מה עם אהבה?

פרק 15

נשמתי עמוק וניסיתי לסדר את המחשבות.
אוקי...קים..למה את מגיבה ככה?,
זאת לא פעם ראשונה שמישהו אומר לך שהוא שונא אותך.
למה כואב לך הלב?
למה קשה לך לנשום?
למה המילים שלו כל כך פגעו בך?
למה הדמעות לא מפסיקות לרדת?
מה לא בסדר איתך?,
נשמתי עמוק וניגבתי את הדמעות.
אז תומס שונא אותי,כי אני הופכת אותו לחלש. השאלה היא מה אני עושה שהופך אותו לחלש?
כשלתי למרפסת וצנחתי לכיסא.
"אני יכולה לחיות עם מישהו ששונא אותי?" מילמלתי בשקט.
כן אני יכולה.
עוד בהתחלה שתומס היה קר ומגעיל, חשבתי שהוא שונא אותי ובכל זאת הסכמתי לכל הבלאגן.
מה שונה עכשיו?
שאני אוהבת אותו,
נשכתי את שפתי התחתונה מונעת מעוד דמעות לרדת.
זהו זה! נמאס לי מאהבה נכזבת!
פעם אחת אני יוצאת עם מישהו ומסתבר שהוא מרגל אחרי המשפחה שלי.זה היה בגיל 17.
אחר חצי שנה אני יוצאת עם מישהו חודשיים ואז הוא יוצא מהארון בתור הומו.
חודשים תהיתי מה זה אומר עלי.
אבל הוא הסביר לי שהוא פשוט הרגיש הכי נוח איתי, בניגוד לבנות אחרות שניסו לכפות את עצמן עליו.
בגיל 19 נכנסתי לעוד זוגיות רצינית של שנה ומסתבר שהוא היה אנס,
ניערתי את ראשי מרחיקה את העננה השחורה שהתגנבה לראשי בעקבות הזיכרונות המרירים.
ועכשיו תומס, בעלי, שבמקרה גם הקאפו החדש של חצי משיקגו.
ובמקרה הוא גם שונא אותי.
אוף,חיי אהבה כושלים לתפארת.
אוקי קים.
אמרתי לעצמי והבטתי במגדל אייפל שזהר בחשכה.
את מחר הולכת להיות קרה אליו.
אדישה אליו.
מגעילה אליו.
ועוד דברים שנגמרים ב אה אליו.
אני סיימתי עם אהבה הנכזבת הזאת.
לפחות אעבור לאהבה נכזבת אחרת,
זה כבר חרוש🥲
ניסיתי להמשיך ולהרים לעצמי את המצב רוח, ניחוש קטן. לא עבד לי.
מהר מאוד נכנסתי לבית והתיישבתי בכורסא מול תומס בוחנת את פניו.
איך גבר כל כך חתיך יכול להיות כך כך... חרא? קר? אדיש? כן... ובו זמנית לתת לי הרגשה מיוחדת.
כל חיוך שלו מרטיט לי את הלב וגורם לי לחייך בחזרה.
די קים,לחשוב על כמה שהוא רע וטוב לא יעזור ללב הפצוע שלך.
התעמקתי בפניו ורוקנתי כל מחשבה שצצה בראשי.
אני סופגת את המראה של פניו השלוות כי ממחר אני אעשה לו את המוות.
בדיוק כמו שתכננתי בהתחלה.
סליחה תומי.

קמתי בבוקר עם גב כואב.
להפתעתי קמתי לפני תומס,
טוב איך לא הוא שתה אתמול כאילו
אין מחר. משפט הגיוני בסה"כ.
שטפתי פנים וצחצחתי שיניים.
דיברתי עם המשפחה וכולם.
ירדתי למטה לארוחת בוקר.
השעה הייתה 9 בבוקר.
אחרי שאכלתי ושתיתי עליתי בחזרה למעלה ובדרך לחדר תכננתי מה אני אלבש היום,ויותר חשוב מה אני אעשה כדי לשגע את תומס.
אני נוקמת בו? סוג של...
פתחתי את הדלת עם הכרטיס ונכנסתי לבית.
"קים" קרא תומס בקול צרוד.
נכנסתי לחדר שינה וראיתי את תומס שוכב ומחזיק את ראשו.
הוא הציץ מבין ידיו והסתכל עלי.
"לאן הלכת?" שאל נאנק כאילו כל מילה מכאיבה לו.
"לאכול" אמרתי.
"את יכולה להביא לי כדור?" שאל והתיישב מתנדנד.
"לא" אמרתי הוא מיקד את מבטו המסוחרר בפני והביט בי בשאלה.
"בעיה שלך ששתיתה ככה" אמרתי מושכת בכתפי, הלכתי למזוודה שלי הוצאתי בגדים ואת התיק הקטן שלי הולכת למקלחת.
הוא לא יודע אבל השארתי את החפיסת כדורים שלי במטבח,
אני לא מתכוונת לתת לו לסבול בלי עזרה לגמרי למרות שזאת באמת אשמתו.
התקלחתי ולבשתי את זה.