She is...

מתיאו🥀

אני מושך את אורורה כל הדרך עד הבית, גורר אותה למעשה, כי היא חושבת שהיא מקשה עליי בכך שהיא לא עומדת על רגליה והולכת. היא רזה כל כך שאפשרי פשוט לפשוט את עורה ולראות את העצמות. השיער הזהוב שלה מתנופף ברוח החזקה שהייתה, ואני חושב שעוד מעט יתחיל לרדת גשם. כשמתחיל להימאס עליי הגרירת רגליים הזאת שלה, אני מרים את חבלה שקשור בין צווארה לידיה, ופשוט מרים אותה. ״כפי שכבר ציינתי, אם לא תעשי צרות, יכאב לך פחות.״ היא שותקת ועוצמת את עיניה. אני מסתכל עליה ובוחן אותה. הנשימות שלה הפכו ללא יציבות, זאת אומרת שהיא על סף בכי, אבל ממה? לא קרה לה עדיין שום דבר. היא בולעת את רוקה ואני חושב שהיו יכולים לשמוע את זה עד ונציה. ״בבקשה, תניח אותי.״ אני מסתכל עליה ואז היא פותחת את עיניה הכחולות והצלולות ואני רואה דמעות מבצבצות בעיניה. ״אם אניח אותך, את תלכי כמו בן אדם?״ היא מהנהנת חלושות. אני מניח אותה על הרצפה, אך ממשיך למשוך בחבל. היא צריכה להתרגל לזה. אבל הפעם היא משתפת פעולה והולכת עם רגליה. כפי שאמרתי, ילדה צייתנית. הדמעות שהיו בעיניה החלו לרדת על לחייה. הפסקתי ללכת והיא עצרה במקומה גם כן. היא השפילה את מבטה למבטי הבוחן, ״בואי תסבירי לי למה את בוכה.״ היא מנידה בראשה ולא עונה לשאלה שלי. יש לה בעיה לענות לשאלות ששואלים אותה, נצטרך לעבוד על זה. רשמתי לעצמי. ״תעני לי.״ אני אומר בטון קר. היא עוד פעם שותקת. אני ממשיך להתקדם, ואוחז בחבל בשביל שאורורה תתקדם יחד איתי. כשאנחנו מגיעים לפתח הבית היא מסתכלת לצד שמאל ומושכת באפה. אני מסתכל לכיוון שהיא מסתכלת עליו ורואה ביתן שאם אני זוכר נכון גרה בו משפחה לפני בערך עשור. החוטים מתחילים להתחבר לי. ״את גרת שם פעם?״ היא לא עונה ומשפילה את מבטה. ״תמשיכי לא לענות לשאלות שלי, אהרוג אותך יותר לאט.״ היא לא מרימה את מבטה אליי, ולא מתרגשת ממה שאמרתי. אני פותח את דלת הכניסה ודוחף אותה פנימה לפני שאני נכנס. ״בואי נתרגל את התשובות שלך לשאלות שלי.״ אני אומר, מעוצבן עדיין שהיא לא ענתה כמעט על אף שאלה ששאלתי אותה. אני מושך את החבל, מרים אותה ממנו ומושיב אותה על כיסא הבר. ״בואי נעשה כזה דבר.. על כל שלוש שאלות שאת עונה, אני משחרר חבל אחד, על כל שאלה שלא תעני לי עליה, אני אקשור עוד איבר בגופך.״ הנשימות שלה עוד פעם מתחילות להיות לא יציבות ואני מחייך בסיפוק, עכשיו היא מתחילה לפחד. אולי קשרו אותה פעם ובגלל זה היא כל כך מפחדת מהחבלים שכובלים אותה כרגע? ״קשרו אותך בעבר?״ היא עוד פעם לא עונה. אני לוקח עוד חבל וקושר את מותניה לידיה. ״קשרו אותך פעם?״ היא מושכת באפה ומהנהנת. ״מילים.״ היא לוקחת נשימה ארוכה, ״כן.״ היא אומרת בקול חנוק. ״מי?״ ״הבן זוג של אמא שלי.״ התקדמות. ״איך קראו לבן זוג של אימך?״ היא בולעת את רוקה, ״אנטוניו.״ אני מתקרב אליה ומתיר את הקשר שכבל את ידיה למותניה. היא נאנחת בהקלה שאני מקיים את המילה שלי. ״איפה היה אבא שלך?״
״הוא עזב.״ היא ממשיכה לענות. ״את יודעת איך קוראים לו?״ היא מנידה בראשה ותוך כדי אומרת ״לא, אבל-״ אני קוטע אותה בהרמת ידי. ״איך קוראים לאמא שלך?״ היא מהססת לענות לי, אני מרים את החבל והיא ישר עונה ״אנדראה.״ אני מניח את החבל חזרה על השולחן. ומתיר את הקשר שבין רגליה לידיה. ״אימך דומה לך?״ היא מנידה בראשה, ״מילים.״
״לא, היא לא דומה לי חוץ מהעיניים ומהשיער.״ אני מהנהן. ״תתארי לי אותה.״ היא משפילה את עיניה, ״לא תפגע בה?״ היא שואלת אותי בטון שקט, ״אם תתנהגי יפה אז לא. אולי אפילו אביא אותה לביקור כאן, מאחר והתוכניות שלי אלייך השתנו.״ ראשה מתרומם בפתאומיות ועיניה נפקחות לרווחה בפחד. ״לא, לא בבקשה. אני אעשה מה שתאמר, רק בבקשה אל תביא אותה לכאן.״ מעניין. ״למה לא?״ היא מלקקת את שפתיה, ״ובכן, אני לא רוצה שהיא תראה אותי, כמו שאתה מתכנן שתראה אותי.״ אני בוחן את פניה. ״תתארי לי אותה.״
״שיער בלונדיני ארוך וקצת גלי, רזה, עיניים כחולות, אף סולד, עצמות לחיים גבוהות, היא בגובה שלי בערך, שזופה יחסית ואממ.. יש לה גומה אחת בצד ימין.״ אני מתיר את הקשר של ידיה ומשאיר את הקשר על צווארה, אמרתי כבר, היא צריכה להתרגל אליו. התוכנית שלי אליה, היא בעצם.. לשבור אותה. היא אתגר בשבילי ואני שמח שמצאתי אותו. אני מושך את החבל שעל צווארה והיא יורדת מהכיסא ועוקבת אחריי בלית ברירה. ״רגע! תשאל אותי עוד שלוש שאלות, אענה לך עליהן, בבקשה תוריד ממני את החבל. בבקשה.״ היא מבקשת בתחינה, ואני פשוט משועשע לראות אותה כך. ״לא יעזור לך, הקשירה שעל צווארך, לא תרד בזמן הקרוב. או.. בכלל.״ אני ממשיך את דרכי לחדר האורחים, בעודי מושך את החבל. אני פותח את הדלת לרווחה ונכנס איתה. ״תשכבי על המיטה.״ עיניה נפערות באימה, ״בבקשה, אל תעשה לי את זה.״
״תעשי מה שאמרתי.״ אך הפעם היא בוחרת לא לציית לפקודתי. אני מושך את החבל וקושר אותו לאחת מרגלי המיטה. עכשיו היא מנסה כמה שיותר לא לגעת במיטה, אך קיצרתי את החבל ויהיה לה קשה לעשות זאת. אני מתקדם לכיוונה ודוחף אותה על המיטה. אני קושר את ידיה מעל לראשה, ופונה לסגור את הדלת. כדאי שפּוּרוֹ לא תשמע את זה.

13/8/2022