"תומס" קראתי גורמת לו להסתובב.
"מה עם אהבה?" שאלתי,
"אני לא צריך אהבה" אמר ועיניו התכהו.
והנה שוב הוא נכנס למצב מגונן,
"כל אחד צריך אהבה" אמרתי בעקשנות,
"לא אני,נסיכה" אמר גורם לי להזעיף את פני ."אתה לא רוצה לקבל ממני אהבה?" שאלתי בעדינות אני מתק...
סיימתי את המשמרת המתישה והאחרונה שתיהיה לי במסעדה ואחרי שלקחתי את הכסף מקמרון הלכתי לבית כמעט בריצה. נזכרתי שאני צריכה לעשות לשון יום כיף אז ברגע שנכנסתי לבית עשיתי מקלחת זריזה ולבשתי את זה
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
השארתי את השיער פזור לקחתי תיק עם כסף ועוד כמה דברים וירדתי לשון הוא צפה בטלוויזיה ואני אומרת לכם שהילד מכור והוא רק בן 3 "שוני אתה מאורגן?" שאלתי ברוך מסיטה את מבטו מהטלוויזיה אלי "כן כן כן" צעק בהתלהבות וקם רץ אלי צחקקתי מהתנהגותו החמודה והרמתי אותו מחבקת אותו חזק "אז קדימה בוא נלך" אמרתי והוא הנהן במרץ, "עם מי היית?" שאלתי בעודי חוגרת אותו "עם שולי" אמר בהסיח דעת ותופף עם ידו על רגלו "אתה מתרגש?" שאלתי והוא הנהן בתגובה "הולך להיות לנו כיף" קראתי בשמחה ונכנסתי למושב שלי חגרתי ונסעתי לקניון. אחרי 5 שעות של קניות אכילה ומשחקים שאלתי את שון אם הוא רוצה ללכת לטיול בפארק ונחשו...הוא אמר כן אז שמנו את השקיות באוטו והלכנו ברגל לפארק בגלל שהתחיל להחשיך ניסיתי להסביר לו שלא ניהיה שם הרבה אבל הוא לא הבין למה "אבל אני איתך מה כבר יכול לקרות לי" אמר בקול חמוד ותינוקי "לא יקרה לך כלום אבל כשמחשיך צריך לחזור הביתה זה כלל לחיים תמיד תזכור אותו" אמרתי והוא הנהן רציני וידו התהדקה סביב ידי "אל תפחד אני תמיד פה לשמור עלייך" אמרתי לו והוא שיחרר קצת את ידי והנהן הגענו לפארק והוא רץ למתקנים אחרי שעה שהוא שיחק וגרר אותי אחריו החלטתי שכדאי שנחזור. "שון שון עוד קצת בנדנה והולכים הביתה" אמרתי והוא עשה פרצוף חמוד אבל לא התווכח נדנדתי אותו חזק וצחקתי ביחד עם קולו החמוד והתנוקי המורה לי לנדנד יותר חזק. אחרי 10 דק קיבלתי הודעה מאבא שאומר לי שכולם מחכים לנו לארוחת ערב אז שנבוא מהר. "שוני יאללה סבא מחכה לנו עם כולם לארוחת ערב" אמרתי והוא קפץ מהנדנדה מיהרתי לייצב אותו וכשבאתי להרחיק את ידי ממנו הוא תפס אותה "קימי אנחנו נוכל לבוא לפה שוב?" שאל בגמגום ועצב נשקף מעיניו . "ברור שון אנחנו נחזור לפה מתי שתרצה" אמרתי בשמחה רואה את שפתיו נמתחות לחיוך גדול. פיצוץ קולני גרם לי ולשון לקפוץ בבהלה ולשון לפרוץ בבכי חיבקתי אותו מגוננת עליו בגופי והסתכלתי לצדדים הפארק היה ריק וחוץ משתיים שלוש פנסים הוא היה חשוך. אימצתי את שון קרוב יותר אלי וניסיתי להשתיק אותו כדאי שמי שאחראי לירייה לא ישים לב אלינו אבל קולו של שון רק גבר. "היי שון" לחשתי ואחזתי בלחייו בעדינות גורמת לו להסתכל עלי "הכל יהיה בסדר אוקי? אני פה ולא יקרה לך כלום" אמרתי ברוגע והוא משך באפו והנהן "יופי עכשיו אנחנו נלך בשקט למכונית שלי וניסע הביתה טוב?" שאלתי. "ט..טוב-" גמגם קול צעקה קטע אותו ומיהרתי להרים אותו עלי ולמשוך את ראשו לתוך חזהי כדאי שלא יראה כלום. שון התחיל שוב לבכות ואני מיהרתי ללכת בכיוון היציאה "היי את" קול בס צעק אלי התלבטתי מה לעשות והחלטתי שאם יש לו רובה כדאי לי לעצור. "כן?" שאלתי מסתירה את הפחד והרעד שלי די בהצלחה . "מה את עושה פה?" שאל האיש ויצא מהצללים שהקיפו את הפארק "אמ..אני שמעתי פ..פיצוץ אז אני לוקחת את הבן שלי מכאן" אמרתי קיוויתי שאם זה הוא מי שירה הוא יוותר לנו אם יחשוב ששון הבן שלי או שאצליח להציל לפחות אותו "את לא הולכת לשום מקום" אמר ואחז בידי יוצא סופית מהחשכה. הוא היה גבוה,מאוד גבוה אני לא אתפלא אם הוא יצליח לגבור על אחד מאחי הגורילות. "למה?" שאלתי נושמת עמוק ומלטפת את גבו של שון שכבר ממש רעד מבכי "אני לא יודע מה את ראית או שמעת אז...אני אהרוג אותך" אמר בפשטות "א..אתה לא יכול לעשות את זה" קראתי בזעזוע ופחד "כן אני כן" אמר ושיחרר את ידי כדי להוציא אקדח ולטעון אותו "ל..לפחות הילד יכול ללכת?" שאלתי מקבלת את הגזרה. הוא בחן את שון הבוכה לרגע ואז משך בכתפיו "הוא גם ככה ימות לבד הוא יודע איך לחזור הביתה?" שאל בשעשוע "כן הוא יודע" אמרתי משקרת הורדתי את שון מעמידה אותו ויורדת על ברכי מולו "שוני אני צריכה שתלך הביתה ותגיד לאבא שאני אוהבת אותו טוב?" שאלתי מפצירה בעיני משון שלא יפלוט משהו הוא התחיל לבכות ולמלמל שהוא לא יודע את הדרך לבית "היי היי שש.." מיהרתי להרגיע אותו כדי שהאיש לא ישמע אותו קירבתי אותו לחיבוק ארוך ובזמן הזה לחשתי לאוזנו "אני צריכה שתלך ותתחבא מאחורי השיח ואני אבוא עוד כמה דקות בסדר?" שאלתי והתרחקתי ממנו הוא הנהן ברעד "איזה ילד גדול אתה נכון?" החמאתי לו ממלאת אותו בגאווה הוא הנהן בגאווה ומיהר לרוץ משכתי את צומת ליבו של האיש כדי שלא יראה ששון מתחבא "אתה לא חייב להרוג אותי אתה יודע" אמרתי אבל הוא לא הקשיב לי "נכון אני לא חייב" מילמל ובחן את גופי "את יודעת את לא חייבת למות" אמר בקול פלרטטני שגורם לי לרצות להקיא "א..אני.." לא הצלחתי למצוא מה להגיד אז הרכנתי את הראש מנסה למצוא דרך לצאת מזה. אם אני אגיד לו שאני הבת של ריצ'רד סמית הוא יכול לרצות להרוג אותי כי לא חסר לאבא שלי אויבים או שהוא יכול לפחד ולברוח אני מתלבטת בין האפשרויות. זה או למות או להאנס מול שון אני חושבת שהבחירה די ברורה "אתה יכול להרוג אותי" אמרתי כאילו באמת היה צריך את האישור שלי הוא בחן אותי לרגע בעיניים מצומצמות ואז הרים את אקדחו לפני. "שון" צעקתי מרתיעה מעט את האיש "לא משנה מה קורה אתה לא בא". אמרתי שומעת בתגובה יבבה קטנה "נו" אמרתי באדישות הוא הסתכל עלי כאילו אני משוגעת ובצדק אבל כל עוד שון בטוח לא אכפת לי. "אתה יכול להבטיח לי משהו אחד?" שאלתי והוא לא ענה רק הביט בי במבט אדיש. החלטתי שזה שהוא לא ירה לי בפרצוף אומר כן אז המשכתי "רק תדאג ששון יגיע הביתה או לאנשים שיכולים לעזור לו" אמרתי הוא הביט בי באותו מבט אדיש וקר ואני הנהנתי לעצמי "תודה" מילמלתי ובראשי הוספתי תודה שמוק מזדיין שאתה לוקח את החיים שלי על כלום מנייאק. ראיתי את אצבעו מתחילה ללחוץ על ההדק ולפתתי בכוח את שולי חולצתי. "נו כבר" צעקתי עליו והוא שוב נרתע. "את חתיכת אישה משוגעת" אמר לעצמו וחזר לעמידה יציבה. "ג'ון יזין איפה אתה?" קול מוכר אבל לא מוכר צעק והתחיל להתקדם לכיווננו "אני כאן" צעק האיש שמסתבר שקוראים לו ג'ון "מה אתה עושה שם? צריך לזוז" אמר הקול "שניה אני מסיים פה מישהי ובא" אמר ג'ון והסתכל עלי בצער "סליחה את פשוט היית במקום הלא נכון בזמן הלא נכון" אמר ומשך בכתפיו. "מישהי?" שאל האיש והופיע מאחורי ג'ון. ראיתי רק את עיניו הכחולות נפערות ואז הסטתי את מבטי לקולו של שון הצועק את שמי הוא רץ אלי בבכי וכשכמעט הגיע אלי ג'ון הרים את אקדחו לעבר שון וכיוון אל הילד הקטן פערתי את עיני וזרקתי את התיק שלי על ג'ון והתחלתי לרוץ לעבר שון קול יריה נשמע ואני השטתחתי על שון מגנה עליו בגופי התנשמתי בכבדות כשהרגשתי את הקליעה חודר לכתפי ופלטתי זעקה חנוקה. שון התפתל תחתי מנסה לצאת מהחיבוק המגונן אבל יצא שהוא רק הכאיב לי התנשמתי בכבדות וקמתי ממנו לישיבה מאומצת "הבטחת שתיתן לו ללכת" צעקתי על ג'ון הוא בתגובה מיהר אלי ואחריו האיש פניו של ג'ון החווירו אחרי כמה מילים מהאיש שהיה מאחוריו "את בסדר?" שאל בפחד "מה זה משנה לך גם ככה התכוונת להרוג אותי" אמר ולחצתי על הכתף שלי כשדם לא מפסיק לזלוג ממנו. הרמתי את מבטי אל האיש וראיתי את תומס? פניו היו מקומטות מדאגה והוא בחן אותי ואת שון במבט מוזר. "אתה פאקינג מת" קבע תומס וג'ון משך בשיערו בחוסר אונים "מאיפה לי לדעת שהיא הבת של ריצ'רד" אמר בכעס גילגלתי את עיני יודעת שתומס סיפר לו אבל גלגול העיניים רק גרם לראשי להסתחרר ולנקודות שחורות להופיע בטווח ראייתי. "היא מאבדת דם תביא את הילד" אמר תומס והרים אותי כמו כלה פלטתי צעקה מהכאב שבא בעקבות הנגיע של כתפי בחזהו של תומס והתעלפתי לקול הבכיות של שון
