מה עם אהבה?

פרק 21

נ.מ קים
כולם חזרו מהמשרד של תומס והתיישבו כאילו לא קרה כלום.
אולי באמת לא קרה כלום,אבל משהו במבט של תומס גרם לי לחבק את שון חזק ולהצמיד את ראשו אל גופי בלי לשים לב בכלל.
"קים" אמר איאן וצחק.
"מסכן הילד את חונקת אותו" אמר כריס וצחק.
ציחקקתי במבוכה ושחררתי את שון,
אבל מסתבר שהוא אהב את החיבוק המוחץ כי הוא כרך את ידיו סביבי וקבר את ראשו בשקע צווארי.
תומס חייך אלי ברוגע והחזרתי לו חיוך מאולץ.
על מה הם דיברו שם?
צעדים מהירים נשמעו מהלובי וג'ס נכנס לסלון בסערה.
הוא סרק את כולם עד שעיניו נחו עלי.
הורדתי את שון ממני ורצתי על ידיו של ג'ס.
הוא מעד קצת והתייצב.
ידיו החזיקו בי שלא אפול ושמעתי את נשימותיו החזקות באוזני.
הרחקתי את פני מעט וסרקתי את פניו.
ראו שהוא התגלח והתקלח לא מזמן.
ושמיהר כי היו חתכים דקים על לחייו.
ליטפתי אותם בעדינות וחייכתי אליו.
"התגעגעתי" אמר בקול צרוד.
"גם אני" אמרתי פרעתי את שיערו וצחקנו.
הוא הוריד אותי וסרק את גופי.
אפו התעקם בכעס והוא הסתכל על תומס.
תומס הנהן הנהון קטן וג'ס נאנח.
"את בסדר?" שאל.
"הכי בסדר שאפשר להיות" אמרתי וחזרתי לשבת.
שון מיהר לעלות עלי ושלח לג'ס מבטים זועפים.
ג'ס קרץ אליו ופנה לתומס.
"קראת לי" אמר לו.
"כן.." אמר תומס והעביר את מבטו עלי.
עכשיו אני בטוחה שקרה משהו.
או שהולך לקרות משהו.
"נדבר אחר כך" אמר.
אחרי חצי שעה של דיבורים ועידכונים 
כולם הלכו.
וויל ותומס נעלמו עם ג'ס.
אני מקווה שהם יסתדרו בינהם מהר כדי שאוכל להבין מה קורה פה.
עליתי לקומה שלי ושל תומס והסתובבתי בה,
כן כלום לא השתנה.
יש פה אפילו נגיעות שלי,מה שמוזר מאוד כי הם היו צריכים להעלם כבר.
אני בספק אם ג'ולי הסכימה שהבגדים והאיפור שלי יהיו מפוזרים בחדר ארונות.
ושהספרים שלי יישארו מבולגנים על השידה.
התיישבתי בכבדות על המיטה ולא יכולתי שלא ללטף אותה בהכרת תודה.
אני בבית, בבית שלי.
ג'ס ניכנס לחדר ונשען על המשקוף.
"אני יוצא למשימה" אמר,
הזעפתי פנים והוא התקרב אלי.
"אני אחזור מהר אולי אפילו מחר,אז אל תדאגי" אמר ופרע את שיערי.
"א..מ..אולי פשוט לא תלך, יש הרבה שומרים למה דווקא אתם חייבים תמיד להסתכן" אמרתי, ידעתי שזה אנוכי אבל אם מישהו מהם יפגע אני אמות.
"אני חייב,תומס רוצה שיהיה שם מישהו שהוא סומך עליו" אמר באנחה.
"אבל ראיתי אותך אולי חמש דקות,התגעגעתי" אמרתי בשקט.
"גם אני התגעגעתי, ונוכל להתעדכן מחר" אמר. הנהנתי בחוסר רצון.
"אני שמח שאת חזרת ו..אני אוהב אותך קימי" אמר בשקט.
הבחור המגודל והחזק,אחד המאפיונרים הגדולים בארץ קרא לי בשם חיבה ואמר שהוא אוהב אותי.
קמתי וחיבקתי אותו חזק.
"גם אני אוהבת אותך ג'סי" מלמלתי לתוך חזהו.
"אתה הולך עכשיו,נכון?" שאלתי באנחה.
הוא הנהן וחייך.
"הכל יהיה בסדר,אל תדאגי" אמר.
חייכתי אליו חיוך מאולץ והוא יצא.
רציתי לצעוק לו שיחזור אבל ידעתי שזה לא יעזור.
אחרי כמה שניות של התלבטות מיהרתי למשרד של תומס.
יש לי הרגשה רעה לגבי זה.
הגעתי למשרדו ושמעתי דיבורים.
"איפה הגופה?" קולו של תומס נשמע מהומהם.
"זרקנו אותה לנהר" ענה לו קול.
"אבל יש שם מים" אמר תומס ושמעתי שהוא מתחיל להתעצבן.
"אני יודע בוס" אמר הקול עם מעט לגלוג.
"אבל יש דם במים!" צעק תומס.
נכנסתי מהר למשרד רואה את הפנים של החייל מחווירות ועיניו הביטו בתומס בפחד.
"קים" אמר תומס באנחה.
"עוף מפה, ותתקן את הטעות המזורגגת שלך" אמר והחייל מיהר לצאת.
"בואי לפה" אמר ונשען על הכיסא שלו.
התיישבתי עליו וחיבקתי אותו קוברת את ראשו בצווארי.
"אני חושב שאני משתגע" אמר.
"מה?  למה?" שאלתי מלטפת את שיערו.
הוא פלט אנחת רווחה ונשק לצווארי.
"כי אני לא יכול שאת רחוקה ממני,
גם אם זה רק חדר אחד" אמר.
החנקתי חיוך ואימצתי אותו חזק יותר אלי.
"אני יודעת שאתה משנה נושא,
למה שלחת את ג'ס למשימה?" שאלתי.
"כי אני צריך אותו שם,קים אל תשכחי אבל זאת העבודה שלנו" אמר בקול קשוח.
משכתי קצת בשיערו וגופו התרפה מבין את המסר.
"מה המשימה?" שאלתי.
"להרוג את ג'קסון" אמר אחרי שתיקה קטנה.
"תום יש לי הרגשה רעה לגבי זה,בבקשה תבטל את זה" אמרתי.
"לא יכול,זה חייב להיות היום.
אני אוהב שאת קוראת לי תום" אמר מעביר נושא שוב.
"תומס" אמרתי את שמו אבל זה יצא בתור אנחה בגלל שפיו מצץ את צווארי.
"ת..תומס אנחנו מדב..רים" אמרתי מגמגמת.
"סיימנו לדבר" מלמל וגופי רעד מנשימותיו על צווארי.
הוא נישק אותי בלהט ורעב והתמסרתי לנשיקה.
פיו היה חם ומזמין ושפתיו הרכות גרמו לי לשקוע בתוכם.
"בוס" קול רם נשמע מחוץ למשרד ולאחריו תקתוק.
תומס התנתק ממני ועצם את עיניו בכעס.
"רגע" אמר בקול קר.
"תירגע" מלמלתי ונשקתי לשפתיו.
קמתי ממנו מסדרת את עצמי ונשענתי על השולחן.
"כן" אמר.
הדלת נפתחה ונכנס לחדר שומר ואחריו בן אדם שגרם לי להשתנק בבהלה.
תומס קירב את הכיסא אלי ואניח את ידו על רגלי.
מאחורי החייל עמד הבן אדם הכי מוזנח שראיתי כל חיי, מוזנח בקטע מפחיד.
חצי משיערו נשר או נתלש ככה שהיו קרחות קטנות בראשו,עיניו היו שקועות וסביבם היה עור אפור ומקומט ושקיותיו בלטו גם מרחוק.
זקן צמח פרא על סנטרו אך גם שם היו קרחות כאילו ניסה לתלוש אותו מהמקום.
עורו היה מלא בפצעים מוגלתיים אך לא נראה שזה הפריע לו.
שיניו היו צהובות, לפחות אלו שהיו לו כי רווחים ארוכים הפרידו בין שן לשן.
עיניו שוטטו ברעב פראי בחדר ולבסוף נעצרו עלי.
חיוך מצמרר וחסר שיניים חצה את פיו.
"תעיף את העיניים שלך ממנה,שנקין" שאג תומס בגועל. הוא הזיז אותי בעדינות לעמוד מאחוריו.
בעוד האיש התיישב בכבדות מול תומס.
השומר כנראה הבין סימן שלא ראיתי וגרם לאיש המפחיד להעמד בכך שתפס בצווארון חולצתו ומשך אותו למעלה.
"מה אתה רוצה? " שאל תומס בגסות.
"בחייך בוס" אמר האיש בחוסר פחד ושעמום,
"אתה יודע מה אני רוצה" אמר וקולו נהפך לרציני.
עיניו התרוצצו בחדר מחפשות אחר משהו שלא חשבתי שבאמת יש לתומס.
"אתה יודע שאני לא מתעסק בחרא הזה, וחוץ מזה לא הייתי נותן לך את זה גם לא בעד כל הכסף המזוין שלך,מגיע לך למות לאט" אמר ונשמע מתענג על המחשבה.
"בוס-"תומס קטע את הבחור המפחיד.
"אני לא הבוס שלך,חתיכת מזדיין,אתה הפרת את ההוראות שלי בלי לחשוב פעמיים וכל זה רק בשביל למות מוות איתי ומכוער,תתמודד לבד עם ההשלכות" אמר תומס ונראה שהוא עומד לזרוק את האיש מפה,תודה לאל.
כנראה שגם האיש הבין את זה כי הוא ליקק את שפתיו היבשות והסדוקות ועיניו נראו נואשות כשננעצו בעיני.
"א..אמ תומס" לחשתי באי נוחות כשהאיש לא הזיז את עיניו ממני.
הפסקתי לנשום כשהוא שלף אקדח שחור במהירות שלא הייתי חושבת בכלל שיש לאיש המתפורר הזה.
תומס אפילו לא מיצמץ כשהשומר שמאחורי האיש ירה בבחור שני יריות מהירות וגרם לו לצנוח חסר חיים על הרצפה.
"קח אותו מפה" אמר תומס והעיף בי מבט קטן לפני שקם ולקח אותי איתו.
אני חושבת שעיניו של האיש ירדפו את הסיוטים שלי במשך כמה זמן.
"את בסדר?" שאל תומס.
מצמצתי בהפתעה וראיתי שהגענו לקומה שלנו.
"כן..כן סליחה" אמרתי וחייכתי אליו.
הוא נאנח והיה נראה מעוצבן.
"בייב אני חייב ללכת,אבל תאמיני לי שהדבר האחרון שהייתי רוצה כרגע זה להשאיר אותך לבד,אבל אני חייב" אמר וליבי ניתר למשמע המילה הראשונה.
חייכתי אליו חיוך רך והוא פלט נשיפה.
"את באמת בסדר?" שאל, הנהנתי והוא נשק בעדינות לשפתי.
"אני אחזור הכי מהר שאוכל תתקשרי אלי אם קורה משהו טוב?" שאל מוודא שאני מקשיבה.
הנהנתי והוא נישק אותי שוב ויצא.
הסתכלתי על גבו החטוב עד שנעלם בדלתות המעלית.
באמת הייתי בסדר אחרי המקרה עם האיש המפחיד הזה.
אבל עצם זה שלא הפצצתי את תומס עם הסקרנות שלי כנראה מעידה שאני כן קצת בהלם.
הייתי רגילה לדברים כאלה אבל זה לא אומר שלא הזדעזעתי.
נשכבתי על המיטה ולפני ששמתי לב נרדמתי.
"קים מותק" ג'ולי העירה אותי בעדינות.
מצמצתי כמה פעמים והסתכלתי עליה בעייפות.
"תומי אמר לי לוודא שלא תדלגי על שום ארוחה" אמרה בהתנצלות.
הנהנתי וקמתי מתמתחת.
"מה השעה?" שאלתי בקול צרוד.
"ארבע" אמרה והלכה נותנת לי להתאפס על עצמי.
צחצחתי שיניים ושטפתי פנים.
ירדתי למטה אוכלת את מה שג'ולי הכינה לי וצופה בטלוויזיה.
כשסיימתי הודתי לה שטפתי את הכלים שלי ועליתי למעלה.
אחרי התלבטות קצרה חטפתי ספר שהיה זרוק על השידה וקראתי אותו במשך כמה שעות.
אבל לא הצלחתי להתרכז בו,משהו הרגיש לי לא נכון...לא טוב.
נכנסתי למקלחת מנסה לשטוף ממני את התחושה הרעה,אבל היא לא עברה.
יצאתי מהמקלחת לבושה בפיג'מה קצרצרה וייבשתי את שיערי הלח.
התיישבתי על המיטה וזרקתי את המגבת שהיתה על ראשי אל הסל.
צמרמורת מפחידה תקפה אותי ומיהרתי להתכסות בשמיכה ולנסות לקרוא את הספר.
אחרי כמה שעות התחושה הרעה עדיין לא פגה אבל הצלחתי להתעלם ממנה ולקרוא.
עיני ננעצו בשעון בהפתעה.
השעה הייתה 11 בלילה מה שמוזר מאוד בדרך כלל אני מסיימת ספר בשעתיים שלוש אבל הספר הזה לקח לי כמה שעות טובות.
התהפכתי על הגב ונשענתי על גב המיטה חוזרת לספר.
דלת חדר השינה נפרצה בפיתאומיות גורמת לי לצרוח בקול לא נשי בעליל וכמעט לזרוק את הספר על ראשו של הפורץ.
למזלי ולמזלו הפורץ התגלה כתומס לפני שזרקתי עליו את הספר אך מה שראיתי גרם לידי האוחזת בספר לקפוא באוויר.
עיניו היו אדומות שיערו סטור ודם הכתים את חולצתו.
ברגע שעיניו פגשו את עיני דמעות התחילו לרדת מעיניו.
קימטתי את מצחי בבלבול ולפני שהספקתי לקום הוא תלש את חולצתו המכופתרת מגופו גורם לכפתורים להיתלש בזה אחר זה וזרק אותה על הרצפה.
"תומ-" אמרתי הוא צנח עלי ראשו מונח על ביטני והרגשתי את גופו מטלטל מעלי.
ליבי נחמץ כשהבנתי שהוא בוכה וליטפתי את שיערו בעדינות מראה לו שאני פה בשבילו.
חיבקתי ליטפתי ולחשתי לו מילים מרגיעות.
"אתה רוצה לספר לי מה קרה?" שאלתי וניגבתי דמעות שלא שמתי לב שירדו לי.
כאב לי לראות אותו ככה.
ככ כאב לי.
הוא הרים את ראשו ומבטו השבור הסתכל עלי בחוסר מיקוד.
הוא מלמל משהו אבל לא הבנתי מילה.
ניגבתי את דמעותיו ונשקתי למצחו.
"מה?" שאלתי בעדינות.
"ה..הוא מת" אמר וליבי שרף.
ככ קיוויתי שהוא מדבר על איזה אויב שלו אפילו על ג'קסון.
אבל תומס לא היה מגיב ככה אם זה היה אחד מהם.
"מי?" שאלתי בהשתנקות מפחדת לשמוע את התשובה.
"מי מת?" שאלתי בעדינות אך קולי רעד.
"הוא מת" מלמל והיה נראה שעדיין עיכל את החדשות.