She is...

מתיאו🥀

*אזהרה- הפרק מכיל תכנים מיניים*
״תעשה את זה בעדינות..״ היא לוחשת ואני מהנהן ונפטר מבגדיי המציקים לי. איברי כואב מרוב תשוקה וצורך לאישה הזאת. ״את יכולה לעצור אותי מתי שאת רוצה..״ אני מוודא שהיא יודעת את זה, היא בולעת את רוקה ומהנהנת, ״אני צריכה אותך מתיאו.״ היא אומרת, ואני לא צריך יותר מזה בשביל להתמקם בפתחה ולהיכנס בעדינות. אני נאנח בסיפוק מתחושה הצרה שפּוּרוֹ מעניקה לי. היא עוטפת את איברי בצורה מושלמת, כמו פאזל, שהחתיכות משלימות אחת את השניה. ככה אני מרגיש כשאני בתוך האישה שלי. ״אל תזוז מתיאו.״ אני שומע את קולה החלש של פּוּרוֹ ומביט בעיניה העצומות, ״אני מכאיב לך?״ היא פוקחת את עיניה הירוקות ומסתכלת בעיניי, ״קצת, אבל אני פשוט צריכה להתרגל לגודל שלך.״ העיניים שלה שוב נעצמות ואחרי שתי דקות היא נותנת לי את האישור להתחיל לזוז, בעדינות. אני מתחיל להידחף לתוכה ולזוז הלוך ושוב. הפה של פּוּרוֹ נפתח והיא פולטת גניחה. ״את בסדר?״ אני שואל אותה, היא מהנהנת במהירות, ״אל תפסיק. אלוהים מתיאו, אל תפסיק.״ היא פוקדת עליי ושורטת את גבי, אני ממלא את פקודתה ברצון רב וממשיך לזוז בתוכה. לצאת ולהיכנס מהאישה ״שלי.״ היא מחייכת, ״שלך מתיאו, אלוהים! רק שלך!״ היא צועקת. גנחתי בקול רם כשאני מרגיש את האורגזמה מגיעה ומתפרצת במהירות. היא כל כך צרה. כמעט לא הצלחתי לשמור איתה על איפוק, אבל הייתי חייב להיות איתה עדין. היא פשוט כולה שלי.
״תגיד את זה,״ אמרה בקושי, כשהיא מתנשפת ומרימה את מותניה כלפי מעלה עם כל חדירה שלי. ״תגיד שאתה אוהב אותי, מתיאו.״ היא גונחת. ״אני פאקינג מאוהב בך, בלה מיה.״ אני אומר לה כששפתיי מתרסקות על שלה לנשיקה טובענית, רכושנית ואוהבת. פאקק. ״אני פאקינג מאוהב בך.״ היא מחייכת לשפתיי, ״איך לעזאזל זה קרה? איך נפלתי במלכודת המזוינת הזאת?״ אני שואל תוך כדי שאני מגביר את הקצב. וזה כל מה שאני צריך בשביל לגמור בתוכה. אני גונח, ואני שומע גם את גניחותיה של פּוּרוֹ ברקע. אני פוקח את עיניי ומסתכל על דמותה המזיעה והמתנשפת. אני מחייך ונושק למצחה. אני יוצא ממנה בעדינות והיא נאנחת בשביעות רצון על מה שקיבלה עכשיו. אני עוזר לה לקום מהמיטה ומוביל אותנו למקלחת. אני פותח את המים ומכוון אותם על פושרים. אני מעביר את עיניי על גופה העירום של פּוּרוֹ ״כל כך פאקינג יפה.״ אני לוחש לעצמי, היא מסמיקה במידיות ואני מחייך, מרוצה מכך ששיניתי את צבע לחייה. ״אני כל כך אוהב אותך, את לא מבינה בכלל.״ אני אומר לה ביראת כבוד. אף בחורה חוץ ממנה לא עניינה אותי בכלל. בשנתיים האלה שאיבדתי אותה, איבדתי את נשמתי, את ליבי, ואת האוויר שאני נושם. איבדתי את הרצון להתחיל עוד יום. ועכשיו, כשהחזרתי אותה, ואני מתעורר בבוקר ורואה את פניה זה פשוט אוויר לנשימה. אם הייתי פוגש את הנער המתבגר והמחורבן שהייתי לפני 8 שנים ואומר לו, ״אתה הולך להתאהב קשות.״ הוא היה צוחק לי בפנים. אני מאוהב. ואני פאקינג אוהב את התחושה הזאת. צחוקה של פּוּרוֹ מוציא אותי מהמחשבות ומחזיר אותי לקרקע. ״אתה נכנס או שאתה מתכנן לחכות עד מחר?״ היא שואלת בצחקוקים. אני מחייך נוכח האושר שלה. האושר היחידי שאני לא אתן לאף אחד לפגוע בו, כי אני פשוט אמות יחד עם האושר הזה. אני נכנס למקלחת ומסתכל על פּוּרוֹ מלמעלה. אני מעביר את ידיי על ירכיה האחוריות ומרים אותן לכיווני. היא עוטפת את מותניי עם רגליה ומנשקת אותי בתשוקה, באהבה, באושר. בתחושת בית. הנשיקה שלה מרגישה כמו בית. בעצם, כל מגע שלה מרגיש כמו בית.
אני מחזיק בה ומצמיד אותה לקיר. אני חודר אליה בבת אחת ועיניי נעצמות. ההרגשה שאני הראשון שהיא רוצה מרגשת אותי. אני הראשון והאחרון. אני חופן בידיי את ישבנה המוצק ותוהה אם היא מרגישה כמו שאני מרגיש עכשיו. רעב לעוד. זה מה שאני רוצה שהיא תרגיש. אני לא זז בינתיים, אני רוצה שהיא תתרגל אליי עוד פעם. ״תזוז. מתיאו, תזוז.״ אני מתחיל להזיז את אגני כנגד האגן שלה. יוצא ונכנס. אלוהים אני אוהב את התחושה הזאת. התחושה של להיות בתוך האישה שלי. שלי.
היא נאנקת כששפתיה עדיין מחוברות לשלי. לשונה מתחילה להיאבק עם לשוני ברעב, בתסכול, בכעס. ״בלה מיה..״ אני אומר לשפתיה, ״על מה את כועסת?״ אני שואל וממשיך לזוז בתוכה. ״עליך.״ היא עונה מבלי להסס. מבלי להניד עפעף. אני מכווץ את גבותיי, ״למה את כועסת עליי?״ היא לא עונה. אני ממשיך לזוז בתוכה ואז אני מרגיש אותה סוגרת על איברי, היא גונחת וצועקת את שמי ואת שם אלוהים. גם אני מגיע לפורקן, וגונח. כל כך הרבה זמן חיכיתי לזה. ועכשיו, זה הכל שלי. ״את שלי.״ אני יוצא ממנה ומוריד אותה חזרה לריצפה. היא משפילה את עיניה במבוכה, ״את שלי.״ אני מוציא כמות של סבון מהבקבוק, משפשף על ידיי ומתחיל לסבן את גבה של פּוּרוֹ. אני ממשיך למלמל, אך הפעם היא לא עונה. ״את שלי.״
״את שלי.״
״את שלי.״
״את שלי.״
״את שלי.״
״את שלי.״
״את שלי.״
״את שלי.״
״את שלי.״
״את שלי.״
מבלי לשים לב, אני מסיים לרחוץ אותי ואת פּוּרוֹ. פּוּרוֹ יוצאת מהמקלחת ועוטפת את עצמה במגבת. היא יוצאת מבלי לומר כלום. אני יוצא גם כן ועוטף את אגני במגבת גם. ״פּוּרוֹ?״ אני קורא לה כשאני רואה שהיא יושבת על המיטה עם הגב אליי, ופשוט בוהה בחלל החדר. היא לא עונה. ״פּוּרוֹ?״ אני מתקרב אליה ורואה שזולגות על לחייה דמעות. ״מה קרה?״ אני ממהר לשאול אותה, אך היא לא עונה. זה נראה כאילו היא פשוט פסל שנושם. אני שולח את ידי בשביל לבדוק מה קורה איתה, ״בבקשה אל תיגע בי. בבקשה.״

17/10/2022