מה עם אהבה?

פרק 3

אני בשוונג אז קבלו עוד פרק❣

נ.מ קים
קמתי עם כאבים בלתי נסבלים מהכתף ראשי הסתחרר קלות ונקודות שחורות ריצדו בעיני.
משכתי את עצמי לישיבה כואבת וראיתי שאני בחדר לבן ערום מרהיטים. נאנחתי בכעס יודעת שאני כנראה באחד החדרים הריקים בבית וקמתי כושלת מהמיטה,
ניגבתי קורי השינה מעיני וצעדתי/כשלתי לדלת אחרי 5 דקות מתישות כבר עמדתי בחדר שלי.
נכנסתי למקלחת שבחדרי והתקלחתי כשסיימתי חבשתי את כתפי שתפרים דקים ואדומים ייטרו אותה
והלכתי לחדר כשיד אחת אוחזת במגבת והיד השניה מושבתת. התלבשתי ואני לא אשקר יצאו לי כמה אנחות כאב כששמתי את החולצה עלי. עצמתי את עיני כדי להפסיק את הסחרחורת ויצאתי מחדרי הולכת לסלון.
הסתכלתי על כולם מראש המדרגות אור,ליאם,כריס ואבא ישבו מול תומס ודיברו.
ירדתי למטה וקול צעדי הסיט את מבטם אלי.
"קים" קרא אור ורץ אלי "את בסדר?" שאל. "כן" עניתי כשבפועל רציתי להגיד לאא הראש שלי מסתובב היד שלי מושבתת והכתף שלי שורפת.
"למה ירדת?" שאל כריס והתקדם אלי עם ליאם.
השתחררתי מאור שאחז בי בעדינות והתיישבתי ליד אבא, "למה לא?" עניתי ויישרתי מבט אל תומס.
התחלנו קרב מבטים ולא התכוונתי להיות זאת שתפסיד.
"כי את אחרי ניתוח ו-" קטעתי אותו בגניחה זועמת "כריס אני בסדר גמור אתה יכול להביא לי מים?" שאלתי יודעת שהוא יעשה את זה, הוא רטן לעצמו וקילל כל הדרך למטבח.
"איפה שון?" שאלתי כשמבטי עדיין נעוץ בתומס וסרקתי את פניו
שמה על פני מבט מתנשא וכועס.
"ישן" ענה ליאם. "הוא בסדר?" שאלתי "כן" ענה כריס והושיט לי את הכוס. לגמתי ממנה וטעם מר מילא את פי. "אתה לא עשית את זה" סיננתי והרגשתי שפי מתחיל לעקצץ.
"סליחה קים את צריכה לנוח בהוראת הרופא" אמר כריס ולא נשמע מתנצל.
"ב..בן זונה" מילמלתי לפני ששקעתי בשינה הרגשתי את עצמי מורמת ואז מיטה רכה.

נ.מ כללית
"סיממת את אחותך?" שאל תומס בשעשוע והפתעה.
"לא זאת אומרת כן. אבל הרופא אמר לעשות את זה אחרת היא תתיש את עצמה ותפתח את התפרים" הסביר כריס.
"מזל שאתה עשית את זה" אמר אור בהקלה. "מה למה?" שאל כריס.
"ככה היא תהרוג אותך ולא אותנו" אמר אור בחיוך ונתן כיף לליאם שצחק לידו.
שיט...בני זונות לא חשבתי על זה" אמר כריס.
"היא תהרוג אותך" אמר ריצ'רד וטפח על כתפו של כריס.
הם נזכרו מי יושב מולם והרצינו. "אז...למה אתה לא הולך?" שאל ליאם בחוסר טקט אור בעט בו אבל תומס רק גיחח.
"אני מחכה לג'ון" אמר תומס.
ובדיוק ג'ון ירד במדרגות כשאחריו הרופא. "מה מדברים עלי?" שאל והתיישב בכבדות ליד תומס.
שרוול חולצתו היה מלא בדם ועיניו נראו מעט מעורפלות,
אבל חוץ מזה הוא היה בסדר.
"יאללה בוא נזוז" אמר תומס ותמך בג'ון "טוב אנחנו נלך" אמר תומס וסרק את כולם במבטו.
"אני מקווה שזה לא יקרה שוב" אמר ריצ'רד והביט בג'ון.
תומס הנהן וצעד לכיוון הדלת.
"אז מתי אתם מתכוונים לספר לה?" שאל מתגרה בהם. "כשהזמן הנכון יגיע" אמר ריצ'רד בשלווה.
תומס יצא עם ג'ון הנתמך בו והם נסעו לביתם מתכוננים לפיצוץ שיבוא מאביהם.