ היא משפילה את מבטה.
״מה לא? הפנים שלך, הגוף שלך.. האישיות שלך..״ אני ממשיך ללטף אותה.
״בחיים לא אמרו לי שיש לי אישיות יפה״ היא מגחחת ומסתכלת עליי במבט מאוהב.
״גאה להיות הראשון..״ אני מחייך ומתקרב לאוזניה.
״והאחרון.״ אני לוחש לה באוזן גורם לה לעצום את עיניה..
אני מתקרב אליה ומניח לה נשיקה על השפתיים..
ריח המנטה מפיה מתערבב עם שלי, שפתיה מחבקות את שלי מבפנים, לשוני חוקרת את פיה בפקידות וכך גם היא עושה לי.
אני גורם לה לשבת בעודי לידה..
אני מוריד את מכנסיה ואחרי זה את תחתוניה לאט..
אני מלטף את איבר מינה ואחרי כמה דקות אני מכנסי את שתי אצבעותיי אליה גורם לה להוציא אנחת כאב מהפה..
אני מנשק את צווארה ונושך חלקים ממנו מידי פעם. היא נוגעת בידי מורה לי להוריד הילוך..
״את רוצה שאני אפסיק?״ אני תוהה
״בבקשה לא!״ היא אומרת בעונג.
אני מוציא את ידי ממנה לאחר כמה דקות משאיר אותה מגורה ולמה בדיוק כמה שרציתי..
אני שוכב לידה, מוריד ממני את הבוקסר חושף את איברי.
היא ניגשה אליו ונוגעת בו בדיוק איפה שאני רוצה..
אני תופס בשיערה בחוזקה ומרים אותה אליי.
״תרכבי!״ אני מחייך חצי חיוך וכך גם היא..
היא עולה עם גופה הקטן עליי וכמו שאמרתי היא רוכבת בעדינות על איבר מיני..
אני משמיט את ראשי לאחור ואוחז במותניה מזיז אותנ מהר יותר..
״פאק זה כל כך גדול״ היא ממלמלת..
״כמו שמגיע לך״ אני מחזיר לה גם..
אני נותן לה צליפה קטנה בישבן לפני שהיא גומרת ואחרי כמה שניות גם אני..
היא מתיישבת לידי במיטה בתוך זרועותיי בעודי שואף סיגריה..
״אני אוהבת אותך ליאו״ היא אמרה פתאום.. מפתיעה אותי..
״גם אני.״ אמרתי בכנות למרות שממש לא ציפיתי מעצמי. ניסיתי להתכחש לזה אבל אני כנראה שאני כן אוהב אותה אחרי הכל.
נישקתי את ראשה.. ונרדמנו.