לזכרו 🥀||

התחרטת?

מיה מכווצת את עיניה מאור השמש ומתקשה להתעורר..
היא מסתובבת לצד השני של מיטתה ומגלה חלל ריק בלי שום אדם, בלי ליאו..
זה אכזב אותה מעט הרי היא ציפתה להתעורר באותן זרועות עבות שבהן היא נרדמה..
היא מתקדמת לכיוון המקלחת ונעמדת מול המראה.
שיערה הבהיר פרוע מעט טיפת צבע של איפור נשאר לה על השפתיים עיניה הירוקות מנופחות מעייפות ופיעוק עולה בגרונה..
היא מצחצחת את שיניה שוטפת את פניה ומעלה בראשה רעיון..
אולי אם תלך לביתו של ליאו זה ימצא חן בעיניו..
היא ניגשת אל הארון הבגדים הענק שמונח בחדרה
ומוציאה משם טייץ שחור וחולצה קצרצרה בצבע לבן שחושפת מעט את החזה שלה.
היא ניגשת אל הבית הגדול של ליאו ומביטה בשתי השומרים בכניסה..
אחד מהם מוכר לה בהתחלה ומהר מבינה מי זה.. זה ריו אותו ריו שהוא סיבכה ואז הצילה..
היא נעמדת אל מול השומרים ״אני צריכה את ליאו״ היא משפילה מבט.
״כן בטח.. מקווה שנוכל לשים את התקרית מאחורינו, מצטער״ השומר מגרד מאחורי ראשו.
מיה התבלבלה טיפה, הוא מצטער? הוא לא אמור לכעוס?
״ליאו הבהיר לנו שצריך לכבד אותך ולהתנהג אלייך יפה..״
מיה הרגישה לראשונה כמו איזה אישה חשובה שהרבה דואגים לה.. היא אהבה את ההרגשה.
״אין על מה להצטער, מאחורינו מזמן ריו״ היא חייכה אליו חיוך שחושף את גומותיה אחת בכל צד.
הוא מסמן לה בידו להיכנס וכך היא עושה.
היא מגיעה אל אותו בית ענק שהיא זוכרת מאותו היום שבו היא הייתה שיכורה..
היא חוקרת עם עיניה כל פינה בבית הענק.. אנשים בחליפות שחורות מסתובבים וכולם נראים עסוקים וחשובים..
מבטה נתקע פתאום על זוג עיניים שמסתכלות עליה.
זאת הייתה בחורה יפיפייה.. שיערה חום כהה משקפיים שחורות היא חובשת על קצה האף ועיניים.. עיניים שחורות וגדולות. היא הייתה גבוהה ממיה ולבשה מכופתרת לבנה שאותה עטפה חצאית שחורה צמודה לגוף.. עקבים שחורים לבחורה ומבט שופט לאןתה אחת.
זאת הייתה לא אחרת מאשר לין.
לין הייתה טיפה מופתעת מלראות עוד בחורה פתאום.
היא נעמדה מולה לרגע מביטה בה מכף רגל ועד ראש בלי בושה..
״אולי את יודעת איפה המשרד של מר ג׳וליאני?״ מיה פנתה אליה. מיה קלטה את מבטיה ומעט התעצבנה מהחוסר טאקט.
״מי את?״ היא כיווצה את עיניה חוקרת את פניה של מיה ומחברת קצוות.
״רגע אל תגידי לי. את מיה?״ היא הצביעה עליה וחייכה חיוך ניצחון.
״מאיפה?..״ מיה תהתה לרגע.
״מיה מיה כמה שמר ג׳וליאני מדבר עלייך.. אבל בכל זאת..״ היא עצרה פתאום והתקרבה לאוזניה של מיה.
״ליאו לא אוהב שהזונות שלו מסתובבות לו בין הרגליים ככה..״ היא הסתכלה עליה שוב וחייכה חצי חיוך.
זה צבט למיה טיפה בלב.. ואם זה מה שליאו מפזר עלי?ואם אני רק זונה בשבילו? ומי זאת בכלל היא חברה שלו? מיה חשבה לעצמה פתאום והרגישה קנאה לליאו..
״אז לא תסובבי לו ביו הרגליים״ מיה חייכה חיוך מאולץ גם כן.
היא יכלה להגיד לה שהיא אחות של טום ואז כנראה היא הייתה משתתקת אבל היא העדיפה שלא להשתמש בשם שלו.
״אני לא הולכת לריב עם ילדונת כמוך.. תעלי במעלית לקומה 3 חדר 6 הוא המשרד של מר ג׳וליאני הוא בטח שם..״ לין סיכמה והותירה את מיה בלי יכולת לענות.
מיה נכנסה למעלית שבאמצע הסלון ועשתה כדברי לין, והגיעה לקומה 3 וחדר 6 היה פתוח מה שהלחיץ מעט את מיה..
היא נשאנה על משקוף הדלת, מחכה שהוא ישים לב אליה..
ליאו עמד מול חלונו הענק והתבונן בנוף הנחמד שיש לו שם..
הוא היה עם חולצה שחורה קצרה וג׳ינס צמוד לגופו. והכל פשוט היה מושלם עליו. זה מה שמיה חשבה בליבה בעודה מביטה בו.
״היי..״ היא משכה את המילה מעט.
ליאו זיהה את קולה העדין אך בחר לא להסתובב. ״מה את עושה פה?״ הוא אמר בקרירות מבלי להסתובב אליה.
מיה כיווצה את עיניה בניסיון להבין את גישתו..
״רציתי להפתיע אותך..״
הוא הסתובב אליה והתיישב בכיסאו..
מביט בה מכך רגל ועד ראש הוא מביט בטייץ השחור שלה שהוא כל כך צמוד עליה ומבליט לה את כל הקימורים היפים שלה, מביט גם בחולצה שלה שחושפת את החזה הנפוח שלה היא יפה בעינו הכי יפה שהוא ראה בחיים.
הוא נושך את שפתיו התחתונה  תוך כדי שהוא בוחן אותה ומהר חוזר לעצמו.
״אני עסוק את לא יכולה לבוא לפה ככה״ הוא הרים את קולו מעט בדרך שהכעיסה את מיה.
״על מה אתה מדבר, איך ככה?״ היא שילבה את ידיה.
״ככה. לבושה עם המכנסיים הצמודים האלה עם החולצה הקטנה הזאת יש פה הרבה גברים ואני אכעס אם יחשבו דברים..״ הוא קינא לה בצורה שלא אופיינית לו.. הוא היה בהלם מעט ממה שיצא לו הרגע מהפה, וכך גם מיה הייתה שתיקה מביכה של כמה שניות הייתה בינהם..
״וחוץ מזה אני עובד, לא תמצאי עניין פה״
מיה לא הראתה מבחוץ אבל היא שמחה מהרגש שהוא מפגין כלפיה..
היא התקרבה אליו בעודו ישוב על כיסאו.. מתקרבת בצורה שגורמת לו לעמוד מולה גם.
״אתה מקנא לי?״ היא חייכה חצי חיוך שפתיהם עוד שנייה מתנגשות..
״אל תנצלי את זה״ הוא החזיר בקול עבה.
״אז אסור לי לבוא לבקר?״ היא תהתה.
״מותר, אבל תשני את ההופעה פעם הבאה״ הוא הוריד את מבטו לחזה שלה בצורה שהעבירה במיה צמרמורת.
״וגם.. זה היה רק סקס לא יהיה שום דבר מעבר את לא צריכה לבוא לבקר אותי״ הוא הרים אליה את המבט בחזרה.
״ולמה שלא יהיה?״ היא גיחחה.
״אם ידעו איכשהו שאת חשובה לי זה יכול להיות מסוכן.. לשתינו ובעיקר לך..״ הוא השפיל את מבטו מגרד בעורפו.
״חשובה לך?״ היא חייכת חצי חיוך.
״את לא מתייחסת לעיקר..״ הוא הסתכל אל תוך עיניה שוב.
״טוב אתה שוב הופך להיות משעמם אני אלך..״ היא הסתובבה ודמו של ליאו התחמם עד מאוד.
הוא החזיק בחלק האחורי של הצוואר שלה בחוזקה וסובב אותה אליו נורא קרוב לפניו, כל כך קרוב שהוא יכל להרגיש את נשימותיה נעשות כבדות.
״איך קראת לי?״ הוא הסתכל על שפתיה בכעס.
״מה לא מובן? משעמם״ היא חייכה שראתה כמה הוא מתעצבן ממנה.
בן רגע הוא שחרר את עורפה והעביר את ידו לצווארה.. הוא הצמיד אותה לקיר אקראי בחדר והסתכל עליה באיום.
מיה מסתכלת על עיניו שנעשו כהות זה הפחיד אותה אבל גם משך אותה.. ״אמרת שאתה לא יכול להתעצבן עליי״ היא חייכה חצי חיוך.
״אל תעצבני אותי ואני לא אתעצבן״ הוא החזיר לה.
״אתה מבאס בסהכ התגעגתי אלייך טיפה״ היא הורידה את ידו ממנה והוא הרפה והוריד את ידו ממנה.
״אל תתגעגעי אליי אני בן זונה רציני״ הוא הסתכל אל תוך עיניה.
נלחץ מהעובדה שהיא מראה אליו רגש אמיתי כזה..
מיה הסתכלה אל תוך עיניו.. והגניבה לו נשיקה קצרה על שפתיו בלי שהיה מוכן לזה.
היא התנתקה ממנו ונשארה קרובה אל פניו.
הוא הסתכל על שפתיה האדומות והנפוחות.
״עכשיו אני אלך.. אתה תצטער על זה שאתה מגרש אותי זה מעליב״ היא לחשה ויצאה מהדלת.
ליאו נשאר בהלם מעט מהאומץ שיש לבחורה הזאת..
ולכמה הוא נמשך אליה וכמה הוא רצה לזיין אותה פה על השולחן.
הוא השמיט את ראשו לאחור כדי להמנע ממחשבות על מיה...
מיה יצאה מביתו של ליאו וחזרה לביתה שוב..
אם יש משהו שמיה שונאת זה בנים שמזדיינים ואז מתנהגים בקרירות ובחרטה.. ליאו הכעיס אותה ואכזב אותה ולמרות שאהבה אותו מאוד... הכעיס אותה שהיא לא מצליחה לגנוב ממנו תשומת לב..
היא הביטה בביתה בעל ה2 קומות וסרקה מעט את החדרים...
היא קלטה בקומה השנייה מן דלת שונה מכל דלתות הבית...
היא נכנסה אל הדלת והתגלה בפניה מחסן עם חלון.
היא עלתה על חבית מעץ שהייתה שם כדי לביט מבעד לחלון וגילתה שהוא משקיף אל הרחוב ולא לעוד שומרים ובניינים גבוהים.
היא חשבה לעצמה על כמה שליאו ידאג לה ואולי גם ילמד להעריך אותה... שהוא יראה שהיא נעלמה לכמה שעות הוא יתחרפן..
מצא חן בעיניה הרעיון והיא קפצה מהחלון שהיה לא גבוה במיוחד....
מיה רק נגעה ברצפה ומישהו חסם את פיה עם ממחטה לבנה...
היא מתקשה לנשום מרגע לרגע ובשניות האחרונות שלה לפני שהיא נרדמת אותו גוף שמונע ממנה לנשום לוחש לה באוזן ״סוף סוף אנחנו נפגשים..״
מיה הרגישה את עיניה נעשות כבדות ולבסוף נרדמה....