לזכרו 🥀||

כעס

ליאו ומיה מתגלגלים לחדר.
נשענת על הדלת שחום גופו של ליאו מכסה את כולה...
היא מסתכלת על עיניו לכמה שניות מהירות ואז שפתיו של ליאו מתרסקות של מיה בעדינות..
לשונו של ליאו חוקרת כל סנטימטר בפיה של מיה גורם לפרץ רטיבות בין רגליה
היא עושה את אותו דבר והנשיקה הופכת לאגרסיבית, היא משתילה את ידיה בחולצתו והוא עוזר לה ומוריד אותה ממנו חושף את כל שריריו...
הוא מרסק את מיה על המיטה ועולה מעליה מתחיל לנשק את צווארה.. היא גונחת לו באוזן בעונג.. מה שגורם לו לצמרמורת היא גונחת לו באוזן משהו לא ברור
..היא מחזיקה בפרצופו מרימה אותו אליה.
הוא מסתכל עליה לרגע ומחייך וחוזר לקבור את עצמו בשקע צווארה..
״רגע רגע ליאו״ היא צוחקת ושוב מרימה אותו אליה..
היא עוברת למצב ישיבה וכך גם הוא, מיה מביטה בשיערן המבולגן ובעיניו השלוות שבחיים לא ראתה ככה..
״את לא רוצה?״ הוא תהה והיה נראה כל כך מתוק לשנייה בעיניי מיה
״אתה לא יכול להבין כמה אני רוצה אותך בתוכי עכשיו אבל...״ היא גורמת לו להעלות חיוך מקסים וטהור על פניו..
״אני פשוט הבטחתי לעצמי שאני אגיד לך את זה לפני שנשכב אז.. אממ.. אני.. פשוט״ מיה משפילה את המבט מרוב מבוכה ולא מוצאת את המילים..
הוא הניח את ידו על ידה ״הכל בסדר דברי אני מקשיב לך״ הוא גורם להרגיש בטוחה למידי..
״פשוט, שהייתי כלואה אצל טובי, הבנתי שאני מצפה רק מבן אדם אחד להציל אותי.. אתה, אנשים אחרים היו חושבים על המשפחה שלהם, חברים אולי.. אבל לא, אני ציפיתי רק ממך.. הבנתי שאתה הבן אדם שאני נהנת להיות איתו אתה מבין? ושאולי כדאי..״ מיה עצרה את עצמה והרימה את מבטה אליו..
״אולי כדאי שננסה את זה ביננו, אבל מעבר לסקס באמת לנסות להתאהב״ היא הביטה בו והוא בה ושקט סרר בינהם..
הוא הסתכל עליה וכיווץ את מבטו מנסה לגבש מה שהיא אמרה...
״מיה..״ הוא התחיל
״אני לא רוצה ללחוץ עלייך פשוט נזרום עם מה שיהיה״ היא אמרה בחצי חיוך..
״פשוט פחות מתאים לי עכשיו.. או בכלל.. אני מצטער אם הבאתי לך רושם רושם מוטעה אבל אני לא רוצה להתאהב, אני לא רוצה חברה. אני רואה זוגות ברחוב , נשואים.. ואני לרגע לא רוצה את זה גם כי זה לא בשבילי...
אני בן אדם שמזיין וזורק ככה אני חי זה הטבע שלי, לא מגיע לי אותך בחיים... אני לא רוצה להתחייב כי אני יודע שברגע אני יכול ללכת למישהי אחרת כי ככה אני חי נמאס לי מדברים מהר..״ ליאו פתח את ליבו בפני מיה בשיא הכנות... מיה השפילה את מבטה ועיניה התמלאו דמעות..
״אני מצטער..״ הוא בא להגיד
״אל תצטער סתם יצאתי מטומטמת״ מיה אמרה
הוא נגע בלחייה והרים אותה אליו..
״לא ממש לא אני הדפוק היחיד פה, זה לא אומר שאת לא חשובה לי עדיין כן?״ הוא נשק לחייה ונעמד
״אני אשן בחדר ליד היום, נדבר מחר..״
מיה נותרה לבד במיטתה עם עקצוצים בלב..

ליאו קם בבוקר אחרי שישן לא בחדרו..
הוא מרגיש טיפה לא בנוח בגלל השיחה עם מיה אתמול בלילה אבל הוא לא מרגיש אשם הוא יודע שעשה את הדבר הנכון..
הוא לא התכוון לפגוע במיה, ההפך. הוא יכל לקחת אותה לשכב איתה כמה פעמים ולזרוק אותה כמו שהוא עושה לכולן אבל הוא רצה להיות כנה... אז אם היא נעלבה או משהו היא כנראה לא מבינה כלום...
ליאו חושב לעצמו בעודו מתקדם למשרד שלו בטוח בעצמו...
הוא פותח את משרדו ומגלה על כיסאו את מיה ישובה רגל על רגל..
הוא ממצמץ כמה פעמים במהירות ומתבלבל אפילו עוד יותר..
״מה..?״ הוא מושך את המילה בניסיון להבין.
״אתה יודע ליאו? היה לי קצת קשה להרדם אתמול בלילה עדיין קצת קשה לי לישון..״ היא משפילה את מבטה..
״אני מצט..״ ליאו בא להגיד אבל היא קטעה אותו בגסות
״לא צריכה את הסליחה שלך ,כרגע היא לא תעזור לי״ היא מיישרת את מבטה אל תוך עיניו.
הוא מגלגל את עיניו שמבין שכל מה שהוא יגיד מעכשיו ישמש נגדו. ״אז מה את רוצה?״ הוא מחזיר לה באותה גישה.
״לא נרדמתי אז קראתי את הצוואה של טום.. שדרך אגב למה הייתה לו צוואה? הוא היה בסהכ בן 28 מה הוא ידע שהוא הולך למות? מיה מכווצת את גבותיה..
ליאו מגחח ונוגע בשפתו ״שאתה מצטרף לעולם של פשע עדיף שתעשה צוואה מראש.. מישהו יכול להיכנס לפה עכשיו ולהרוג אותי...״ הוא מחייך חיוך מעוות שלא תואם למה שהוא זרק לאוויר עכשיו..
מיה מביטה בו במבט חושש מעט..
״אז יש לך צוואה עכשיו?״ היא משפילה את מבטה
״לי אין למי להוריש, אין לי משפחה.. אם טום היה בחיים הוא היה מקבל הכל.. כרגע רשום בצוואה שאת כל הכסף שלי יתרמו או משהו״ ליאו אומר בביטחון..
״איזה טוב לב אתה אני עוד שנייה בוכה״ מיה אןמרת בציניות בלי הבעת פנים שהיא.
ליאו נאנח שוב ״עדיין לא אמרת לי למה באת?״
״בצוואה טום אומר שהוא רוצה להוריש הכל לאחותו הקטנה.. במקרה אני מכירה אותה..״ היא מחייכת חצי חיוך בעוד ליאו מכווץ את גבותיו בבלבול..
״הכל זה כולל את המקום שלו במאפיה.. לא?״ היא משפילה את מבטה מכיוון שחוששת מתגובתו של ליאו..
ליאו עדיין מכווץ את עיניו אליה ואחרי כמה שניות פורץ בצחוק מתגלגל ״את רוצה להיות שותפה בפאקינג מאפיה? את?״ הוא אומר בטון מזלזל שמרגיז את מיה
״מה הבעיה בי? למה אתה יכול ואני לא?״ היא מרימה את קולה מעט
״את באמת שואלת? מיה את אישה, מה אני אמור לעשות אם יקרה לך משהו?״ ליאו מרים את קולו.
״אתה תתגבר״ היא אומרת בקרירות.

״אני פאקינג לא! את כל זה את עושה רק כי פגעתי לך בכבוד אתמול? את כועסת עליי כי לא אמרתי את מה שרצית לשמוע?״הוא צועק..

״אני כועסת כי אתה חתיכת שקרן צבוע״ היא מחייכת חיוך מעוות אליו..
״זה שאני לא רוצה אותך הופך אותי לצבוע?״ הוא תוהה.

״לא, אבל זה שאתה כל היום מנסה לפלרטט איתי ושכמעט מתת בשביל להציל אותי ושאתה כל היום רק מנסה להשכיב אותי ואז שמדברים ברצינות אז אתה בורח כמו איזה פחדן ואומר שאתה לא יכול להיכנס למחויבות כמו איזה ילד קטן.. אתה פחדן ליאו.״ היא ירקה אליו את המילים מביטה לו בתוך העיניים בפחד..

״אני לא פחדן מיה. אם הייתי רוצה לפגוע בך אז הייתי משחק איתך ואז זורק אותך כמו כולן.. אבל אותך אני פאקינג הזהרתי מהזבל שאני למרות שהזין שלי באותו רגע אמר לי משהו אחר לגמרי, ואני הצלתי אותך כי אני דואג לך אני מבין שאת לא רגילה לזה אבל לא כל הבנים בעולם רוצים אותך..״ ליאו צועק אליה

מיה מתעצבנת עד מאוד. היא מרגישה את הדמעות עולות בגרונה גם כי היא מתעצבנת מאיך שהוא מדבר אליה אבל בעיקר כי היא מרגישה באיזשהו מקום.. שהוא צודק.. היא רגילה לזה שבנים רודפים אחריה והיא כועסת רק כי הוא לא נפל לקסמים שלה וזה מחרפן אותה!!
״אני רוצה להרוג את טובי קאלו.. אתה רוצה לעזור לי? תעזור. אם אתה לא רוצה אני אלך למישהו אחר״
היא אומרת במהירות.. גורמת לדמו של ליאו להתחמם..
״את רוצה מה?״ ליאו מנסה לוודא מה היא אמרה.
״מה לא ברור? אני רוצה להרוג אותו על מה שהוא העביר אןתי ואני לא אנוח עד שאני אקבל את מה שאני רוצה״ מבטה של מיה הפך בן רגע למלא אימה ושנאה..
״את לא יכולה להרוג אותו! את יודעת איזה מסוכן הוא בכלל?? לא הספיק לך מה שהוא עשה לך? אני לא מבין אותך״ הוא מתעצבן מלהביט בה
״מיה בבקשה שחררי מזה..״ ליאו מתקרב אליה בניסיון לרכך אותה..
״הבנתי אותך.״ מיה ירתה אליו בקרירות ויצאה מהחדר.

המשך יבוא....