מה עם אהבה?

פרק 13

נ.מ תומס
ברגע שקים יצאה מהדירה התחלתי לשבור דברים.
אני בן זונה,אני פאקינג בן זונה.
המבט שלה כשאמרתי שאני לא צריך אותה,לעזאזל עיניה הגדולות הבריקו וכל כך התאפקתי לא לזרוק אותה על המיטה ולנשק כל חלק בה.
היא שאלה אם אני לא חושב שהיה יכול להיות ביננו משהו מיוחד,
היא לא הבינה שהיא כבר מיוחדת.
היא אמרה שאולי היינו מתאהבים.
אבל אני כבר מאוהב.
כן אני,פאקינג תומס שילבי,הרוצח, המאפיונר קר הלב. מאוהב.
ליבי שרף מהמחשבה שהרסתי משהו שעוד לא התחיל.
שעכשיו קים תשנא אותי, ההבנה שהיא לעולם לא תיהיה שלי הרסה אותי.
זרקתי את המנורה שהיתה על השידה מנפץ אותה לרסיסים.
למה אני כזה דפוק?,
למה כשאלוהים מביא לי מלאך לידיים אני שוחט אותו במקום להנות מהמתנה שקיבלתי?,
כי אני בן זונה,לא מגיע לי את קים.
היא צריכה מישהו טוב.
מישהו שיהיה טוב אליה, ואני בפירוש לא יעשה לה חיים קלים.
היא לא תיהיה מאושרת איתי
והידיעה הזאת הרגה אותי.
והמחשבה עליה עם מישהו אחר מוטטה אותי.
כשלתי למטבח מעיף כל מה שנקרא בדרכי ושלפתי מהארון בקבוק אלכוהול רנדומלי,לא היה לי אכפת מה זה העיקר שימחוק את עיניה השבורות של קים ממוחי.
אבל גם אחרי שעות שאני שותה כמו אלכוהוליסט ושפוך על הרצפה.
היא לא נמחקת ממוחי ועיניה תקועות במחשבותי.
                 
                                 ***

קמתי כשהבנים עומדים מעלי.
כל גופי כאב וראשי עוד יותר.
"פאק" סיננתי מזדקף לעמידה.
"הוא חי" אמר וויל את המובן מאליו.
"למה שאני אמות?..פאק..." אמרתי וקמתי מהרצפה.
גופי זעק במחאה בעודי מתמתח בכאב וקללות מסתננות מפי כשראייתי מטשטשת.
"כי אתה מריח כמו גופה,וישן על ערמה של בקבוקים וסיגריות" אמר ג'ס.
"ברצינות אחי,איך לא מתתה?" שאל ג'ון.
קולותיהם עשו לי כאב ראש אז התרחקתי מהם הולך למטבח ולוקח כדור.
התעלמתי משאלותיהם ונכנסתי למקלחת,אני באמת מריח רע ואתמול התקלחתי.
אתמול...מה שקרה אתמול התחיל להכות במוחי ושקעתי תחת הזיכרון המריר של פניה המוכות עצב ועלבון של קים.
יצאתי מהמקלחת והרגשתי חרא בכל המובנים. לא היה לי כוח אפילו לרדת למטה אז הכנתי לי קפה במטבח והתיישבתי בסלון רואה את הבנים מחכים לי.
"אז מה גרם לך להשתכר כמו משוגע, להרוס את הבית שלך ולהראות חרא?"
שאל בראיין בישירות.
"אני..אני אשם בהכל" אמרתי והם החליפו מבטים, אני לא אחד כזה שיגיד שהוא טעה.
"אתם בטוחים שהוא חי? זה נראה לי כמו הרוח שלו" אמר וויל ונעץ את אצבעו בפני.
נשמתי עמוק והוא הניד בראשו.
"לא,זה הוא. מה שיותר מפחיד" אמר והבנים הנהנו.
סיפרתי להם מה קרה אתמול ונראה שהם מתאפקים לא להרביץ לי.
"בגללך...זה היה בגללך" מלמל ג'ון.
"מה?" שאלתי.
"בגללך היא בכתה כל הלילה" אמר ג'ון בכעס.
"כל הקומה שמעה אותה בוכה עד השעות הקטנות של הלילה" אמר והכה בספה בכעס.
"אתה חתיכת בן זונה..פאקינג..בן זונה"
מלמל ג'ס.
קצת הופתעתי לראות שכולם עצבניים עלי,לא ידעתי שהם אוהבים אותה כל כך. אבל זה ברור שהם יתחברו אליה היא מדהימה,מעצבנת,יפיפייה,לוחמת, נסיכה קטנה...פאק מה עשיתי?
"תום?אתה נראה כאילו אתה עומד לבכות" אמר בראיין.
"מגיע לו" סינן וויל.
"אני לא אתפלא אם היא תבטל את הנישואין" אמר ג'ון.
"היא לא יכולה לעשות את זה" אמרתי.
אם גם היא תעזוב אותי אני אתפרק.
הבחורה שגילתה לי שיש לי לב,
אני לא יכול לתת לה ללכת.
"אם היא תרצה ללכת אתה תשחרר אותה כי זה פאקינג באשמתך" אמר ג'ס באיום.
דמי רתח מזעם אבל הצלחתי להשתלט עליו.
"אני אתקן את זה" סיננתי "אני לא אתן לה ללכת ממני" אמרתי.
"אם היא תרצה אתה תיהיה חייב" אמר ג'ון והסיט את מבטו ממני כשהסתכלתי עליו בכעס.
"אתה לא יכול לעשות לה את זה,להיות מנייאק ואז להכריח אותה להישאר"
אמר בראיין.
ידעתי שהוא צודק.
"היא תישאר פה מרצון" אמרתי