מה עם אהבה?

פרק 16

זה רשמית הפרק האהוב עלי🥳🤭
והוא יצא ארוך 4000 מילים,אני גאה בעצמי .תהנווו
אשמח אם תגיבו ותצביעו🥰

נ.מ קים
כבר עברו כמה שבועות מאז שחזרנו מצרפת.
תומס לא נמצא בבית כמעט בכלל.
אני רצינית,לא ראיתי אותו כבר שבוע.
אוליביה אומרת שככה זה היה מאז ומתמיד,ורק בגלל החתונה הוא היה יותר בבית.
אבל החתונה נגמרה והוא חזר לשגרה.
מה שדי מקל עלי, בגלל כל הקטע הזה של הלגרום לתומס להפוך לקר כמו מקודם וכל זה...
ניסיתי לצאת לדייטים,לא עבד.
תמיד דמיינתי מה תומס היה עושה במקומם עד שהפסקתי לבזבז להם ולי את הזמן.
ניסיתי סטוצים,גם לא עבד כשהם נגעו בי הרגשתי גועל במקום עונג,והייתי צריכה לזייף.
אני כבר מיואשת,באמת!
רק אוליביה ומיה יודעות שיצאתי לדייטים.
אוליביה אמרה לי לא לספר לתומס ולבנים אחרת הוא יתחרפן.
בגלל שהוא רכושני גם לדברים שלא שייכים לו.
עכשיו אני עובדת.
מצאתי עבודה בחנות בגדים.
לצערי זה חנות של עשירים מפונפנים.
ביום הראשון שלי כאן, עובדת רגילה בדיוק כמוני אמרה לי לא לבוא עם הבגדים האלה יותר,כי אני נראית מוזנחת.
לבשתי ג'ינס שחור,ומכופתרת יפה.
צחקתי לה בפנים והתעלמתי ממנה.
אני צריכה לסיים את המשמרת עוד חצי שעה.
"קים" אמר מייקל, מופיע מאחורי.
"מייקל" צעקתי בבהלה.
הוא פרץ בצחוק ואני נתתי לו מכה חלשה.
מייקל עובד איתי,הוא אחראי עלי מאז שהתחלתי לעבוד פה.
עם הזמן התקרבנו ואני ממש התחברתי אליו.
הוא עובד כדי לממן את הלימודים שלו והוא בערך בגילי.
הוא גבוה מאוד.
יש לו שיער בלונדיני ועיניים חומות.
"תחכי לי כשאת מסיימת את המשמרת" ביקש והלך לא מסביר למה.
בחצי שעה שנשארה לי חשבתי רק על
זה. הוא היה נשמע מובך.
כשסיימתי הלכתי לחדר עובדים והוצאתי מהארונית שלי את התיק והטלפון שלי. התיישבתי על הספסל מחכה למייקל ובנתיים פתחתי את הטלפון שהיה מכובה.
הטלפון שלי ציפצף וצצו לי כמה הודעות. אבל רק אחת משכה את עיני.
הודעה מתומס.
ההודעה האחרונה שקיבלתי ממנו היתה לפני שבועיים והוא רשם לי בה לרדת לאכול. כי קראתי כל היום.
'הכל בסדר?' זה מה שהיה רשום בהודעה.
שקלתי ברצינות שפרצו לטלפון של תומס. עניתי לו שהכל טוב ומה איתו.
הוא לא מחובר.
"קים" אמר מייקל. קמתי והוא נכנס לחדר לוקח את הדברים שלו מהארונית שלו ומסמן לי לבוא.
"קרה משהו?" שאלתי הוא גירד בעורפו.
ואני התחלתי להריץ בראשי מה יכול לקרות.
הגענו לחניה והמוח שלי כבר נשרף מהשערות.
"דיי מייקל מפטרים אותי? מפטרים אותך? מורידים לי במשכורת? זה די הגיוני המשכורת ממש גבוה איך הם לא פושטים רגל..." אמרתי מקשקשת מלחץ.
"קים" אמר עוצר אותי מלהמשיך לדבר. חיוך קטן התפרס על שפתיו מוחק את ההבעה המעורערת מפניו.
"זה שום דבר ממה שאמרת" אמר מחייך. נשמתי בהקלה אבל מה שאמר אחר כך גרם לי להיחנק.
"רק רציתי לדעת אם את רוצה לצאת היום בערב" אמר.
חייכתי חיוך תמים וניסיתי לרמוז שאני לא מעוניינת.
"אה...זה הכל? אנחנו יוצאים כל הזמן" אמרתי מתפללת שהוא יבין.
"לא,התכוונתי בקטע רומנטי לא חברי" אמר והסמיק,
אוף הוא כזה חמוד,אבל אנחנו לא מתאימים. וכמובן שבמקום להגיד לו את זה אמרתי.
"בטח,למה לא?בא ננסה".
הוא חייך אלי חיוך קורן.
"אז אני אבוא לאסוף אותך בשבע תשלחי לי את הכתובת" אמר.
הנהנתי תוך כדי שקיללתי את עצמי.
הבאתי לו חיבוק ונכנסתי לרכב שלי.
ממהרת להתקשר לאוליביה ולנסוע הביתה.