She is...

קמילה🗝

אבא לוקח אותי לבית חולים, ואני כל כך לחוצה.. כנראה שלא שמרתי על התינוק שלי טוב מספיק.. הדמעות שלי ממשיכות לנזול במורד לחיי, עצירה פתאומית קוטעת את מחשבותיי. אני מסתכלת על אבא והוא יוצא מהאוטו. הוא בא לכיוון הדלת שלי ופותח אותה, עוזר לי לצאת מהאוטו. ורק עכשיו שאני מרימה את מבטי, אני שמה לב שהגענו לבית החולים. אבא עוזר לי לעלות בגרם המדרגות בכניסה לבית החולים, כבר מכירים אותו פה אז אנחנו נכנסים בלי לחכות.
אחרי רבע שעה שאני ואבא מחכים בדממה לתוצאות הבדיקה שעשינו הרופאה מגיעה ומבשרת לנו את הבשורה, ״אני מצטערת העלמה ונטורה, העובר שלך נפל..״ עוד גל של בכי שוטף אותי, ״אבל, יש עוד עובר ששרד..״ אני מרימה את ראשי, ״מה זאת אומרת עובר אחד ששרד?״ היא מחייכת אליי, ״היו לך תאומים, אחד לא הצליח לשרוד, אבל השני כן. יש לך עובר אחד בבטן.״ אני מתחילה לבכות ולצחוק בו זמנית מתחושת ההקלה הרבה שאני מרגישה כעת. אני שמה את ידיי על עיניי ולוחשת תפילה. אבא עוזר לי לקום מכיסא הבדיקות שעליו ישבתי ואנחנו מתקדמים לאוטו. אנחנו מתחילים בנסיעה, ״את תכירי לנו את החתן בקרוב?״ אבא שואל, אני לוקחת נשימה עמוקה, ״אם אני אמצא אותו אז כן..״ הוא מסתכל עליי, ״למה את מתכוונת אם תמצאי אותו?״ אני בולעת את רוקי, ״אני צריכה למצוא את האבא של התינוק.״ הוא עוצר את האוטו בחריקה, ״יש לך כרגע שלוש אופציות, הראשונה, אני חוזר עכשיו לבית החולים ואת עושה הפלה גם של העובר השני, האופציה השנייה, את מוצאת את האבא של העובר ומתחתנת איתו לפני שאת יולדת, והאופציה השלישית היא, שאני אמצא לך חתן, ואחתן אותך. קחי לך את הלילה לבחור.״ אני נושמת נשימה עמוקה, זה לא מפתיע אותי, ידעתי שזה מה שיקרה אם אבא יגלה. ״תוריד אותי בבית שלי.״ אני אומרת בלי רגש בקולי.

כשאני מגיעה לבית אני מורידה את נעליי ומתקדמת לספה. אני צונחת עליה בחוסר כוחות ואחרי שתי דקות מתרוממת ולוקחת את הלפטופ שלי. נכנסת לאתר של NOTORIOUS ובודקת באיזה שעה המועדון נפתח. 00:30, מעולה. עוד שעתיים אני אתחיל להתארגן.

אחרי שעתיים אני בוחרת לי שמלת סטרפלס שחורה, שמגיעה לי עד אמצע הירכיים. אני מורחת על שפתיי את האודם האדום שלי, ועונדת את עגילי החישוק עם הפנינים שאמי העניקה לי כשקיבלתי מחזור.. כן, קצת מוזר.. אני יוצאת מהבית, תופסת מונית ונותנת לנהג את הכתובת של המועדון. כשאני מגיעה אני משלמת לנהג ויוצאת מהמונית. אני נכנסת ומתיישבת ליד הבר, ״היי! קוֹסָה סְטה סוּצֶ׳דֵנְדוֹ?״ (היי, מה קורה?) אני שואלת את הברמן שכבר מכיר אותי כי באתי לפה כבר כמה פעמים. הוא מחייך אליי חיוך חושף שיניים לבנות וגומות, ״קוֹאָנְטוֹ סֵאִי בֵּלַה?״ (איך את יפיפייה?) אני מחייכת בחזרה, ״וָדוּ אֵל בַּר פֵּר אוּנוֹרָא.״ (אני נכנסת לבר לשעה) אני מודיעה לו ומפלחת את דרכי בין המוני האנשים. אני נכנסת לבר ונעמדת ליד הברמנית השנייה, ״דֶּבוֹ פֵּרֵנְדֶּרְלוֹ פֶּר קוּאַלְקֵה מּינוּטּוֹ, נוֹן טי דִיסְפּיאַצ׳וֹ וֵרוֹ?״ (אני צריכה לקחת אותו לכמה דקות, לא מפריע לך נכון?) אני שואלת את הברמנית, היא מהנהנת, ״סֵנְטִיטִי לִיבֶּרוֹ.״ (תרגישי חופשי) אני מושכת את לורנזו הצידה ומוציאה אותנו מהמועדון. ״סוֹנוֹ אִינְצִ׳ינְטָה.״ (אני בהיריון) הוא מהנהן, ״אִיל טוּאוֹ פֵטוֹ.״ (העובר שלך) פניו הופכות לרציניות, ואז הוא צוחק, ״בֵּלוֹ סְקֶרְצוֹ.״ (בדיחה טובה) אני נאנחת. הוא פשוט דביל, אני מקווה שהילד שלי לא יצא כמוהו. ״וֵרָמֶנְטֵה.״ (באמת) הוא מפסיק לצחוק אבל הוא עדיין מחייך, ״לָשַה קֵה טי פְּרֵנְדַה קוּאֵלְקוֹזַה דָּה בֵּרֶה פֵּרְקֶה נוֹן סֶאִי קִיאָרוֹ.״ (בואי ניתן לך משהו לשתות כי את לא צלולה) הוא אומר ומושך את ידי לכיוון הכניסה. אני מושכת את ידי בחזרה מאחיזתו, ״דִיקוֹ סֶל סֵרְיוֹ.״ (אני רצינית) פניו מרצינות שוב, ״סּוֹנוֹ אִיל פַּאפַּא?״ (אני האבא?) אני מהנהנת, ״סִּי.״ (כן.) הוא מצמיד את ידיו לפיו בתור הפתעה. לוקח לו דקה לעכל, ו.. הוא יורד על ברכיו, ככה זה אצלנו, האיטלקים. ״סְפּוֹסַמִי?״ (תתחתני איתי?) אני מגלגלת עיניים, ״סּי, סּי.״ (כן, כן.) הוא קם על רגליו, ״בֶּלֵצַה.״ (יופי) הוא מגרד את עורפו במבוכה, ״דּי אָל טוּ קּאַפוֹ קֶהּ טֵה נֶה וָאִי, לָה מִיָה פָמִילְיַה אֵהּ דָקוֹרְדוֹ סוֹאִי סוֹלְדּי.״ (תגיד לבוס שלך שאתה מתפטר, המשפחה שלי מסודרת בעניין הכסף) אני פוקדת עליו, מסתובבת והולכת משם, לא נשארת לענות לכל השאלות שהיו לו. אני כבר אמצא את המספר שלו ואתקשר אליו. אני מזמינה מונית ומתקשרת לאבא שלי. ״יש החלטה?״ זו השאלה הראשונה שלו, כמובן.. אחרי הכל, הוא מאסימו ונטורה. ״כן. אני מתחתנת, אני אביא אותו לארוחת ערב בימים הקרובים.״ אני מנתקת את הטלפון. אני נכנסת למונית, נותנת לנהג את הכתובת של הבית שלי והוא מתחיל בנסיעה.

כשאני נכנסת הביתה אני רואה שכל האורות דלוקים. אני מוציאה את האקדח שלי, שטעון כבר באופן קבוע. עוברת בכל החדרים עד שאני מגיעה לחדר אורחים. אני נכנסת עם אקדח שלוף, רואה את מתיאו ואורורה ונושפת בהקלה. לא נצטרך להרוג מישהו היום. אני מורידה את האקדח, ״איפה היית?״ מתיאו שואל, ״במועדון.״ מתיאו מניד בראשו, ״יש לך עובר בבטן, ואת הולכת להשתכר?!״ העצבים שלי מתחילים לטפס, ״הלכתי לבשר לאבא של הדבר הזה שאני הולכת להוציא מהבטן שלי עוד כמה חודשים שאני בהיריון! אני מאורסת מתיאו!״ אני צועקת עליו בחזרה. אני יוצאת מחדר האורחים ומתקדמת לכיוון החדר שלי, לא שואלת אותם מה הם עושים פה, שיעשו מה שהם רוצים. אני צונחת על המיטה בחוסר כוחות. מתיאו נכנס, ״איך קוראים לו?״ הוא שואל אותי, ״לורנזו.״ הוא מגלגל עיניים, ״לורנזו מה?״
״לורנזו קאלוֹ. מרוצה?״ אני שואל בעייפות, ״קמילה קאלוֹ... כן זה בסדר.״ הוא מגחך.

22/8/2022