She is...

מתיאו🥀

אני ואבא עוברים לנושא אחר בשיחתנו. ״מה עם אחותך?״ הוא שואל אותי, אני מושך את כתפיי, היא לא מדברת איתי ואני לא באמת יודע את הסיבה. ״גם איתך היא לא מדברת?״ הוא שואל, ״גם?״ אני מחזיר בשאלה והוא מהנהן, ״גם איתי ועם אמא.״ אני פוער את עיניי, ״היא לא מדברת עם אמא?״ אני שואל בתדהמה.. מוזר, גם כשהן היו רבות הן דיברו על הכל. אני מוציא את הטלפון שלי ובודק באפליקציית מעקב איפה היא. בדירה שלה. אני אקפוץ אליה אחר כך, לבדוק מה איתה. ״אני נכנס.״ אני מודיע לאבא ומבצע את פעולתי. אני עולה לחדר שלי ושל פּוּרוֹ ומקשיב לשיחה של אמי ושל פּוּרוֹ, ״בקיצור מה שאני אומרת.. זה שמתיאו וקמילה עוד לא יודעים זאת, אבל תכננו לספר להם את זה בקרוב. עכשיו את מבינה למה הייתי כל כך נסערת שראיתי אותה? אל תדאגי לגבי זה.. שום דבר לא קורה ביניהם, ולא יקרה.״ אני נשאר להקשיב עוד קצת, ״אני מבינה. אבל אם הוא עדיין לא מודע מכך, איך הוא יכול לעצור את עצמו לפני שמשהו קורה?״ אני שומע את הנשימות של שתיהן שניות ארוכות לפני שאמא ממשיכה, ״הוא לא. אך הוא מאוהב בך פּוּרוֹ. ובזה אני יכולה לתת לך את מילתי.״ אני פותח את הדלת ונכנס. ״אמא, את יכולה לבוא איתי בבקשה החוצה?״ אמא קמה מהמיטה ומתקדמת בגב זקוף לכיוון היציאה מהבית. כשאנחנו יוצאים אנחנו רואים את אבא מדבר בטלפון, ״אני מבין.. אז היא תחזור. אין בעיה, לא התווכחתי איתך אנדראה.. אני מסכים איתך בכל מילה.. כן.. אני מבין, אז אני עוד כמה דקות אגיע. ביי.״ הוא מנתק את השיחה וצועד לכיוון השער. אני מעביר את מבטי לאמי, אני מחכה דקות ארוכות עד שאני מתחיל לדבר, ״את מוכנה להסביר לי מה קרה שם קודם? ומה אני וקמילה לא יודעים?״ אמא מגלגלת את עיניה, ״אני לא יכולה לענות לך לשאלות האלה, אורורה תענה לך עליהן, אם היא תרצה כמובן..״ עכשיו תורי לגלגל עיניים. ״אמא, יש דברים שאני לא מבין, אני מבקש שפעם אחת תעזרי לי להבין..״ היא מלטפת לחי שמאל שלי באהבה, ״אני מצטערת, אך את הדברים הללו זה הבחירה של אורורה אם לספר לך או לא.״ אני לוקח צעד לאחור ומביט באמי באכזבה, ״איך זה הגיוני, שאת ואבא מעדיפים אישה שאתם לא מכירים, על פניי? על פני הבן שלך.״ היא מנידה בראשה, ״אני מכירה אותה, אבל זה כבר סיפור לזמן אחר. מתיאו, אני מבקשת ממך, תשמור עליה כאילו היא בת משפחה.״ אני מסתובב לשמע בכי והשתנקויות, רואה את אבא תופס בידה של אורורה בעודה בוכה, אני מסתכל בעניין על הסיטואציה, ורק עכשיו אני מבחין כמה היא דומה לקמילה. הם מסתירים ממני משהו, ואני חייב לגלות מה זה. רק אני וקמילה לא יודעים. אני נכנס הביתה, לוקח את המפתחות של האוטו ומתחיל בנסיעה לביתה של קמילה.

אני דופק על הדלת. אין תשובה. אני דופק שוב, אולי היא לא שמעה, אין תשובה. אני נכנס לאפליקציית מעקב על הטלפון שלה, הוא בבית. אני דופק שוב, ״קמילה?״ אין תשובה. ״קמילה אם את לא פותחת עכשיו אני שובר את הדלת!״ אני מודיע. עוברות חמש שניות ואני נכנס בדלת עם גופי הרחב. הדלת -המאוד לא איכותית- נופלת על הרצפה ואני נכנס עם אקדח שלוף ומוטען לדירה. ״קמי?״ אני קורא שוב, עובר בכל החדרים. אין זכר לאחותי, אני נכנס לחדר שלה, ומוצא את הטלפון שלה על השידה שליד המיטה. ״קמילה!״ אני צועק לחללי הבית, ולפתע אני שומע בכי. ״קמי?״ אני הולך בעקבות הרעש שמגיע מ... הארון? אני פותח את הדלתות ואני רואה שם את קמילה, מכווצת ומקופלת בתוך עצמה, אני נאנח בהקלה, ״מה קורה קמי?״ אני מתכופף לגובה שלה. היא מנגבת את לחייה ומרימה את עיניה אליי. אני מעביר את מבטי עליה, ״את חיוורת, מה קורה איתך?״ אני עוזר לה לצאת מהארון, ואז היא מחבקת אותי בחוזקה. אני מחבק אותה בחזרה והיא מתחילה לגמגם ולנסות להסביר לי מה קרה. ״אוקיי, ועכשיו תנסי לדבר ברור כדי שאבין.״ אני לוקח אותה להתיישב על המיטה, היא מושכת באפה, ״אני צריכה להתחתן עם מישהו מתיאו, אבל אני לא רוצה.. אני אוהבת להיות חופשיה, ואם אתחתן עם מישהו, אהיה רק איתו, ולא אוכל להיפתח לאנשים ולדברים חדשים..״ היא מושכת שוב באפה, ״למה את צריכה להתחתן? את בת 22 כל החיים עוד לפנייך.״ היא נושמת עמוק, ״אני בהיריון.״ אני ממצמץ כמה פעמים בשביל להעביר יותר מהר את ההלם ואת השוק שאני מקבל, למרות שאני לא אמור להיות מופתע, היא שוכבת עם לפחות שלושה בחורים שונים, בזמנים שונים -אני מקווה- בפחות מ-24 שעות. ״ואתה יודע איך אבא יגיב לזה.. אני צריכה שתמצא לי פתרון..״ היא ממשיכה להסביר. ״אני אנסה.. את לא רוצה לעשות הפלה, או אולי.. למסור את התינוק?״ היא קופצת הרחק ממני כאילו אני פצצה, ״לא! מה פתאום?!״ היא צועקת בבהלה ומחבקת את בטנה עם ידיה הרזות. ״אוקיי! אוקיי.. אני אחשוב על משהו. אבל קמי.. את לא מדברת עם אמא..״ אני מציין והיא נכנסת לעוד גל של בכי והשתנקויות. ״אני מצטערת, אני לא יודעת מה לעשות מתיאו.. תעזור לי..״ היא בוכה, אני קם אליה ועוטף את ידיי סביב גופה הדקיק, עכשיו אני שם לב כמה היא רזתה בימים שלא ראיתי אותה. ״מתי אכלת פעם אחרונה?״ היא לא עונה. אני מושך את ידה החוצה מהדירה הקטנה שלה ומוביל אותה לאוטו. כמה מטרים לפני שאנחנו מגיעים היא מושכת את ידה מהאחיזה שלי, ״לאן אתה לוקח אותי?״ אני חושב מה לענות לה כדי שלא תברח חזרה פנימה, ״לאכול. בסדר מבחינתך?״ היא מהנהנת ונכנסת לאוטו.

16/8/2022