לזכרו 🥀||

עוד קצת.

טובי סירב להצעתו של ליאו בהתחלה.
הוא לא הסכים בשום פנים ואופן שליאו יכנס לאותו מקום מסתור בו הוא מחזיק את מיה. טובי ידע שליאו חכם ממנו ויכול לעשות דברים שיפתיעו אותו...
אבל ליאו לא ויתר! הוא המשיך לנסות לשכנע את טובי בעיקר באיומים כי ליאו ג׳וליאני לא מתחנן לאף אחד! ליאו הבטיח שידבר איתו על תוכניות שוד הבנק כי רק ככה טובי הסכים.. לטובי היה תנאי אחד שליאו בא בלי שומרים!
ליאו מתהלך בביתו הלוך ושוב במחשבה מה לעשות..
הוא יודע טוב מאוד שבליבו הוא כבר החליט ויכול להיות שהוא יסתבך עד מאוד מההחלטה שלו...
״אני הולך לשם״ ליאו מודיע אחרי כמה דקות בהן הוא מסתובב.
״זאת משימת התאבדות ליאו!!! הוא יהרוג אותך בשביל מה את עושה את זה?? בשביל איזו זונה?״ לין אומרת אליו.
״לין אני נשבע אם את תקראי לה עוד פעם אחת זונה אני לא אשלוט בעצמי״ ליאו מסתכל אל תוך עיניה של לין ומחזק את אגרופו..
לין חששה וידעה שלא כדאי להתעסק עם ליאו.
״אני בסהכ דואגת לך״ היא אמרה והוא הוריד ממנה את המבט.
״אני לא צריך שתדאגי לי כי אני פאקינג ליאו ג׳וליאני! וטובי יודע טוב מאוד שברגע שהוא יעשה לי משהו כל אנשי עסקים של אבא שלי יקומו נגדו הוא לא רוצה את זה.״
שליאו אמר את זה הוא הבין כמה גדול הוא ונזכר שוב במיה.. וכל חשש שאי פעם היה לו נעלם.
והוא אפילו לא הבין למה? הוא הרגיש שהוא חייב לה את זה הוא הרגיש צורך לשמור עליה כל הזמן.
״אני הולך להביא אותה״ ליאו צעק לעבר הבית וכל שומריו נעמדו מולו בדאגה.
״אני צריך ממכם שלוש צלפים שיסתכלו מלמעלה על מה קורה שם.. לבניין יש חלונות אני אשתדל שנהיה תמיד מול חלון.. כל תזוזה לא במקום של המניאק הזה אני מצפה לכדור ממכם..״ ליאו מסתכל עליהם בקשיחות.
הוא נוסע באוטו הפרטי שלו בלי אף שומר אל תוך המקום שטובי קאלו קבע איתו.
הוא מגיע לכניסה נוגע בכיסו ומרגיש את האקדח שלו שמרגיע אותו..
הוא רואה שתי שומרים בכל צד של דלת.
הוא מגיע לדלת והשומרים מדווחים בקשר ״ג׳וליאני פה״
״שיכנס״ קולו של טובי נשמע בצד השני מאפשר לליאו להיכנס אליו.
זה לא היה הבית של טובי שבו הם נהגו להיפגש בדרך כלל..
זה היה בניין נטוש ומוזר, ליאו מביט מסביבו והמקום שומם..
יש בצד ימין שביל עם כמה חדרים..
הוא רוצה להתקרב אליהם אבל ברגע שעושה את הצעד הראשון טובי נגלה אל פניו.
״ג׳וליאני, שלום״ קולו המעוות נשמע וליאו מתעצבן רק מלראות את פרצופוו
ליאו רק הנהן בראשו בחוסר רצון
וטובי הוביל אותם אל מקום סגור שנראה מהין משרד קטן.
היה שולחן ושתי כיסאות.
טובי התיישב בכיסא הפנימי וליאו בחיצוני ליאו מביט בחלון ונרגע שמבין שלצלפים יש דרך לירות בכל רגע.
״רוצה לשתות משהו?״ טובי מחייך לליאו
״זין שלי לשתות אל תשחק איתי משחקים איפה מיה?״ ליאו התפרץ ועיניו התכהו.
״אני דואג לה יפה ליאו אל תדאג״ טובי נשען על כיסאו
״איפה היא?״ ליאו זורק אליו.
״אני רוצה את התוכניות לבנק פריז שהתכוונתם לשדוד כל האנשים שגייסת הכל עכשיו יעבור אליי אני אנהל את זה״
טובי יורה אליו. 
ליאו מתעצבן, זה הפרויקט הכי גדול בחיים שלו..
״טובי אתה לא תחזיק שנייה בתוכנית הזאת ואתה יודע את זה, זה מסובך״ ליאו מסביר
״תודה על הדאגה אני אסתדר״ טובי מחייך
״לך תזדיין״ ליאו מסתכל אל תוך עיניו
״כן? טוב אתה לא חייב ליאו.. בוא נראה מה שלום חברה שלנו מה אתה אומר?״ טובי אומר ומבלבל את ליאו..
אחרי כמה שניות הוא מוציא מחשב קטן וליאו מביט במיה קשורה אל כיסא וגופה הקטן חבול עם דם ומכות עליו...
השיער שלה פרוע והיא נראית חיוורת וכל כך סובלת...
ליבו של ליאו התכווץ הוא הרגיש שהוא עוד שנייה קורע את המסך..
״פאק אני..״ ליאו בא להגיד אבל טובי קטע אותו ולחץ על כפתור במחשב שהשמיע את קולו בחדר בו מיה נמצאת ״ילדה יפה התגעגת?״ מיה הרימה את הראש אל המצלמה בחוסר כוח ובמבט נגעל.
״אלייך אף פעם לא״ היא אמרה בקולה החלש שהעביר בליאו צמרמורת
״ולליאו את מתגעגעת?״ הוא פונה אליה שוב עם חיוך מזעזע על פניו
״אל תדבר עליו בכלל״ היא אמרה מבלי להרים את ראשה.
״אני אזיין אותך כל כך חזק טובי״
ליאו אמר אליו בתעבה.
״אז מה אתה אומר?״ טובי גיחח אל ליאו.
ליאו לא חשב פעמיים מאז שהוא ראה אותה ושמע אותה ״אני אביא לך את התוכניות רק אחרי שאני רואה אותה..״ ליאו ניסה להסתיר אבל מיה הייתה חשובה לו למידי.
עולה חיוך ניצחון על פניו של טובי.
״מחר. אני אביא את מיה אתה מביא את התוכניות ונפרד כידידים..״ טובי נוגע בשפע התחתונה.
״מחר? אני לא משאיר אותה איתכם עוד דקה.״
ליאו מרים את הטונים
״לא יקרה לה שום דבר! מחר וזהו אם אתה לא מעונין זה גם בסדר היא תישאר פה״ טובי מחייך שוב וליאו מתחיל להשתגע מעט...
הוא תופס בראשו ומסתובב בחדר מנסה לא להתחרפן מדבריו של טובי..
״תביא לי לראות אותה עכשיו ..״
״באהבה קדימה בוא נלך לחדר וי איי פי שסידרתי לה״
טובי מחייך ומוביל את ליאו לתוך שביל החדרים שהוא ראה בתחילת המקום...
הוא פותח דלת אחת עם מקום חשוך ושומם בלי רהיטים בלי כלום....
הוא מדליק את האור ומיה מתגלה אל ליאו...
היא ישובה על כיסא חצי שבור שתאם לכיסא בוידאו, ידיה קשורות לכיסא ועיניה מכוסות במטפחת שחורה.
ליאו הרגיש שדמו מתחמם עד מאוד..
הוא החזיק את עצמו כל כך חזק לא לקרוע לטובי את הפנים...
הוא הסתכל עליה והלב שלא נקרע.
״מי שם?״
מיה הרימה את ראשה אחרי כמה דקות של שקט בהן ליאו וטובי מביטים בה.
ליאו עושה את הצעד הראשון אבל טובי עוצר אותו ״בלי שטויות שתתחרט עליהם.״ הוא לוחש.
ליאו רק מביט בו במבט חסר עניין וממשיך לכיוון מיה.
הוא מתכופף כדי להיות בגובה עיניה ומסיר את הכיסוי מעיניה.
עיניה הירוקות של מיה מתגלות אליו שמסביבן שקיות שחורות שקורעות לו את הלב..
ובכל זאת... היא הכי יפה שהוא ראה.
מיה הביטה בו והרגע רק הפך לקסום מרגע לרגע...
מיה חייכה חיוך מתוק שחשף את הגומות שלה...
״באת..״ היא נאנחת בשלווה, ״ידעתי שתבוא אני ידעתי״ היא שחררה מפיה קופצת בכיסא.
״איחרתי, אני כל כך פאקינג מצטער״ ליאו משפיל את מבטו.
״אל תצטער״ היא מסתכלת עליו במבט תמים ועיניה בורוקות מרוה התרגשות.
הוא השתדל לא להראות חולשה ליד טובי אבל נשבר שהסתכל שוב לעיניה...
הוא התיישר וחיבק אותה... ממשש את שיערה..
מיה מרגישה את חום גופו של ליאו והרגישה כאילו זה מה שהיה חסר לה כל הזמן הזה...
היא מריחה את הריח הממכר שלו ונופלת לזה ולא מוכנה שישחרר... אבל בסוף הוא שחרר..
הוא הסתכל בעיניה ״מחר אני מוציא אותך מפה אני מבטיח״ הוא נגע בלחי ימין שלה..
״מחר? למה לא היום בבקשה ליאו אני לא יכולה עוד״ עיניה של מיה התמלאו דמעות שהבינה שהיא צריכה לעבור פה עוד יום...
״אני יודע אני יודע... תחזיקי בשבילי עוד קצת.. מחר אנחנו שוב ביחד הפעם לתמיד אני נשבע לך״ הוא הסתכל שוב בעיניה..
היא רק הנהנה בלת ברירה והשפילה מבט..
״אני צריך ללכת עכשיו..״ ליאו נעמד מסתכל עליה לשנייה.
הוא נשק לראשה ויצא מהמקום..