מה עם אהבה?

פרק 10

פררררק 10 אמאלה איזה מהר אנחנו מתקדמים, טוב אני אעשה את זה זריז
רק רציתי להגיד שעוד מעט אנחנו עוברים את ה400 קריאות והכל בזכותם,אז תודה.
ותודה לכל מי שמגיב ומצביע זה עושה לי את היום,ומוסיף לי מוטיבציה להמשיך ולכתוב לכם אז שוב תודה.
ואשמח אם תעזרו לי לפרסם את הספר זה יעזור לי מאוד אם תמליצו לחברים שלכם פה.
קריאה נעימה.

-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_

נ.מ קים
הגענו לבית של תומ-שלי, לבית שלי.
ג'וש הוריד אותי בכניסה ונסע להחנות את הרכב.
נכנסתי לבית בסערה והלכתי מהר לסלון. אני שונאת הפתעות,אני לא יכולה עם החוסר ידיעה.
אבל את ההפתעה הזאת אהבתי.
כל כך אהבתי שחיוך ענק התפרס על שפתי שון,כריס ואבא דיברו עם הבנים.
"שוגי" צעקתי הוא צעק משהו ורץ לזרועותי.
"אוח נסיך שלי...כמה שהתגעגעתי" מלמלתי לתוך החיבוק.
"גם אני" מלמל.
ליטפתי את ראשו והנחתי אותו, החזקתי בידו והלכתי להביא חיבוק לכריס ואבא.
"מה אתם עושים פה?" שאלתי.
"באנו לדבר עם תומס, ושון בכה שהוא רוצה לראות אותך, אז הבאנו אותו" אמר כריס. "אני לא בכיתי" קרא שון בילדותיות ליטפתי את ראשו והסתכלתי על כריס בזעף.
"ואני חשבתי שבאתם לראות מה איתי" אמרתי מגלגלת עיניים ומסתירה חיוך.
"בטח שכן" קרא וחיבק אותי.
"שון פה כדי לרגל" לחש לאוזני גורם לי לפרוץ בצחוק.
הרמתי את שון ונשקתי לראשו.
"התגעגעתי אלייך קטני" אמרתי ודמעות התחילו לרדת מעיניו.
"הי מה קרה?" שאלתי הוא קבר את ראשו בחזה שלי והשתנק.
"אני רוצה שקים תחזור הביתה" קרא בבכי, "שוני אני לא אחזור יותר לגור בבית" אמרתי מנסה להסביר לו ברוגע אבל הוא רק בכה יותר.
"שון תקשיב לי, אתה ילד גדול נכון?" שאלתי הוא הרים את אלי את פניו הרטובות מדמעות והנהן.
"אז אתה צריך להבין שאני לא אחזור לגור עם סבא וסבתא, אני אבוא לבקר אבל לא אגור שם יותר." אמרתי ושפתו רעדה.
"אתה רוצה שאני אהיה מאושרת,נכון?" שאלתי והוא הנהן במרץ מנגב את דמעותיו.
"אז תדע לך שאני עומדת להתחתן ואני אגור פה" אמרתי בלחש.
"את מאושרת פה?" שאל ועיניו נראו בוגרות יותר. הנהנתי וחייכתי אליו חיוך מאולץ.
"עם מי את מתחתנת?" שאל וסרק את הבנים. "איתו?" שאל והצביע על בראיין. "לא,איתו" אמרתי והצבעתי על תומס.
שהביט בנו "קים...אני לא אוהב אותו" לחש חזק. החנקתי צחקוק והסתכלתי על תומס.
"גם אני לא" לחשתי בקול.
"אז למה את מתחתנת איתו?" שאל שון בתמימות.
"כי..כי הוא מת עלי ולא יכולתי להגיד לו לא" אמרתי. זה לא שקר אני משתדלת לעשות לו את המוות,ובאמת לא יכולתי להגיד לא.
"אמ...אני עדיין לא אוהב אותו.
קימי, איך אני יכול להגן עלייך אם לא תגורי איתי יותר" שאל בזעף וכרך את ידיו סביב צווארי.
"אני יודעת שתשמור עלי גם מרחוק,וכך גם אני" אמרתי וידיו התהדקו.
ראיתי שהוא מנסה להיות ילד גדול ולא לבכות אז ליטפתי את גבו בעדינות ונשקתי לראשו.
"יש לי רעיון" קראתי.
"מה אתה אומר שנלך לשחק עם כלב?" שאלתי. "כלב אמיתי? גדול? הוא רץ מהר?אולי נשחק תופסת איתו" ירה שון.
"נראה לי שהוא היה יותר מידי זמן עם קים" אמר וויל וצחק.
"שקט אתה" אמרתי לו. ופניתי לשון.
"אתה יודע של מי הכלב?" שאלתי והוא הניד בראשו.
"של תומס, אם אתה רוצה לשחק איתו אתה צריך לבקש ממנו רשות" אמרתי,
הוא ירד מידיי מהר והלך לתומס.
"אדוני, אפשר בבקשה בבקשה לשחק עם הכלב שלך?" שאל וידיו שיחקו בשולי חולצתו בלחץ,מזכיר לי אותי.
תומס העיף בי מבט זועף,ונעצתי את עיני בעיניו מזהירה אותו שלא יגיד לו לא.
הסיבה היחידה שאמרתי לשון שהכלב של תומס הוא כדי שהוא יחבב אותו קצת יותר וילך הביתה בראש שקט.
תומס ניתק את מבטו ממני ונאנח.
הוא הרים את ידיו לפיו ושרק שריקה מחרישת אוזניים, שהידהדה בבית.
"קים..קים" קרא שון ורץ אלי.
"הוא קרא לכלב?,הוא קרא לו?" שאל משתגע גורם לי לצחוק.
"כן הוא קרא לו,שון" אמרתי מחייכת חיוך חושף שיניים לתומס..הוא הביט בי כמה שניות ואז הסיט את עיניו אל פילוס שרץ אלינו יורד במדרגות.
"שון" אמר כריס והרים אותו.
"כריס הוא לא יעשה לו כלום" אמרתי ומשכתי את שון ממנו.
"פילוס בוא אלי" קראתי בקול תינוקי.
הוא רץ אלי ונשכב על הגב הקשבתי לבקשתו האילמת וליטפתי את ביטנו.
"מי כלב טוב?מי?" שאלתי בילדותיות והוא קפץ במקום בהתלהבות.
"בוא שון,הוא לא יעשה לך כלום" אמרתי והושטתי לו את ידי, הוא נטל אותה ובידו השניה ליטף בהיסוס קל את פילוס.
"אתה רואה!" אמרתי והוא הנהן בגאווה.
"אבא פחדן,אבל אני לא" קרא בשמחה.
"אבא לא פחדן" אמר כריס בזעף.
"אז אולי אבא ילטף את פילוס ויראה לשון שהוא לא פחדן?" שאלתי והתפוצצתי מצחוק מהמבט הנבגד של כריס.
הוא נאנח וליטף את פילוס כמה ליטופים קטנים לפני שנסוג אחורה.
"קימברלי" קרא אבי ברצינות מראה לי שקרה משהו רע,
נעמדתי מהר והסתכלתי עליו.
"קרה משהו? אבא בבקשה תגיד לי שלא קרה כלום" אמרתי כמעט מתחננת.
לסתו התקשחה והיה נראה כאילו שוקל האם לספר לי או לא.
"האחים שלך סבורים שכדאי שאספר לך" אמר והעיף מבט אל כריס.
"קים-" אמר כריס אך אבא קטע אותו.
"קודם אדבר עם תומס" אמר או יותר נכון ציווה.
הם הלכו בלי להוסיף מילה אל המשרד של תומס.
"שון אתה יודע מה קרה?" שאלתי אחרי שנשארנו רק אנחנו ופילוס.
"אמ..אולי סבא רוצה לספר לך שסבתא עזבה?" שאל שון גורם לי לפעור את עיני בהלם, "ק..קח תראה טלוויזיה" אמרתי מגמגמת ודוחפת לידו את השלט.
רק המחשבה על ההורים שלי מתגרשים גרמה לי בחילה ורצון למהר למשרדו של תומס.
"לעזאזל " לחשתי כשאיבדתי את הדרך.
לעזאזל עם הבית הזה.
אחרי כמה פניות הגעתי למסדרון המוכר ומיהרתי למשרד.
"אתה לא פאקינג יכול לעשות את זה" צעק תומס.
עצרתי את ידי שבאה ללחוץ כעל הידית,
והצמדתי את אוזני לדלת.
"תרגע אדון צעיר,וכמו שכבר אמרתי אין לך ולי ברירה" אמר אבא.
"אבא שלי יודע על זה?" שאל תומס.
"כן,הוא מודע לזה" סינן אבא.
על מה הם מדברים?,
"אז זהו פשוט מבטלים את הנישואין?" שאל ג'ס בהפתעה.
מה? מה הם חושבים לעצמם? הם מנסים להרוג אותנו?,
פרצתי לחדר ומבטם של כולם נורה אלי.
"אני רוצה להתחתן עם תומס" קראתי.
"מה אמרנו על לצוטט לשיחות שלי,נסיכה?" שאל תומס בשעשוע אבל ידיו תופפו בכעס על השולחן.
"כבר אמרתי לך שכל עוד מדברים עלי יש לי זכות לשמוע" אמרתי.
"קימברלי מה את עושה?" שאל אבי מחזיר אותנו לנושא החשוב.
"אבא,אתם מנסים לפתוח מלחמה?" שאלתי בכעס.
"קימברלי,מספיק כבר קיבלתי החלטה, הנישואין עם תומס מבוטלים" אמר בקול נחרץ.
אבא לא טיפש,הוא יודע טוב מאוד שאי אפשר לסגת בדברים כאלה.
בגלל זה הוא שאל אותי לפחות 3 פעמים לפני שהתחיל להוציא לפועל את הכל, השאלה היא למה הוא לוקח את הסיכון למלחמה?
"אבא למה אמא עזבה אותך?" שאלתי.
הוא נאנח והניד בראשו, "שון?" שאל.
הנהנתי וחיכיתי לתשובתו.
"אמא שלך לא דיברה איתי מאז הארוחה עם משפחת שילבי,וביום שעברת לפה היא עזבה את הבית.
היא אמרה שהיא לא תחזור עד שאת תחזרי" אמר.
נשענתי על הקיר נתמכת בו,ורציתי להכות במשהו.
מה היא עושה?מה הוא עושה?,
הוא אמר את זה בקול מה עם שילבי לא יהיו מרוצים מהעניין ויחליטו להרוג את אמא?או אותי? ,היה עדיף שהם כבר יחשבו שאבא סתם יתחרט.
נשמתי עמוק והרצתי בראשי פתרונות.
כל כך רציתי שהם יבטלו את כל הדבר הזה,אבל זה כבר לא אופציה,ואני בהלם שאבא שלי מוכן לקחת סיכון כזה בשביל אמא,מה שכן היה קצת מעליב לדעת שהוא מכר אותי לשילבי וכל מה שהוא היה צריך זה שאמא שלי תלך ממנו.
"אוקי..אוקי" נשמתי ונשפתי.
"אני יכולה לתקן את זה..כן אני יכולה,
איפה אמא?" שאלתי.
"אני לא יודע" אמר אבא בחוסר אונים.
"נו באמת" מילמלתי.
"טוב אוקי..אני אמצא אותה" אמרתי מנסה לחשוב איפה היא יכולה להיות.
מהר מאוד התייאשתי היא יכולה להיות בכל מקום בארץ.
שלפתי את הטלפון והתקשרתי אליה מנסה את מזלי.