מה עם אהבה?

פרק 20 ב'

נ.מ תומס
התיישבתי בכבדות על הכיסא במשרד שלי ובהיתי במסך הטלפון שלי.
קיבלתי הרגע הודעה מג'ס הוא אמר שהוא לא יגיע עד הערב,בגלל שהוא צריך לטפל במזדיינים שמוכרים סמים לא מוכרים בשטח שלי.
הוא אמר לי למסור לקים שהוא שמח שהיא חזרה,כאילו אני פאקינג שליח מחורבן.
לא כעסתי עליו או עליה.
כעסתי על עצמי.
פישלתי שוב,כאילו הגורל אוהב לצחוק לי בפנים.
נתחיל בזה שביום שאני הופך לקאפו של חצי משיקגו,ואלפי אנשים עוברים לאחריותי
אישתי נחטפת.
ואז אני נורה והפצע המזוין לא מחלים.
אחר כך אני מזניח את העסקים כי הראש שלי תקוע רק בקים ובמה שקורה לה עכשיו.
ואז אני רב עם וויל כשהוא רק דואג לי ובצדק.
באחד הימים שהתעלפתי שוב.
אם בגלל הפצע ואם בגלל האלכוהול.
וויל גרר אותי לקומה שלי קילח אותי.
כאילו אני בובה מזוינת.
האכיל אותי בכוח.
וריתק אותי למיטה עד שנרדמתי.
אבל ישנתי יותר מידי והתחלתי להתחרפן מהזמן שאיבדתי.
האשמתי את וויל ולא את הפצע שגם ככה גרם לי להיות מטושטש רוב הזמן.
רבנו הוא הטיח בי את האמת,
ואני הטחתי בו אגרופים.כמו דביל.
מאז לא ממש דיברנו.
הוא אמר לי שקים תכעס עלי.
תתאכזב ממני.
וזה שבר אותי כי ידעתי שזה נכון.
ועכשיו שנינו רואים כמה הוא צדק.
הדלת נפתחה וראשה של קים הציץ ממנו.
הנחתי את הטלפון ונשענתי אחורה בכיסא.
"מה קרה?" שאלתי.
"אני מפריעה?" שאלה ובחנה את המשרד.
כלום לא השתנה מאז שהיא...נחטפה.
כשהיא הבינה את זה היא סגרה את הדלת מהר וחמקה פנימה.
"מה קרה בינך לבין וויל?" שאלה בעצבנות וצעדה אלי.
בחנתי את גופה הקטן והיפה ואילצתי את עיני לחזור לפניה שלה שגם הן היו יפיפיות והסיחו את דעתי מהשאלה.
היא נעמדה לפני ביני לבין השולחן ונשענה עליו.
נאנחתי והעברתי את ידי בשיערי.
"רבנו" אמרתי וקיוויתי שהיא תסתפק בזה.
היא צימצמה את עיניה מעט וחיכתה שאמשיך.
"התנהגתי כמו דביל הוא דאג לי ואני... התפרצתי עליו" אמרתי באנחה.
"אוי..תומס" אמרה ונשפה בתסכול.
"לא סתם אמרתי לך להשתלט על עצמך" אמרה ואחרי שראתה שזה לא עוזר היא התקרבה אלי והתיישבה עלי.
עצמתי את עיני ומיהרתי לחבק אותה שלא תראה כמה שמגעה משפיע עלי.
שלושה שבועות בלי מגע של אישה הרג אותי  במיוחד שהאישה הזאת היא האישה שלי וקוראים לה קים.
היא כרכה את ידיה סביב עורפי ואני חיבקתי את מותניה בעדינות קובר את ראשי בצווארה.
החנקתי אנחת כאב כשרגלה התחכחה בפצע שלי ונשמתי עמוק.
"הכאבתי לך?" שאלה ומיהרה להתרחק ממני,
איך היא לעזאזל שמה לב??
"לא,לא הכל בסדר" אמרתי עוצר אותה מלקום.
"אתה תבקש ממנו סליחה,נכון?" שאלה.
הנהנתי בנוקשות.
אני שונא לבקש סליחה.
לא אוהב להודות שטעיתי,
אבל פה טעיתי ואת זה כולם יודעים.
"יופי" אמרה בשקט ונשקה בעדינות לשפתי.
ניסיתי לרסן את עצמי,באמת שניסיתי.
אבל לא יכולתי.
לא כשהיא יושבת עלי ככה.
לא כשהיא לובשת את החולצה שלי ואת המכנס הקצרצר הזה שעוד אזרוק.
העמקתי את הנשיקה בחוסר סבלנות והיא גנחה לפי כשמצצתי את לשונה.
פאק,פאק,פאק כל כך התגעגעתי לקול שלה.
אני חייב להתאפק.
היא עדיין לא מרגישה טוב.
גם לי יש פצע.
ואנחנו במשרד שלי.
אין מצב שאנחנו נעשה את זה בפעם הראשונה במשרד מזוין.
אבל כל המחשבות האלה נעלמו מראשי כשהיא התחילה להזיז את אגנה על מפשעתי.
ונשכה את שפתי התחתונה בהתגרות.
פלטתי נהמה גרונית וידי גלשו למכנסיה.
מלטפות את ישבנה מבעד למכנסיים ואז מחליקות מתחת לבד הדק.
תקתוק בדלת הקפיא את קים והיא זינקה ממני סמוקה.
היא סידרה את שיערה וחולצתה שעלו,
ושלחה אלי חיוך נבוך.
סידרתי את חולצתי והתאפקתי לא להראות זועף ואסיר תודה.
כמעט עברתי את הגבול.
ומשם אין דרך חזרה,
גם אם הייתי רוצה לא הייתי מצליח לעצור.
"כן" אמרתי.
הדלת נפתחה ובראיין הסתכל עלינו בשעשוע.
"המשפחה שלך פה,חשבתי שכדאי שתדעו את זה לפני שאיאן וכריס ינסו לפרוץ לפה" אמר והלך.
קים כמעט קפצה באושר ומיהרה לדלת.
היא חיכתה לי לפני שיצאה והבנתי שהיא רוצה שאהיה שם.
אבל לעזאזל הזיקפה כואבת,סידרתי את מכנסי ויצאתי אחריה.
"אחים שלך יורידו לי את הראש" אמרתי לה בדרך לסלון.
"או אל תדאג אם הם היו רוצים לעשות את זה זה כבר היה קורה" אמרה בעליזות וכמעט רצה לסלון.
איך שהגענו אימא שלה משכה אותה לחיבוק ארוך שכלל הרבה דמעות.
ואחר כך אביה חיבק אותה יותר ממה שבטח היה מרשה לעצמו אם זה לא היה מהנסיבות האלה.
אחים שלה משכו אותה בינהם בתורות וכשהיא לא היתה בזרועותיהם הם נעצו בי מבטים רצחניים.
החזרתי להם מבטים קרים וקים הרביצה להם כשתפסה אותם.
"תרדו ממנו מיד,זאת לא אשמתו-" היא השתתקה וקימטה את מצחה.
"איפה שון?" שאלה בזעף.
ראיתי כמה היא רצתה לראות אותו וכמעט הצעתי ללכת להביא לה אותו.
"כאן" קרא קולו של שון הוא רץ לזרועותיה של קים,אחריו באה אישה מוכרת וג'ולי.
נזכרתי מי זאת,זאת אישתו של כריס.
היא חיבקה את קים וניגבה דמעות סוררות.
קים חיבקה את איאן ואחרי כמה דקות של לחישות שלא מצאו חן בעיני התיישבנו כולנו בסלון והסתכלנו על קים שישבה לידי ושון עליה.
"אז...אמ..כן" אמרה ושון פלט צחקוק.
"קימי למה כולם מסתכלים עליך ככה?" שאל.
היא גיכחה ונשקה לראשו.
"מאיפה לי,הם סתם מוזרים" אמרה גורמת לו לפרוץ בצחוק.
לא יכולתי שלא לחשוב על קים בתור אמא.
אמא של הילד שלי.
תהיתי לעצמי אם היא עדיין תתנגד להוליד לנו ילד,עכשיו שהמצב ביננו השתנה.
אחרי חצי שעה של דיבורים עם המשפחה המאוחדת.
סימנתי לריצ'רד לבוא למשרד והוא הנהן.
"קים אני צריך לדבר עם הבנים רגע" אמרתי וחיכיתי לאישורה.
היא הנהנה וחזרה לדבר עם מיה ושון.
הנחתי נשיקה על ראשה וקמתי מוביל את משפחת סמית אחרי.
התיישבנו במשרד ואחים של קים נעצו בי מבטים.
הסברתי להם איך ולמה קים חזרה וכריס תופף עם רגלו בעצבנות.
אבל ריצ'רד ושאר הבנים נראו רגועים.
"קדימה,תגיד את הסיבה שקראת לנו לפה" אמר אור בעייפות.
הוא חכם,הוא ידע שלא באנו לדבר על קים.
"לפני כמה שבועות הגיעו אלי שוטרים וביקשו אישור לחפש רוצח בשטח שלי,
לא אישרתי להם,במקום זה שלחתי את אחד מאנשי לתפוס אותו. כמו שידוע לכולנו היה עסקת סמים מחוץ לעיר,אבל משהו בסמים היה מוזר.
ומסתבר שזה שניהל את העסקת סמים הוא הרוצח שהמשטרה מחפשת.
הוא הרג את החייל שלי והעביר את העסקת סמים לתוך העיר כדי להתגרות בי" אמרתי.
"למה כל זה משנה? אלה דברים שקורים כל יום" אמר כריס וליאם אחיו הנהן.
"רציחות עסקאות סמים,משטרות" אמר ליאם.
גם הם חכמים,
ריצ'רד פשוט נעץ את מבטו בי וחיכה שאמשיך.
"הבעיה האמיתית היא הסמים עצמם" אמרתי והם הסתכלו עלי בבלבול.
הרי אנחנו בעצמנו מוכרים סמים.
הם לא אמורים להיות
בעיה גדולה,רק זה שמוכר אותם.
וכל יום יוצא לנו להתעסק עם מוכרי סמים בשטחים שלנו.
"הסמים שהוא מוכר הם לא כמו קוקאין או הרואין, אלה סמים שממיסים את העור וגורמים לך להתנהג כמו משוגע עד שאתה מת בפתאומיות" אמרתי והעברתי את ידי בשיערי.
"הסמים המחורבנים לא היו מעניינים אותי אם הם לא היו מגיעים לשיקגו אבל הם הגיעו. ואני לא יכול לתת להם להסתובב בעיר" אמרתי.
"תסביר שוב על הסמים" אמר אור וצמצם את עיניו בריכוז.
"קוראים להם פסיכואקטיבי,
הם גורמים לבן אדם שלקח אותם,גם אם לקח רק פעם או פעמיים.
רצון חזק לקבל עוד,וזה לא כמו התמכרות רגילה לסמים,זה ממש דחף חייתי.
הוא מסתובב כמו זומבי ברחובות העיר לא רואה ולא שומע שום דבר שלא קשור לסמים
בזמן שהוא מחפש עוד סמים עורו יתחיל להתקלף,להיסדק,והחומצה שהיתה בסמים תאכל לו את העור עד שיראו רק עצמות ובשר חרוך,באיזה שהוא שלב הוא ימות.
ויש להם מין חוק,לא מוכרים פעמים לאותו אדם.
הם רוצים שזה יהרוג אותו לאט,אם הוא יקח עוד מנה,אפילו את הכי קטנה הוא ימות מיד."
אמרתי.
"איזה בני זונות" סינן ליאם.
"מה אתה מציע לעשות?" שאל ריצ'רד.
"צריך לתפוס את המוכר הראשי ולהרוג אותו"
אמרתי בפשטות,כאילו אני לא מחפש אותו כבר שבועות על גבי שבועות.
"וצריך לעשות את זה מהר,
הסמים האלה יהיו עד זמן מסוים בעיר.
הם עוברים ממקום למקום כדי למכר כמה שיותר אנשים" אמרתי.
ריצ'רד הנהן.
"אנחנו נדאג לזה אתה רק צריך להשגיח על קים" אמר ריצ'רד ובניו הזדקפו.
"נכון מאוד" אמר כריס והאיום נשמע בקולו.
ידעתי שהאחים רוצים להרוג אותי,
ראו את זה על פניהם.
נשענתי אחורה בשלווה והנהנתי.
"אני בכל זאת אמשיך לרחרח ולחפש אותו" אמרתי,הם לא התווכחו כי ידעו שכשאני אומר אני, אני מתכוון לעובדי.
"טוב ויפה" אמר ריצ'רד.
"עכשיו נדבר על ג'קסון" אמר והזדקפתי מיד בחוסר שליטה.
"אני רוצה אותו מת" אמר ריצ'רד.
כמעט גילגלתי את עיני,גם אני רוצה אותו מת.
"מצאתי את המקום מסתור שלו תשלח אליו חיילים ותהרוג אותו, אני רוצה את ראשו" אמר בקור.
הנה ריצ'רד מנהל המאפיה.
עד עכשיו הוא היה קר ומחושב.
אבל עכשיו הוא אפל ואכזרי.
הנהנתי ועברנו על התוכנית.