מה עם אהבה?

פרק 17

השקט הפחיד אותי עד מוות, והעדפתי שיהיה רעש.
צעדתי הלוך ושוב בחדרו הגדול של תומס..או שלי ,זה לא משנה עכשיו.
וככל שהזמן עבר השתגעתי יותר.
ברגע ששמעתי קולות,ידעתי שטעיתי אני מעדיפה שקט.
מרוב לחץ רצתי למגירות של השידה מחטטת בהטרף,עד שמצאתי אקדח שחור וכבד.
בדקתי את המחסנית,מלאה וטעונה.
אני צריכה לשים לב שלא יפלט לי כדור.
פתחתי את הדלת בשקט.
שומעת לחשושים ואז קול של מכה.
רצתי לסלון בבהלה.
מכוונת את האקדח קדימה ומחפשת את הפולש שחשבתי שנאבק בתומס.
מה שמצאתי גרם לי לגלגל את עיני ולהוריד את האקדח לפני שארה במישהו.
"מה לעזאזל, וויל?" שאלתי בכעס.
מסתכלת על תומס שתופס בעורפו של וויל בכעס,ואת וויל משתופף ועל פניו מבט מתנצל.
"סליחה סליחה לא ידעתי שאתם מזדיינים" קרא והצמיד את ידיו אחת לשניה והרים אותם מעל ראשו.
תומס נהם ולחץ על צווארו גורם לוויל להאנק "לא הזדיינו" סינן תומס ושיחרר את וויל.
"יחתיכת בן זונה, הבהלת את קים" אמר תומס ונאנח.
"מה רצית בכלל?ארבע בבוקר" אמר תומס.
"אה..הייתי רעב ואני לא נכנס לג'ול למטבח אחרת היא תכרות לי את הזין,אז באתי להכין לי משהו" הסביר והתרחק מתומס שעדיין כעס.
"מצטער קים,לא ידעתי שאת פה" אמר ולא נשמע מתנצל כי היה עסוק בלבחון אותנו.
"אז רק התמזמזתם?!" אמר ובחן את בגדינו.
תומס נהם בכעס כשעיניו של וויל חלפו על גופי,תומס תפס את וויל מהשיער ומשך אותו אל המעלית.
"רגע, רגע אז אתם ביחד?" שאל וויל בשעשוע.
תומס זרק אותו אל המעלית ולחץ על קומה כלשהי.
"אני לא מאמין, צדקתי..אני צדק-" המעלית נסגרה ותומס שיפשף את מצחו ונאנח.
"סליחה,הוא עושה את זה מידי פעם" אמר תומס.
"עושה מה?" שאלתי מחייכת בשעשוע.
"מתנהג כמו דביל" אמר וחייך אלי.
הוא התקרב אלי והניח נשיקה קטנה על שפתי לפני שהזדקף ושיחרר מידי בעדינות את האקדח.
"בעצם הוא תמיד ככה" אמר והלך לחדרו.
הלכתי אחריו והוא החזיר את האקדחים למקום,כשהסתובב אלי מבטו היה רציני.
"קים" אמר והתקרב אלי עד שעמד מולי,
"כשאני אומר לך להישאר בחדר כשקורה משהו כזה,את מקשיבה לי" אמר בקול כעוס.
נחרתי בבוז ועיניו הצטמצמו.
"לא יקרה" אמרתי,"קים,את היית פאקינג מפוחדת,את לא יכול-" קטעתי אותו בזעף.
"תומס,לא משנה כמה מפוחדת אני אהיה
אני לא מסוגלת להישאר בחדר לידך כשאני יודעת שאתה בסכנה,אני באמת לא יכולה"
אמרתי.
"נסיכה.." אמר תומס והניד בראשו.
"לא יכולה" חזרתי בלחש וליטפתי את לחייו.
"זה לא..זה מסוכן..אסור..." מלמל בזמן שהביט לתוך עיני.
"לעזאזל איתך קים" אמר וניער את ראשו מרחיק את ידי.
"את מכשפה" אמר והתיישב על המיטה בכבדות.
צחקקתי ונעמדתי בין רגליו, מביטה לתוך עיניו מלמעלה, רק כשישב הגעתי לגובה שלו.
"אני מתחנן בפנייך שתברחי אם משהו כזה קורה" אמר בקולו הצרוד וחיבק אותי.
מתחפר בחזהי.
"בסדר" שיקרתי והוא ידע את זה כי הוא לא הסתיר את האנחה שבקעה מפיו.
החלטתי לשנות נושא וליטפתי את ראשו משחקת עם שיערו.
"זאת הזוגיות הראשונה שלך?" שאלתי.
"אנחנו נשואים,בייב.אני לא יודע אם אפשר לקרוא לזה זוגיות" אמר והרגשתי את החיוך שלו,גם אם לא ראיתי אותו.
"אפשר לקרוא לזה ככה, ואתה יודע למה התכוונתי" אמרתי ומשכתי לו בשיער בעדינות,הוא ציחקק את הצחוק האהוב עלי ונאנח,
"מהאהבה? כן" אמר.
"מה זאת אומרת" באתי להתרחק ממנו אבל הוא לא נתן לי.
"לפני כמה שנים אבא שלי ניסה לשדך ביני לבין הבת של חבר שלו" אמר.
"ולמה זה לא הלך?" שאלתי בסקרנות.
"כי היא הייתה נחשה" סינן בכעס.
הנחתי לנושא כשהוא שאל אם זאת הזוגיות הראשונה שלי.
"לא ממש היא הרביעית" אמרתי, והפעם הוא זה שניסה להתנתק ואני זאת שלא נתתי.
"מי המזדיינים? מי המזדיינים שנגעו בך לפני?" שאל בכעס.
"זה לא משנה כבר,שניים מהם היו בתיכון, והשלישי לא רלוונטי" אמרתי וניסיתי להשתלט על הרעד.
ידעתי שהוא מרגיש שמשהו לא בסדר, אבל לא יכולתי לספר לו,לא כרגע.
"אני גמורה, בוא נלך לישון" אמרתי.
ושחררתי ממנו.
התעלמתי ממבטו שעקב אחרי כשנשכבתי במיטה.
וטפחתי על המיטה לידי מפצירה בו,לבוא כבר.
הוא נאנח ועזב את הנושא.
"אני עוד אדע,נסיכה קטנה שלי" לחש כשכמעט נרדמתי.