מה עם אהבה?

פרק 5

אחי כבר חזרו מהמשימה בריאים ושלמים. לשלומו של תומס לא טרחתי לשאול כי אם היה קורה לו משהו היו אומרים לי ישר.
היום אני צריכה לעבור לבית של תומס. אחיי ניהיו פקעת עצבים,
ואמא שלי לא מדברת עם אבא מאז אותו ערב לפני שבוע.
"אז את הולכת אליו" אמרה מיה וקרצה לי למרות שנשמע עצבות בקולה.
"יהיה בסדר" אמרתי וחיבקתי אותה.
"אז את חוזרת להורים שלך או לבית שלך?" שאלתי כשאנחנו אורזות את המזוודות שלי.
כן ברבים יש לי מלא דברים שאני רוצה לקחת ואחים שלי יביאו את השאר אח"כ.
"לבית שלי אני בסדר עכשיו,בזכותך" אמרה שלחתי לה נשיקה באוויר והמשכנו.
"את תבואי לבקר?" שאלתי.
"ברור,כבר החלטתי ג'ון יהיה שלי" אמרה בביטחון.
"יכלבה חשבתי שאת תבואי בשבילי" אמרתי וזרקתי על חולצה.
"אני באה בשביל שניכם,אל תדאגי יש מספיק מיה בשביל כולם" אמרה ונחרתי בבוז.
"מוכנה?" צעקה אוליביה ונכנסה לחדר.
"אולי" אמרתי וחיבקתי אותה.
"לפחות את תיהי שם איתי" אמרתי
"מה זאת אומרת?" שאל מיה.
"מה לא אמרתי לך?" שאלתי והיא הנידה בראשה לשלילה.
"כל האחים גרים ביחד" אמרה אוליביה.
"אהה אז מה את בוכה לי שעה" אמרה מיה וארזה את המזוודה שלה.
"היי אני לא בוכה ולהיות עם תומס באותו הבית זה יהיה סיוט" אמרתי.
"לפחות הוא חתיך" אמרה מיה.
"היי אני פה ואני לא רוצה לשמוע כמה אח שלי,הקוף, חתיך" קראה אוליביה.
"אין לך הרבה ברירות אני סובלת את זה כבר שנים" אמרתי וסגרתי את המזוודה שלי בעודי צוחקת.
"אבל אחים שלך באמת חתיכים" אמרה אוליביה. "נכון?" צעקה מיה.
"לא עוד אחת, אלוהים" אמרתי ביאוש
והן צחקו.
"מיה סיפרה לך את התוכניות שיש לה לג'ון?" שאלתי עם חיוך מדבק.
"אני הולכת להשיג אותו" צעקה מיה.
נאנחתי ביאוש והן צחקו.
"יאללה כולם מחכים למטה" אמרה אוליביה. "מי זה כולם? גם בעלי שם?" שאלה מיה בהתלהבות וקמה מהר.
"לא בעלך לא שם,אבל אחים שלך כן, קים" אמרה אוליביה.
"תומס לא בא?" שאלה מיה בהפתעה.
הסתכלנו אחת על השניה ואז על אוליביה.
"קים תקשיבי אל תפתחי ציפיות למשהו עם תומס כי אני אומרת לך שהוא ישבור לך את הלב אני אוהבת אותו אבל הוא חתיכת מנייאק" אמרה גורמת לי לגחח.
"זה בסדר אני לא מצפה לכלום" אמרתי והיא הנהנה.
"אני באתי רק לקחת אותך ואז אני חייבת לעוף פשוט לא רציתי להשאיר אותך לבד אז החלטתי לבוא לפחות לקצת" אמרה וחיבקה אותי.
"חיים שלי את" אמרתי ונישקתי אותה בלחי.
"יאללה בואו נלך" אמרה מיה ואוליביה עזרה לנו עם המזוודות.
"קימי" אמר אור בחיבה ורץ לעזור לנו.
"תקשיבי רגע" אמר ומשך אותי לצד.
"אם קורה משהו אפילו הכי קטן את צריכה להתקשר אלינו טוב?" שאל.
"בכל עניין קים" אמר וחיבק אותי.
"אל תדאג אני אתקשר" אמרתי וחיבקתי אותו בחזרה.
אחרי סבב חיבוקים והבטחות לבקר סוף סוף נכנסנו לאוטו שלי.
קודם הורדתי את מיה בביתה והיא אמרה שתבוא לבקר מחר.
ואז נסעתי אחרי אוליביה.
"תקשיבי תסעי פה ימינה עד שאת רואה שער ענק את תזהי אותו מיד תגידי את שמך ויתנו לך להיכנס" אמרה אוליביה וקולה בקע מהרמקולים של הרכב
. "סבבה ביי" אמרתי וניתקתי את השיחה. היא פנתה שמאלה ואני עשיתי כמו שהיא אמרה.
היא בטוח התכוונה לשער הזה, וודפאק? למה הוא כל כך גבוה?.
צפרתי מספר פעמים עד ששומר בא אלי ושאל לשמי.
"קימברלי סמית" אמרתי בחביבות.
הוא הנהן וסימן מישהו עם היד,
לאחר כמה שניות השער התחיל להיפתח והוא זז אחורה.
רק התחלתי להיכנס עם הרכב וישר עצרתי מההפתעה.
אני בטוחה שהעיניים שלי עוד שניה יצאו מהמקום.
מול השער היתה מזרקה יפיפייה,
ששימשה ככיכר ואחרי המזרקה עמד לו ארמון קטן.
עקפתי את המזרקה ועצרתי מול הבית לא יודעת מה לעשות עכשיו,
שומר ניגש אלי ופתח לי את הדלת.
"שלום גברת סמית אנחנו ניקח את הרכב לחניה ונטפל במזוודות שלך" אמר בקשיחות, הנהנתי בהפתעה ויצאתי מהמכונית, הוא נכנס ונסע בחריקה. וואה וואה כמו בית מלון.
עמדתי מול דלתות הבית וייכלתי שאוליביה או מיה היו פה איתי.
עליתי במדרגות הקטנות שהובילו לדלת וטיקטקתי.
הדלתות נפתחו ומולי עמד במלוא קומתו בחור חתיך, המהמה שיערו היה מוחלק אחורה בג'ל ועל אפו נחו משקפיים מסוגננות ועמידתו הייתה נוקה ומבוקרת.
לרוע מזלי לא הייתי מוכנה למראה המאופק והמצחיק הזה.
אז פשוט פרצתי בצחוק ואחזתי בביטני.
הוא נראה כל כך מאופק שזה רק הצחיק אותי יותר, מה זה לא היתה לו אפילו שיערה אחת שלא במקום.
"גברת סמית?" אמר בנוקשות והחליק את חליפתו המחויטת.
"וואי סליחה" התנשפתי והחנקתי את הצחוק. "אתה פשוט...מסודר..מידי?" אמרתי ופניו האדימו.
"אחרי" הורא בנוקשות והלך.
"שיט" העלבתי אותו?,
"אממ סליחה?" רצתי אחריו והוא עצר גורם לי להתנגש בגבו. "מה?" אמר ונעץ בי מבט.
"אני מצטערת אם העלבתי אותך,
לא התכוונתי לזה בקטע רע אתה די חתיך, זה פשוט שאני אומרת דברים מוזרים כשאני לחוצה ו-" הוא קטע
"זה בסדר" אמר והלך.
נעצתי מבט בגבו עד שהוא הסתובב וסימן לי לבוא אחריו.
רצתי אליו ובחנתי את הבית, סליחה הארמון.
נכנסנו למין מבואה מצד ימין היה אפשר לראות את הסלון ומצד שמאל את המטבח.
מדרגות מפותלות הובילו לקומה השנייה ומבט קצר למעלה גילה לי שיש ארבע קומות בבית.
"תשבי" אמר והוביל אותי לסלון.
התיישבתי בצייתנות וחיכיתי.
"תומס בפגישה כרגע תחכי פה עד שהוא יסיים" אמר והלך.
"הוא קרא לו בשמו ולי גברת כנראה הם קרובים" אמרתי מהרהרת.
נשכבתי על הספה אחרי שעבר כבר חצי שעה והוא לא בא,
דיברתי עם מיה וסיפרתי לה על הפדיחה שקרה לי איתו והיא נקרעה עלי. אני באמת קצת חסרת טקט אבל זה היה ממש מוזר לא היה בו כלום שהוא פחות ממושלם מהשיער ועד הנעליים, זה היה די מגניב אבל הייתי מתה להעביר את היד שלי בשיער שלו ולבלגן לו אותו.
מעניין מה הוא בשביל תומס.
והנה רק מדברים על החמור,
הוא נכנס לבית כשאחריו וויל וג'ון והם מתווכחים בלהט.
"קימברלי?" שאל וויל, "היי" אמרתי וקמתי.
"תומס יזין לא הלכת להביא אותה?" שאל וויל בגיכוח.
"אתה מנייאק" אמר ג'ון ועלה למעלה אחרי שאמר לי שלום.
"לך לבית שלך" אמר תומס לוויל והוריד את הג'קט של החליפה.
"אני אשאיר את זוג היונים לבד" אמר וויל ועלה אחרי ג'ון.
"לך לבית שלך" קרא אחריו תומס.
"לא רוצה" אמר וויל גורם לי לצחקק.
תומס הסתכל עליו ושחרר קצת את העניבה, "פגשת כבר את בראיין?" שאל תומס וקיפל את שרוולי חולצתו,
חושף שרירים עבים ועליהם שלל קעקועים.
"אממ?" אמרתי מנתקת את מבטי מידיו. "זה זה עם הג'ל?" שאלתי גורמת לחיוך מאופק לעלות על שפתיו.
"כן" אמר ושיחרר את החיוך גורם לו להתפרס על שפתיו.
"הוא אמר לי שצחקת עליו" אמר בפרצוף רציני.
"מ..מה? אני?מה פתאום" אמרתי משתעלת, תומס פרץ בצחוק משוחרר והניד בראשו באי אמון.
הסתכלתי עליו מהופנטת,הוא יכול לצחוק? אז הוצאתי ממנו עוד משהו חוץ מתסכול.
רעשי צעדים מהמדרגות הדהדו ואז וויל וג'ון רצו לסלון.
"הוא צחק?" שאל ג'ון מתנשף, הנהנתי בחוסר הבנה והם החליפו מבטים.
"נראה לי אנחנו קרובים לסוף העולם" אמר וויל באי אמון.
"מה קרה?" שאל בראיין ונכנס לסלון.
"תומס צחק" אמר ג'ון, "שקר" קבע בראיין ופנה ללכת. "קים תגידי לו" אמר וויל, בראיין הסתובב אלי וחיכה,
הנהנתי במבוכה והוא הסתכל על תומס באי אמון. "לא צחקת עם מישהו אחר כבר מאז ש-" תומס קטע אותו בחדות.
"החוצה" אמר בקור הם מייד צייתו ויצאו. "מה קרה?" שאלתי והוא השתיק אותי.
"תקשיבי את עומדת לגור פה מעכשיו אז יש כמה כללים" אמר וחיכיתי שהוא יגיד סתם צוחק אבל הוא המשיך.
"את לא יוצאת מפה בלי שומר,
את לא יוצאת בלי להגיד לי,
את יכולה להזמין את מי שאת רוצה אבל לא אנשים חשודים,
אם תדברי עם גבר לידי זה לא יגמר טוב. את לא-" עצרתי אותו בחדות.
"מה זאת אומרת לא לדבר עם גבר לידך?" שאלתי.
"זאת אומרת שאם את רוצה להתחיל עם מישהו ויש לו מספיק ביצים לזרום איתך תהנו אבל אם אני יראה אתכם הוא מת, אני לא ייתן שיחשבו שאני חלש" אמר בקור.
"מה זה קשור? תומס לא הכל קשור אלייך" קראתי בכעס.
"קים תרגעי, אני לא שאלתי אני אומר לך אם מישהו יתחיל איתך מולי הוא מת" אמר גורם לי לנשוף בכעס הוא חולה נפש.
"עכשיו שקט.
את לא מספרת סתם ככה לאנשים שזה לא אמיתי מה שקורה ביננו.
כשאנחנו ביחד בציבור. מה שלא יקרה הרבה אבל עדיין, את צריכה להראות מאוהבת בי.
ואת צריכה לבוא איתי לאירועים" אמר וקם. "זהו? אתה לא רוצה להוסיף עוד חוק טיפשי?אולי שאני בכלל לא אצא מהבית? או אולי שתקשור אותי אלייך עם רצועה?" אמרתי בכעס וקמתי.
"קים" צעק תומס מרתיע אותי.
" אני לא יודע מה את חושבת לעצמך אבל אל תעצבני אותי כי אני לא אהסס לפגוע בך" צעק.
"אתה רוצה להרביץ לי?בבקשה" אמרתי בהתרסה ונעמדתי מולו.
הוא חרק שיניים והלך בסערה.
אני שונאת אותו, פאקינג שונאת.