לזכרו 🥀||

חלום של כל גבר.

הגיע הערב והשיעמום עלה בבטני..
ירדתי למטבח לחפש את הארון המשקאות המפורסם של ליאו...
חפרתי במטבח הענק הזה במטרה למצוא את הארון ולא הצלחתי..
אני יודעת שהוא קיים אין מצב שלא.. רק איפה?
התכופפתי לארון ארוך ונמוך ושלחתנ יד לפתוח אותו..
״מחפשת משהו?״ ליאו נשמע מאחוריי משולב ידיים.
הסתכלתי עליו מלמטה חסרת מילים..
״אממ אני.. פשוט נפלה לי הטבעת אני לא מצליחה למצוא אותה״ אמרתי ועשיתי את עצמי מחפשת מתחת למגירה.
מחפשת כלום ושום דבר.
״את צריכה עזרה?״ ליאו מתקשה להגיד עם האגו הגדול שלו..
״לא לא גם ככה היא הייתה מכוערת״ נעמדתי מולו הסתכלתי עליו לכמה שניות ואז הוקפץ גופו והולכת..
יותר מאוחר שליאו כבר היה שקוע במשרדו פתחתי את הארון והוצאתי משם בקבוק ארוך..
לקחתי אותו לחדרי משתדלת לא לעשות יותר מידי רעש..
נכנסתי לחדר מתיישבת במיטה ונושפת לרווחה שלא ״נתפסתי״ זה לא שאני באמצ שואלת את ליאו זה פשוט שאני יודעת שהוא יתחיל לעשות לי מסדר חינוך ויגיד לי שאם אני שותה זה רק איתו!!!! אידיוט.
‏עברו כמה שעות וכבר סיימתי חצי בקבוק..
הראש שלי מסתובב חזק מאוד..
ולמרות זאת, שיעמם לי.
יצאתי מהחדר וירדתי במדרגות לסלון
במדרגה השישית בערך מעדתי טיפה ומיד החזקתי במעקה צחוק מתגלגל יוצא ממני.
עמדתי על הספה והתחלתי לשיר..
פשוט צרחתי וקפצתי ולכמה רגעים פשוט לא היה לי אכפת.
״מה זה הרעש הזה? ליאו יכעס.״ אחת מהעזורות פנתה אליי
״שימצוץ לי״ אמרתי בלי לחשוב והמשכתי לשיר בקולי קולות..
״את פאקינג משוגעת על כל הראש״ לוקאס אמר גם כן שהוא נעמד לידי משולב ידיים..
המשכתי לשיר מושכת את לוקאס לריקוד כנגד לרצונו..
לוקאס התנגד לי והמשיך לעמוד לידי אז רקדתי לבד על הספה..
״מה לעזאזל?!״ ליאו נעמד במדרגות מסתכל על כולנו וגורם לכולנו להשתתק מפחד.
הבטתי בו לכמה שניות וסרר שקט בין כולם..
״ליאו יודע מה? החלטנו פה אחד כולם בבית שאתה יכול למצוץ לנו״ גיחחתי לעצמי בעוד לוקאס וכל העוזורות מכסות את פניהם עם ידם בפחד.
״קלאודיה תביאי אותה לפה״ ליאו פנה לאחת העוזרות אך היא רק הביטה בו בחוסר רצון..
״מה קורה עם הבית המזוין הזה מה אני צריך להעיף פה ראשים כדי שתתחילו להקשיב לי?״ ליאו הרים את קולו העבה גורם לעוזרת לגשת אליי..
״קדימה ילדה בואי״ אותה אחת לוחשת אליי.
אני מסתכלת עליה ומבינה שהיחידה שתסתבך אם אני אגיד לא זאת היא..
אני מהנהנת ועולה ללמעלה לחדרו של ליאו שמחכה לי שם ישוב עם מבט כועס.
הוא מביט בי עושה את הדרך אליו בזגזג..
קלאודיה סוגרת את הדלת משאירה אותנו לבד.
״שבי״ הוא מצווה עליי וכך אני עושה..
הפעם הוא כבר לא נראה מצחיק או מרחם. הוא רק נראה כועס ופחד עלה בי, במיוחד כי אני יודעת שהפעם באמת הגזמתי.
״את יודעת? כל פעם מחדש אני מופתע מכמה נמוך את פאקינג יורדת מיה, באמת.״ ליאו מסתובב בחדר.
״אני כל פעם מנסה להיות נחמד וסבלני את יודעת אלו שתי תכונות שלא אופייניות לי בכלל.. אבל בכל זאת אני מנסה, בשבילך. ואת כל פעם גורמת לי להצטער על זה שאני מנסה בכלל״ הוא עוצר לרגע ומסתכל עליי.
״מה את רוצה ממני? אה? מה את פאקינג רוצה ממני?״ ליאו מסתכל אל תוך עיניי גורם לי לצמרמורת.
״מה אני רוצה? מה אתה רוצה? אתה אומר שאתה לא רוצה אותי, ואז עושה לי סצנות קנאה עם לוקאס ואז סתם נהיה רע אליי ושאני מחזירה לך באותה גישה אז זה פתאום לא בסדר?״ אני מרימה את גבתי
״זאת הגישה שלי לכולם אני הכי נחמד שאני מסוגל איתך, זה פשוט שאת מתגרה בי כל פאקינג שנייה ביום אי אפשר לחיות ככה״ הוא צועק אליי
״אז אל תחיה איתי זרוק אותי מפה כבר או משהו״ אני משמיטה את ידי לצדדים.
״אני בחיים לא אעשה לך את זה ואת יודעת את זה אז למה את ממשיכה להתנהג כמו ילדה קטנה?״ ליאו מחזיר לה.
״כי אתה פאקינג משגע אותי.״ התיישבתי על המיטה בחזרה בייאוש
״למה את מתכוונת?״ ליאו מכווץ את גבותיו ומתיישב בכיסאו מולי.
״אתה יודע ליאו? מגיל אפס בערך אמא שלי אמרה לי.
את, כל מה שתרצי בעולם הזה תשיגי בגלל איך שאת נראית. בהתחלה לא הבנתי מה היא אומרת וגם לא הסכמתי איתה כי בכל מקום שהייתי בו שנאו אותי.״ אני עוצרת לשנייה מלקקת את שפתיי בחשיבה.
״בכיתה ד׳ בערך ההיסטוריה שלי עם 'חברות' התחילה והפסיקה. חבורת בנות עשו עליי חרם, לא דיברו איתי בטענה שאני סנובית. אז הלכתי תמיד לשחק עם הבנים הם היו החברים שלי כי לא הייתה לי אף פעם חברה...
ותמיד חשבתי שזה יהיה לי חסר אבל לאט למדתי איך להתמודד בלי חברות.. לא שאלת את עצמך אף פעם איך אני לא מדברת עם אף אחת? איך אין לי אפילו חברה אחת להביא?
זה כי בנות אף פעם לא אוהבות אותי. אף פעם..״
משכתי באפי והמשכתי..
״אז התחלתי להקשיב לאמא שלי, השתמתי ביופי שלי, בעיקר על בנים. אין בן שרציתי ולא רצה אותה בחזרה.. בגיל 15 בערך הכרתי את החבר הראשון שלי, הוא היה בן 20 בערך, אף אחד לא האמין שאני באמת אשיג אותו אבל השגתי.. רק כי מצמצתי עם העיניים היפות שלי אתה מבין?
הבנתי שיש לי סוג של כוח-על ביד..
זה לא הסתיים שם. שהייתי בת 20 לפני כמה שנים היה לי עוד חבר הוא היה כמעט בן 60... אהבתי אותו. היה גדול ומגניב ועשיר... אבל היו לא אישה וילדים ונכדים.. אז אמרתי לו שזה לא מתאים שהוא בוגד באשתו איתי...
הוא נפטר אחרי כמה שנים ואת הכל אבל הכל הוא הוריש לי. לא לאשתו שלו לא לילדים שלו.. לי.״ גיחחתי.
״למה את מספרת לי את זה מיה?״ ליאו מכחכח בגרונו.
״כי איתך זה פאקינג לא עובד לי. תבין אני גרמתי לאסירים להתאהב בי. בחולי נפש. בחסרי לב בכולם.. אבל אותך אני לא מצליחה לקרוא.. אני לא מצליחה להבין את החולשות שלך זה משגע אותי מה אין לך לב?״ ניסיתי להבין..
״מיה תקשיבי.. את ילדה יפה וחכמה ואת באמת חלום של כל גבר.. אבל אני לא הגבר הזה. וזה לא שאין לי לב.. פשוט למדתי שאהבה זה פחות בשבילי..״ הוא משפיל את מבטו.
״איך למדת?״ תהיתי.
ליאו הביט בי נאנח...
״לפני כמה שנים.. הייתי בן 20 בערך.. ילד קטן. עדיין לא הייתי ליאו ג׳וליאני.. אבל אבא שלי היה.
יום אחד אבא שלי לקח אותי למועדון חשוב.. ושהייתי ילד לא מצאתי בזה עניין, לא העסקים ולא בשום דבר מזה..
אבל תמיד הלכתי כי ידעתי שיום אחד אני ירש אותו..
אבא שלי ושותפיו לשולחן דיברו על דברים שלא עניינו אותי אז הלכתי לבר.. התיישבתי ואמרתי למלצרית שם להביא לי לשתות.. אבל היא תיקנה אותי שהיא ממש לא מלצרית..
אותי זה הגניב.. אם אבא שלי היה שומע אותה הוא היה כועס אבל אותי שימח לראות מישהי שלא מכירה אותי וגם לא שמה עליי... התחלתי לדבר איתה אבל היא עקצה אותי בכל משפט שני שלה״ ליאו הפסיק לשנייה מגחח לעצמו..
״יצאנו להרבה דייטים ואין מה להגיד., התאהבתי בה. באומץ שלה באיך שהיא נראית בהכל! אבא שלי היה נגיד הקשר הזה וזה רק מה שחיזק את אהבה שלי אליה...
בסוף כנגד כל הסיכויים היינו ביחד. חמש שנים...
שאבא שלי מת חצי מהרכוש שלו העברתי אליה, מבלי לחשוב בכלל. שבוע אחרי שעשיתי את זה היא נעלמה.. כאילו בלעה אותה האדמה. אף אחד לא ידע איפה חיפשתי אותה במשך שנה שלמה... וכלום אין סימן חיים אין סימן מוות אין כלום.. יש הרבה שאמרו, שהיא לקחה לי ממני מה שמלצרית בלי כסף צריכה וברחה.. אבל אני לא מאמין לזה.. זאת ההיסטוריה שלי עם אנה..״ הוא סיכם ואני יכולה להשבע שראיתי את עיניו נוצצות שהוא דיבר עליה..
״אני כל כך מצטערת בשבילך״ שמתי את ידי על הלב בעוד עיניי מלאות בדמעות שמאיימות לצאת.
״את בוכה?״ הוא שואל ומחייך חצי חיוך אליי
״לא!״ אני מכחישה ומושכת באפי..
״איזה חמודה את שאת מתרגשת ככה״ הוא מתקרב אליי ומלטף לי את הלחי..
אני מביטה בעיניו הירוקות הכהות והולכת לאיבוד עוד פעם..
שפתיו הנפוחות שמרוח עליהן חיוך כובש גורמות לי לחייך מיד גם..
הבטתי בו כמה שניות וריסקתי לו נשיקה על השפתיים.. שפתיו משתלבות בשלי... פאק כמה התגעגתי לטעם שלו..
הוא נוגע בשיערי מצמיד אותי יותר אליו....