מה עם אהבה?

פרק 12

נ.מ קים
אבא שלי דיבר ודיבר...
על כמה שהוא שמח שהם הגיעו להסדר מושלם כזה,וכמה שאני שמחה ומאושרת.
אחר כך ג'ורג' נעמד וגם התחיל לדבר.
הוא אמר שביום החתונה הוא יביא לבנו מתנה שחיכה לה כל החיים.
וחוץ מחיוך קטן וצונן,תומס היה נראה אדיש ומעוצבן.
אכלנו כשצחוקם של הבנים מלווה אותנו.
כשסיימנו התחילו להתנגד שירים,
ג'ורג' סימן עם עיניו לתומס והוא קם מהכיסא והסתכל עלי.
"קדימה בואי,אנחנו צריכים לרקוד" אמר. באתי להתלונן אבל אז הבנתי שבטח גם הוא לא רוצה לעשות את זה.
הוא נטל את ידי והוביל אותי בחזרה לאולם הגדול, כשכל האנשים מאחורינו.
"תחייכי,למה את בדיכאון היום?" שאל כשראה את פני הזועפות.
"תחייך אתה קודם" אמר בהקנטה.
והוא הפתיע אותי כשאמר.
"אם זה משיגרום לך לחייך", הוא
משך בכתפיו וחייך חיוך קטן ויפה.
בהיתי בפניו עד שכיחכחתי בגרוני וחייכתי גם.
הוא נעצר באמצע האולם והמוזיקה התחלפה למוזיקה רומנטית ואיטית.
הוא הניח את ידיו על מותני ובגלל שהייתי די נמוכה בניגוד אליו רק הנחתי את ידי על כתפיו,
עיני גלשו לשפתיו וחשבתי מה יקרה אם אני ארצה לנשק אותו, כי אם הוא יהיה כפוף אני אוכל לעשות את זה בלי לעלות על משהו.
אבל אם הוא זקוף אני לא אצליח-אל מה אני חושבת לעזאזל? זה בטח בגלל הקרבה אליו...כן!, זה לא בגלל שהוא מושך בקטע מפחיד,ואני לא יכולה שלא להסתכל עליו שפתיו המלאות.
ועל עורי שבוער תחת ידיו.
התנדנדנו לצלילי המוזיקה ועיניו של תומס לא עזבו את עיני.
"על מה את חושבת?" שאל בלחש.
"אה? אמ..שאם תמעד על השמלה שלי היא תיפול וכולם יראו אותי ערומה" אמרתי והכתי את עצמי מנטלית.
באמת קים? היית חייבת להמציא תירוץ כזה דפוק ונכון?
"את לא לובשת חזייה?" שאל גורם לי להסמיק. הוא הבין שכן בגלל שלא עניתי.ועיניו גלשו לחזהי.
צבטתי אותו בכתפיו,מה שהיה די קשה עם כל השרירים שלו ואני מתפלאת שלא שברתי ציפורן.
הוא הרים את עיניו בחזרה אל פני וחייך.
לשונו ליקקה את שפתיו ונדרשנו לי כל כוחות הרצון שלי כדי לא לעקוב אחרייה.
"את נראית מהורהרת" אמר בשקט ובחן את פני.
"אני חושבת האם כדאי לי לזרוק עליך את אחת הנעליים ולברוח מפה, כמו סינדרלה" אמרתי והוא צחק.
"כבר עבר חצות,נסיכה" אמר.
"אל תקרא לי ככה" אמרתי ופניו הזדעפו.  "למה? זה מציק לך?" שאל.
"כן" אמרתי. "יופי כי זה מה שאני
מנסה לעשות" אמר.
ולפני שהספקתי לענות השירים הוחלפו למשהו יותר שמח ומהיר.
התנתקנו מתנוחת הריקוד והוא דחף את ידו לכיס מוציא משם את הטלפון שלו, הוא הביט במסך כמה שניות ואז נאנח. "אני צריך לענות תחפשי את כולם ואל תשוטטי פה" אמר ומיהר לצאת מהאולם הרועש.
הסתכלתי עליו מתרחק ואז ראיתי מזווית העין את ג'קסון.
הוא צעד אלי כמו אל טרף והרגשתי כאילו הוא עומד לצוד אותי.
"גברת קימברלי" אמר ושלח אלי חיוך זחוח.
"אפשר להזמין אותך לרקוד?" שאל.
הבטתי לצדדים מחפשת אחר תירוץ,
כשלא מצאתי אחד החנקתי אנחה ומתחתי את פני לחיוך אדיב.
"בטח" אמרתי וידיו החסונות אחזו במותני.
זה הרגשי מוזר,למרות שהייתי באותה תנוחה עם תומס לפני כמה שניות.
עם ג'קסון זה הרגיש לא נכון.
"מעניין אותי לדעת, למה הסכמת להינשא לתומס?" שאל הסתכלתי על פניו המשורטטות והרהרתי במה שעומד מאחורי השאלה.
"אני אוהבת אותו" אמרתי.
למרות שאני לא אוהבת אותו ואין לי בעיה להגיד את זה למישהו אחר,
הרגשתי שג'קסון לא צריך לדעת שאני מתחתנת בכפייה.
"את משקרת" קבע. הזעפתי את פני ועיני חדרו לעיניו.
"אני אוהבת את תומס, ובחור שהרגע הכרתי לא יגיד לי אחרת" אמרתי בנוקשות.
"פראית..אהבתי" לחש לעצמו ורעד של גועל אחז בי.
"מה את אוהבת בו?" שאל וידיו התהדקו על מותני.
"הוא תמיד דואג שאהיה בטוחה,
הוא..עדין רק איתי,הוא אף פעם לא שיקר לי,ואני אוהבת את הדרך הייחודית שלו להראות לי שהוא גם אוהב אותי" אמרתי, משקרת במצח נחושה.
תומס שונא אותי שנאת מוות.
אבל ג'קסון, לא צריך לדעת את זה.
"את יודעת...כל מה שאת אמרת עליו...אני גם יכול להיות כזה" אמר וקירב אותי אליו עד שהרגשתי את נשימותיו על צווארי.
"אני יכול לתת לך כל מה שתרצי רק תבואי איתי" אמר ואני ניסיתי להשתחרר בעדינות.
"אני לא אבוא איתך!
וחוץ מזה למה שתרצה את זה הרגע הכרת אותי" אמרתי והוא לא נתן לי להתנתק מהחיבוק.
"אני רוצה להרוס את תומס, ומה הדרך הכי טובה לעשות את זה מלקחת לו את האהבה היחידה והכי טובה שתיהיה לו אי פעם בחיים" אמר והרגשתי מוחמאת למרות שהוא לא באמת אוהב אותי.
"וזה שאת כוסית רק עושה את זה יותר טוב" אמר וידיו גלשו לישבני.
"ת..תעיף את הידיים שלך ממני" אמרתי אבל הוא לא שחרר.
"אז את תבואי איתי?" שאל.
"חתיכת אידיוט פסיכופת אני לא אבוא איתך לשום מקום" אמרתי והוא נאנח בכעס.
פתאום חום גופו שהיה מעיק, נעלם
ואני מעדתי לשניה והתייצבתי.
תומס עמד מולי מתנשא מעל ג'קסון.
מה שהיה די מוזר כי הם בערך באותו הגובה, אולי זה היה בגלל שתומס היה נראה יותר גדול,פניו היו מסכה של כעס ושנאה וכל גופו היה נוקשה מזעם חסר מעצורים.
הוא החזיק בחולצתו של ג'קסון וזרק אותו על הרצפה לא משחרר את חולצתו לרגע. "תומס..הי תומס תעזוב אותו" קראתי אליו הוא הרים את פרצופו אלי ומבט רצחני על על פניו.
"תסתמי קים..פאקינג תסתמי" שאג וחזר אל ג'קסון מטיח את אגרופו בפניו שוב ושוב.
החנקתי את העלבון מרגישה צריבה מעצבנת בליבי וניסיתי למשוך את צומת הלב שלו.
"תומס בבקשה תעזוב אותו,רק דיברנו" אמרתי ודם ניתז לכל עבר.
"רק דיברתם אה?הוא סתם נגע לך בתחת,חתיכת בן זונה,היום אתה תמות" אמר ונראה לי שרק עצבנתי אותו יותר.
הלכתי מהר לחפש את הבנים,משאירה את תומס להשתגע לבד.
"קים מה קרה?" שאל ג'ס ובא אלי עם כל החבורה.
"תומס...תומס מרביץ לג'קסון הוא עוד שניה הורג אותו" אמרתי והם מיהרו ללכת לכיוון ההתקהלות.
"תומס...אחי תעזוב אותו" אמר וויל וניסה למשוך את תומס שהתנער ממנו בקלות.
"תיגע.בה.עוד.פעם.אחת.חתיכת.מזדיין.ואני.אהרוג.אותך" אמר תומס והכה אותו בין מילה למילה.
הסטתי את פני מהמראה של ג'קסון על הרצפה.
"אתה הורג אותו" אמר בראיין והרים את תומס מג'קסון משימה שהיתה נראית בלתי אפשרית.
"תעזוב אותי" קרא תומס כשהוא הרחיק אותו מג'קסון.
ג'קסון שכב על הרצפה והיה נראה נורא.פרצופו היה מלא דם,
אבל חיוך קטן לא מש משפתיו.
"קימברלי בואי" אמר תומס ותפס בידי.
ידיו היו פצועות והשאירו סימן של דם על ידי.
"תומס" קראתי כשיצאנו בסערה מהאולם.
הוא סימן לשומר אחד והוא מיהר והביא לו מפתח של מכונית.
כשנכנסנו לרכב הוא ישר נתן גז ונסע במהירות מגוחכת.
"תומס אתה מוכן להירגע?" שאלתי בכעס ומיהרתי לחגור את עצמי.
"קים שקט" צעק.
סתמתי את הפה לכמה שניות ואז הכעס חילחל בי.
"מי אתה חושב שאתה? אתה מוכן להירגע ולהאט?" צעקתי בכעס.
מבטו נורה אלי ועיניו התכהו וננעצו בעיני. "אל תתגרי בי קים,לא עכשיו" אמר ולחץ על הגז.
בן זונה.
נשמתי עמוק ונפלטה לי יבבה קטנה כשהוא פנה ימינה בחדות.
הוא העיף בי מבט ונשם עמוק לפני שהוריד את הרגל מהגז מאט קצת.
עוד לפני שהגענו, השער נפתח לרווחה.
תומס חנה מול הדלת הראשית ויצא מהאוטו משאיר את המפתח שם ונכנס לבית.
יצאתי מהמכונית בצעד כושל ונשמתי עמוק. הוא לא פאקינג נורמלי ואם לא היה לו מבט רצחני כזה הייתי צועקת עליו.
נכנסתי לבית סוגרת אחרי את הדלת.
נשענתי עליה וניסיתי להבין מה עכשיו,
מה יקרה עכשיו?
הוא מתכוון להסביר לי מה נסגר איתו?,