מה עם אהבה?

פרק 8

אין אני ממש מסורה אליכם, תראו מה זה למרות שפרסמתי כבר היום אני מפרסמת עוד לא תפרגנו באיזה כוכב😉
ויכול להיות שעוד לא ביקרתם בטיקטוק שלי?מיד לרוץ
Wattpad2157
תכתבו לי אם הגעתם מפה,אני מרגישה כמו פרסומת יאללה אני לא אחפור תיהנו❣

נ.מ קים
קמתי עם כאב ראש נוראי, ושקלתי לקפוץ מהחלון אולי זה יעזור לכאב.
עצמתי את עיני וחיכיתי שגל הבחילה יעבור.
התמתחתי בנוחות והרגשתי שמשהו מוזר,הסתכלתי למטה וחיוך לא רצוני השתלט על שפתי.
ישנתי על איאן,מה שאומר שכל מה שקרה אתמול לא היה חלום.
חיבקתי אותו חזק והוא החזיר לי חיבוק מתוך שינה.
קמתי לצחצח שיניים ולהתארגן והרגשתי מדהים וחרא בו זמנית נכנסתי למקלחת שוטפת ממני את הריח המסריח של האלכוהול,
מסביב למקלחת עצמה(בדוש,איפה שעומדים ומתקלחים)היתה זכוכית חצי שקופה,זאת אומרת שרואים את הקימורים אבל לא את הפרטים.
בזמן שאני חופפת את שיערי הפרוע אני שומעת שמישהו מוריד את המים בשירותים.
"איאן?" שאלתי ומיהרתי לשטוף את הסבון מגופי.
אם הוא קם אני רוצה להביא לו סטירה וחיבוק.
מיהרתי לצאת אבל הוא כבר לא היה שם,דמיינתי את זה?.
ניגבתי את גופי ומרחתי עליו קרם לבשתי את זה.(בלי הכובע)

ייבשתי את שיערי והשארתי אותו פזור.
שמתי עגילי חישוק תכשיטים ובושם.
ויצאתי מהקלחת.
אז לא דמיינתי,איאן לא היה במיטה אז הנחתי שהוא למטה.
לקחתי תיק גב קטן והכנסתי לתוכו.
מפתחות,ארנק,פדים,מסרק...
שמתי את הטלפון בכיס וירדתי.
הבנים ישבו מסביב לשולחן אוכל,ואכלו.
חיפשתי בעיני את איאן אבל לא מצאתי אותו. "איפה איאן?" שאלתי ביאוש.
הוא מתחמק ממני?.
"הוא היה צריך ללכת" גימגם וויל.
סרקתי את כולם במבטי וחיפשתי היסוס.
תומס הביט בי במבט אדיש וסרק את גופי עוצר על המחשוף שיוצרת החולצה ושמתי לב שכל הבנים מסתכלים עליו.
"תעיפו את העיניים שלכם ממני חתיכת סוטים" אמרתי בהזהרה והלכתי למטבח להכין לי נס.
במטבח התרוצצה אישה נמוכה ומעט שמנמנה.
"סליחה?" אמרתי,פניה זינקו אלי והיא בחנה אותי כמה שניות ואז חיוך גדול התפרס על שפתיה.
"את קימברלי?" שאלה הנהנתי והיא ניגבה את ידיה הרטובות ומשכה אותי לחיבוק חם.
"אני ג'וליה אבל את יכולה לקרוא לי ג'ולי,אני ה...האמא של הבית" אמרה בחום.
כן היא באמת נראת האמא של הבית.
"את יכולה לקרוא לי קים" אמרתי עם חיוך.
"אנחנו עוד נעשה שיחה ארוכה אבל בנתיים מה רצית מתוקה?" שאלה וליטפה את ראשי.
" אמ.. כואב לי הראש אז אני צריכה כדור ורציתי נס, אני יכולה להכין לבד" מיהרתי להגיד.
"שטויות אני אכין לך,לכי שבי" אמרה וסובבה אותי.
"קדימה אפ אפ" אמרה וטפחה אל גבי.
חייכתי לעצמי והלכתי אל הבנים.
"איאן" קראתי כשראיתי אותו יורד במדרגות לבוש ומאורגן ליציאה.
מיהרתי אליו והוא נתרע אחורה.
נעמדתי מולו ולפני שהספיק להגיד משהו נתתי לו סטירה שהידהדה בבית.
"קים" גימגם.
שמעתי את וויל וג'ון צוחקים מאחורה ושלחתי אליהם מבט מצמית שהשתיק אותם.
"סליחה הייתי חייבת" אמרתי וחיבקתי אותו חזק.
"את לא נורמלית" מלמל  לחיבוק.
התנתקנו והלכתי לשבת ליד הבנים.
"מה?" הוא שאל ומצמץ בהפתעה.
"מה?" שאלתי, "מה מה? למה נתת לי סטירה ואז חיבוק ואז הלכת לשבת כאילו כלום" אמר בזעף ורכן מעלי.
"א.הגיע לך סטירה על מה שעשית,
ב.התגעגעתי אלייך אז הבאתי לך חיבוק, ג. כבר דיברנו אתמול אז אין לי מה להגיד לך" אמרתי והסתכלתי לתוך עיני.
"אז אם את זוכרת את השיחה של אתמול למה נתת לי סטירה? את יודעת שעשיתי את זה בשבילך" אמר לא מבין.
"זה לא אומר שלא הגיע לך סטירה" אמרתי. הוא הניד בראשו באי אמון ונאנח. "ורק שתדע שמיה בדרך אז אתה תקבל ממנה יותר מסטירה" אמרתי ועיניו נפערו הוא נרתע לאחור והסתכל מהר לטלפון שלו.
"טוב אני חייב לרוץ נתראה" אמר.
עקפתי אותו ושילבתי את ידי,
"אתה לא זז מפה עד שהיא באה" אמרתי, עיניו נפערו.
"קים בבקשה אל תעשי את זה,את יודעת שהיא תהרוג אותי" אמר מתחנן.
משכתי בכתפי וחייכתי חיוך מרושע.
"אם אתה תזוז מפה אפילו קצת אני לא אדבר איתך יותר בחיים" אמרתי בקור.
"קים" אמר, ואז נאנח וקרס לכיסא שהיה לידו.
"אחי אתה מתקפל מהר יותר מכיסא" אמר ג'ון וצחק.
"קים משוגעת היא יכולה באמת לא לדבר איתי יותר,היא נקמנית רצח" אמר ונאנח.
"קים גם פה" אמרתי מגלגלת את עיני.
"לאן את הולכת?" שאל תומס.
זה הדבר הראשון שהוא הוציא מהפה שלו מאז שבאתי.
"לא עניינך" אמרתי בכעס.
הרגשתי שהוא יודע לאן אני הולכת ושהוא עושה לי בכוונה.
אחרי הכל אני הולכת למדוד שמלות כלה.
"את רוצה לחזור על מה שקרה אתמול?" שאל ושתה מהקפה שלו ברוגע. "אני הולכת למדוד שמלות,
טוב לך?" צעקתי בכעס.
לסתו התקשחה.
"אל תצעקי עלי" סינן.
איאן התעלם ממנו והפנה את צומת ליבי אליו "איזה שמלות?'' שאל.
"שמלות כלה,איזה שמלות אני כבר יכולה למדוד?" אמרתי בזעף.
ידו של איאן רעדה בעצבים והוא איגרף אותה, נטלתי את ידו ונשקתי לו.
הוא נירגע מעט אבל עיניו היו נעוצות במשהו מאחורי.
הסתובבתי וראיתי את מיה עם דמעות בעיניים.
"חתיכת בן זונה" היא צעקה והסתכלה לצדדים בהטרף.
היא תפסה אגרטל ורצה אליו.
"הי הי מיה, בואי לא נעשה משהו שנצטער עליו" הוא צעק ונעמד.
נעמדתי גם וחסמתי אותה.
היא הסתכלה עלי במבט מפחיד.
"את סלחת לו?" שאלה באי אמון.
"כן וגם את תסלחי לו אחרי שתשמעי מה הוא באמת עשה שם" אמרתי והרמתי את ידי בהרגעה לוקחת לה את האגרטל בזהירות.
"קודם אני אביא לו את מה שמגיע לו" היא צעקה ועקפה אותי תופסת אותו מהחליפה ומחטיפה לו בעיטה לביצים.
הוא התקפל נאנק והיא שחררה אותו.
הבנים עשו פרצוף משתתף,
ואני התיישבתי נאנחת.
ג'ולי הביאה לי את הנס והכדור ומיהרה לקחת את האגרטל מהשולחן כשהיא רוטנת.
"מיה" צעק איאן וקם נושך את שפתו.
"אני אהרוג אותך" סינן.
"אתה מוזמן לנסות" היא אמרה וניגבה את הדמעות מעיניה.
הוא נאנח וחיבק אותה היא נאבקה בהתחלה ואז התפרקה בין ידיו.
"אתה יודע כמה קים בכתה?" היא שאלה ביבבה.
חתיכת בוגדת, כולם הסתכלו עלי ואני הסמקתי.
"כאילו את לא בכית,היא נכנסה לדיכאון קשה" מיהרתי להגיד
והיא סיננה "סתמי".
"אני מצטער לא חשבתי שזה יפגע בכן כל כך" אמר והסתכל לתוך עיני כשחיבק אותה, חייכתי אליו בעידוד ושתיתי את הנס.
אני באמת חשבתי שלא אראה אותו יותר,הייתי בטוחה שהוא מת ואף אחד לא יודע מה איתו.
בהיתי בכוס נס שלי כשהוא סיפר לה למה הוא עזב, וחשבתי לעצמי כמה שאני ברת מזל שיש לי אותם בחיים שלי, לא הגיע לי אף אחד מהם.
אני רוצחת,אני טמאה,אני הורסת כל דבר שאני נוגעת בו.
ניערתי את ראשי מרחיקה את העננה השחורה שהתגנבה לראשי.
העברתי את מבטי על כולם אף אחד לא שם לב, מזל.
מבטי נתקע על תומס הוא בהה בי ולא הוריד את מבטו ממני גם כשהסתכלתי לתוך עיניו, קמט קטן נוצר בין עיניו והוא מיהר לשחרר אותו ולשים על פניו מבט אדיש.
מיה סידרה את שיערה והתיישבה לידי.
חוטפת את הנס מידי ולוגמת ממנו.
איאן נשק לראשנו ומיהר ללכת בטענה שיש לו פגישה עם אבא שלי.
"הוא אוהב אותך" אמרה מיה.
"גם אותך" אמרתי והחלפנו חיוכים.
"על מה כל הרעש?" שאל בראיין וירד למטה עם ג'ס.
כמעט נפלתי מהכיסא.
"מה עשית טוב בחיים שלך, שהגיע לך לגור עם כאלה חתיכים בבית?!"  צעקה מיה ובהתה בג'ס ובראיין.
הנהנתי ,הבנתי למה היא מתכוונת.
שיערו של בראיין היה מבולגן מהשינה ועל גופו נח רק מכנס טרנינג קוביותיו צעקו אלי וג'ס וואו כאילו שאלוהים בעצמו פיסל אותו.
"קים...מיה" אמר וויל והתאפק לא לצחוק.
"מ..מה?" שאלתי וניתקתי את מבטי מהבנים המהפנטים.
"נוזל לך" אמר תומס.
"מה?" שאלתי.
"נוזל לך ריר" אמר בעצבים.
"חהחה קורע" אמרתי מסמיקה וליתר ביטחון ניגבתי את פי עם מפית.
"מיה" אמרתי ונתתי לה סטירה.
"מה?" היא שאלה אבל לא הורידה מהם את העיניים. "די" לחשתי.
"מה די את ראית אותם? ישבורה למה את לא מזיינת אותם?" צעקה .
תפסתי אותה מהשיער ומשכתי אותה מחוץ לבית.
"פעם הבאה שתגידי משהו כזה אני אזרוק אותך מהחלון" אמרתי בכעס.
וניסיתי לצנן את פרצופי האדום.
"בואי הולכים למדוד שמלות" אמרתי והיא צווחה בהתרגשות.
"אני מחכה לך ליד המזרקה" היא אמרה ובאה ללכת.
"רגע,מה?למה?" שאלתי.
"מה זאת אומרת למה,ראית אותה?
אני הולכת לבקש מהשומר החתיך שם שיצלם אותי" היא אמרה ורצה אליו.
נאנחתי מהטיפשות שלה וצחקקתי.
באתי ללכת לכיוון החניון,כן כן חניון.
יש לתומס חניון ענק עם מלא מכוניות שלו ושל החיילים שלו.
שיחה מתומס הופיע על המסך שלי והתלבטתי אם לענות,החלטתי שלא וסיננתי אותו.
"מסננת אה?" שאל תומס והופיע מאחורי, פלטתי צווחה קטנה ומבוהלת.
"מה לעזאזל לא בסדר אצלך?!" צעקתי ונשענתי על הקיר.
"למה את מסננת אותי?" שאל בכעס.
"כי אני לא רוצה לשמוע אותך" אמרתי והלכתי לחניון.
הוא משך אותי אחורה והצמיד אותי לקיר,
"אותי לא מסננים, גברת קים" לחש בקול צרוד.
נשכתי את שפתי התחתונה ונשמתי עמוק.
"גברת קים, עושה מה שבא לה" אמרתי והזזתי אותו ממני.
"אני לא צוחק קים,פעם אחרונה" אמר וגילגלתי את עיני.
"קים" הוא נהם  "בסדר" צעקתי.
"מה אתה רוצה?".
"קחי איתך שומר" אמר ונשם עמוק,
אני בהחלט טובה בלעצבן אותו.
"לא רוצה" אמרתי.
"קים" אמר ונשם עמוק "את מנסה לשגע אותי?" שאל בכעס.
"תומס,אני לא צריכה שומר אני עם מיה וחוץ מזה עד עכשיו לא הסתובבתי עם שומר ותראה הנה אני פה בריאה ושלמה" אמרתי בזלזול.
"א.אם תדברי אלי שוב ככה, אני נשבע לך שאני לא ארסן את עצמי,
ב.את חושבת שאבא שלך לא שלח אחרייך שומרים כשהלכת?,
ו ג.כולם כבר יודעים שאנחנו עומדים להתחתן אז את בסכנה כפולה"
אמר ותפס בידי כשבאתי ללכת.
"אני.לא.לוקחת.שומר" אמרתי.
"את.תעשי.מה.שאני.אומר.לך" חיקה אותי. "לא אני לא" אמרתי.
וניערתי את ידי ממנו, "אני מאחרת בגללך" אמרתי והלכתי.
"תחכי לי בשער" אמר.
התעלמתי ממנו והלכתי בכעס אל מכוניתי.
"כמה זמן?כבר צילמתי בוק" אמרה מיה ונכנסה למכונית כשעצרתי ליד המזרקה.
"תומס שיגע אותי" אמרתי באנחה.
"תפתחו" צעקתי לשומרים בשער.
הם התעלמנו ממני,ואני הסתכלתי עליהם בהלם.
"מה יש להם?" שאלה מיה.
"בטח תומס אמר להם" אמרתי באנחה וצפרתי בלי הפסקה.
הדלת מאחורה נפתחה ופילוס? נכנס בקפיצה.
"מה לעזאזל?" לחשתי.
תומס הופיע מול חלוני וסימן לי להוריד את הזכוכית.
"מה אתה עושה?"שאלתי בכעס.
"פילוס ילך איתך" אמר וחיכה שאני אהנהן.
הוא סימן לשומרים לפתוח את השער וכך הם עשו.
"אני שונאת אותך" אמרתי.
"גם אני" לחש והלך.
אני ומיה החלפנו מבטים ונסענו משם.
"למה המפלצת הזאת באה איתנו?" היא שאלה ונשענה קדימה.
"תרגעי הוא לא יעשה לך כלום" אמרתי מצחקקת.
נתתי גז למעצבת שמלות כי איחרתי לה רצח.

"נו מיה תעזבי את הטלפון המזדיין ותעזרי לי לבחור" נבחתי.
"תפסיקי להשתולל, אני שולחת את התמונות שלך לאוליביה ולבנות" היא אמרה ולא הרימה את מבטה מהמסך.
"טוב אז הן בחרו את שניהם" אמרה והראתה לי.
"סבבה" אמרתי ופניתי למעצבת,
היא מדדה אותי והקשיבה לבקשות שלי בסבלנות ואז שלחה אותנו משם בהבטחה שזה יהיה מוכן עוד שלושה ימים.
"איך אוליביה?" שאלתי.
היא לא באה איתנו כי היא לא מרגישה טוב, איך היא רוצה להרגיש אחרי שאתמול היא שתתה כמו אלכוהוליסטית?,
"לאן עכשיו?" היא שאלה.
העפתי מבט בפילוס והחלטתי שנלך לפארק.
עשינו שם סיבוב ודיברתי עם מיה במשך שעות.
"ביי" אמרתי והורדתי אותה בבית שלה.
"פילוס בוא לידי" אמרתי, ולהפתעתי הוא הקשיב לי והתיישב במושב לידי.
ליטפתי אותו קצת והתחלתי לנסוע לבית החדש שלי,או הבית של תומס.
קשה לי לחשוב על הבית הזה בתור הבית שלי הוא יותר ממה שדמיינתי שיהיה לי וגם פחות,מתוסבך נכון?

השומר לקח את הרכב שלי ואני שרקתי לפילוס שריחרח את הסביבה.
נכנסתי לבית והוא היה שקט.
פעם ראשונה שאני מגיע לבית ואין פה אף אחד,פילוס רץ ישר למדרגות ועלה למעלה.
חברה טובה שלי קארין התקשרה אלי.
דיברתי איתה על שטויות ועליתי לחדר שלי,
אחרי שעה בערך ניתקנו את השיחה וקמתי מהמיטה הולכת להתקלח.
לבשתי את זה.

והלכתי לחפש את פילוס כי היה לי משעמם עליתי לקומה שלוש במדרגות.
והתנשפתי כמו זקנה. וואי אני חייבת לעשות כושר...ממחר.
"פילוס" קראתי בלחש,
אולי הוא בקומה של תומס,חשבתי לרגע האם כדאי לי להסתכן והחלטתי שלא.
רעש צעקות מלמטה הקפיץ אותי.
הלכתי למעלית ולחצתי על הכפתור מיליון פעם עד שהוא הגיע נכנסתי ולחצתי קומה 0, הסתכלתי טוב על הכפתור של קומה 1- וראיתי שצריך מפתח כדי להפעיל אותו,פרנואיד.
דלתות המעלית כמעט נסגרו אבל אז יד שמנמנה חסמה אותה וגרמה לה להיפתח, גבר בסביבות גיל השלושים נכנס למעלית ונעמד מאחורי.
הרגשתי את מבטו נעוץ בגבי ונשכתי את פנים לחיי בלחץ.
"ה..היי" גימגמתי הוא הנהן וסרק את גופי, "אז את הזונה של תומס" מלמל,פערתי את עיני בהלם.
בהחלטה של רגע הוא התקרב אלי
ואחז במותני בחוזקה.
קפאתי לכמה שניות כשעננה שחורה כיסתה את מוחי.
זה לא קורה לי שוב,
לא..אני לא אתן לזה לקרות לי שוב,
אני לא מה שהייתי פעם.
תפסתי את ידו מקמטת אותה,והטחתי את גופו בדלת המעלית.
בגלל שהוא היה יותר חזק ממני הוא הצליח להשתחרר ותפס בשיערי,הוא הטיח את ראשי בקיר ואני גנחתי בכאב,והרגשתי זרם חם פורץ מאפי. דלתות המעלית נפתחו והוא גרר אותי החוצה.
נעצתי את ציפורני בידו והוא זעק ושיחרר את ראשי בעטתי בין רגליו והוא נפל על ברכיו נתתי לו עוד בעיטה לפנים וקול התרסקות מחליא נשמע מאפו.
הזדקפתי מתנודד ואחזתי באפי המדמם.
עיני נפערו ופרצופי ניהיה אדום כשראיתי את עשרות החיילים עומדים מול תומס והבנים וכולם הביטו בי.