מה עם אהבה?

פרק 9

"אמ..." גימגמתי והסתכלתי על כל הגברים שבלובי.
"לעזאז...בת זונה" נאנק הסוטה מהמעלית, התחלתי להתעצבן שוב והמבוכה התנדפה ממני.
"חתיכת בן זונה" סיננתי ונעמדתי מעליו, הוא הסתכל עלי מהרצפה ואחז באפו נאנק.
הרמתי את רגלי והטחתי אותה בבטנו הוא השתנק והתגלגל הצידה.
"תטפל בחיילים שלך" אמרתי לתומס בזעף.
תומס הזדקף והסתכל עלי עם חיוך קטן.
"מה?" שאלתי,הנחתי את ידי על אפי ואז הסתכלתי עליה.
יופי הדימום פסק. הרגשתי ידו אוחזת ברגלי ולפני שהוא הספיק למשוך אותי נביחה הדהדה בבית ופילוס זינק על האיש ונעץ את שיניו בידו.
האיש צרח וניסה להתנער אבל פילוס אפילו לא נרתע.
דם ניגר מידו ופילוס ניער את ראשו מצד לצד לפני ששיחרר את ידו של האיש והתחיל לשרוט את החזה שלו.
"תומס" צעקתי כשהוא רק הסתכל מהצד באדישות.
"תגיד לו להפסיק" קראתי.
תומס חיכה כמה שניות וזה הרגיש לי כאילו הוא מנסה להוכיח לי או לעצמו משהו, ורק אז הוא שרק.
פילוס נבח וחשף שיניים אל האיש ואז רץ ונעמד לרגלי תומס.
תומס עשה שתי תנועות קלות ומיד שני חיילים נעמדו מעל האיש וסחבו אותו לעמידה.
"קחו אותו למטה" אמר תומס.
"למטה?מה יש למטה?" שאלתי כשהם גררו אותו משם למדרגות.
"לא עניינך" אמר הזעפתי את פני והוא גילגל את עיניו.
"מה קרה פה הרגע?" שאל וויל בתדהמה, "מה שקרה פה זה שהחייל שלך חתיכת סוטה,והוא חשב שאני הזונה שלך" אמרתי לתומס.
"אני נראית כמו זונה?" שאלתי את האוויר.
"היי אתה" אמרתי פונה לאחד החיילים שעמד דום.
"אני נראת כמו זונה?" שאלתי אותו, הוא סרק אותי במבטו ועיניו קפצו לשניה אל תומס לפני שהוא הניד בראשו במרץ.
"אתה רואה? אני לא נראית כמו זונה,
אז למה הוא חשב שאני זונה?" התפרצתי על ג'ס.
הוא משך בכתפיו וגיכח.
"מה מצחיק?" שאלתי.
"כלום,סליחה" מלמל. "קים אם סיימת להפריע,לכי" אמר תומס.
"ללכת לאן?" שאלתי.
"מכאן" סינן והניח יד על עיניו ביאוש.
"מה אני מפריעה?" שאלתי בתמימות.
"כן" אמר כמעט צועק.
הוצאתי לו לשון ופניתי ללכת.
"אה פילוס בוא איתי, אני אקלח אותך" אמרתי, תומס קפץ על ההזדמנות לשקט ממני והורה לפילוס ללכת איתי.
זה כלב או מכונה? איך הוא מבין אותו?,
"אז כפי שראיתם זאת קימברלי סמית, מי שיגע בה מת, מי מדבר אליה מת, מי שמתקרב אליה...מת" שמעתי את תומס אומר לחייליו.
התחבאתי מאחורי המדרגות,במקום להיכנס למעלית,והקשבתי למה שהוא אמר בעודי תופסת בקולר של פילוס ומתפללת שהוא לא ינבח.
"זה מובן?" צעק תומס.
"כן בוס" קראו במקהלה.
"אתם לא מתקרבים לחדר שלה,
ג'ון נמצא בחדר לידה מילה אחת שלו ואתם מתים.
אתם לא מסתובבים בקומה שלה, רק מי שהוקצה לסיורים יכול להסתובב שם. אתם לא נותנים לה לצאת מהשער אם אני אומר לכם שלא.
היא בטח תסתובב לכם בקומה, אתם לא פונים אליה אם היא לא פונה אליכם. אתה..ו..אתה" אמר תומס וחיכה כמה שניות עד שהמשיך.
"אתם מוקצים על השמירה עליה ג'וש נכון? בגלל שהיא מכירה אותך אתה תיהיה דבוק אליה, ואתה תשמור עליה מרחוק בלי שהיא תראה,
ואם יקרה לה משהו בזמן שאתם הייתם אמורים לשמור אתם מתים" אמר תומס בפשטות ולא נשמע שעשוע בקולו.
מסכנים אני הולכת לעשות להם את המוות.
מעכשיו הוא אמר דברים שלא הבנתי על הרוסים, אז נכנסתי למעלית בשקט ועליתי עם פילוס.
קילחתי אותו מהר שוטפת ממנו את הדם של האיש.
ניקיתי גם את אפי מהדם הקרוש ונשכבתי על המיטה שלי, לא לפני שווידאתי שפילוס יכול לצאת כשירצה.
שקעתי במחשבות ומיהרתי להתנער מהם.
אני לא רוצה לחשוב על מה הוא היה עושה לי,ועל תומס שהיה נשמע כאילו הוא באמת דואג עם כל ההוראות שהוא נתן לחיילים שלו, אבל אני יודעת שלא באמת אכפת לו ממני הוא עושה את זה כי אם יקרה לי משהו ההסכם ילך לפח.
הדלקתי את הטלוויזיה שלא זכרתי שהיתה פה אתמול, כנראה התקינו אותה היום.
וצפיתי בסרט משעמם.
אחרי שעה כמעט נרדמתי אבל פילוס
התחיל לנבוח.
הדלת נפתחה שופכת אור אל חדרי ותומס נכנס לחדר גורם לפילוס להשתתק.
עיני נפערו למראה הדם שהכתים את בגדיו של תומס.
"מה לעזאזל תומס אתה מדמ-".
"זה לא הדם שלי" קטע אותי.
היתה לי הרגשה חזקה שזה של האיש מהמעלית אז לא שאלתי.
"מ..מה רצית?" שאלתי.
"קודם כל רציתי להגיד שהבן זונה טופל" אמר והעביר יד שרירית בשיערו.
לא רציתי לדעת מה זה טופל אז שתקתי והנהנתי.
"ופעם אחרונה שאת מצוטטת לשיחות שלי" אמר. "מה איך ידעת?" שאלתי.
הוא מכשף?,
"ראו את הצל שלך" אמר ביאוש.
הרגשתי את פני מאדימות והרגשתי טיפשה.
"זאת זכותי דיברת עלי" אמרתי מהר.
"קים" אמר בהזהרה הרמתי ידיים כחפה מפשע וצחקקתי.
"אמ..עוד משהו?" שאלתי קוטעת את השתיקה המביכה.
הוא חשב כמה שניות ואז נאנח.
"את בסדר?" שאל מפתיע אותי.
"אני?כ..כן אני בסדר" אמרתי.
הוא התקרב אלי גורם לי להזדקף ורכן אלי תופס בסנטרי ומרים את פני למעלה.
הוא בחן את אפי ואז הנהן.
"זה לא נראה שנשבר לך משהו,אם זה יתנפח לך מחר תגידי לי ואני אזמין לך רופא" אמר. הנהנתי ולפתתי את השמיכה.
תשחרר אותי כבר צעקתי בראשי.
עיניו גלשו לשפתי ובלי לשים לב ליקקתי אותן, הוא התקרב קצת עם ראשו ואז יצא מהבהייה ושחרר אותי הולך אחורה.
"עוד יומיים תיהיה מסיבת אירוסין" אמר אחרי שכיחכח בגרונו.
"יומיים? השמלה לא תיהיה מוכנה עד אז" אמרתי במחאה.
"תדברי עם התופרת שלך או משהו אי אפשר לדחות את זה" אמר והיה נראה שראשו בכלל לא פה.
"טוב" אמרתי והוא הנהן בהירהור.
"תגיד מה עושים בכלל שם?" שאלתי, אולי בגלל שזה מאפיה עושים את זה אחרת.
"זה סתם אירוע רשמי,נסתובב,נדבר עם אנשים נאכל ונלך" אמר בצרידות ויצא. מה יש לו?,