התעוררתי לצעקות אחים שלי שמשחקים בסלון, רועדת מקור למשב הרוח הקרה מחלוני ומטושטשת עדיין מחלומות הלילה.
"נועי," קול מוכר קרא באיטיות.
המהמתי בשאלה בעייפות.
"את קמה?" שאל הקול, רגוע כמוני על ריטלין.
"אני קמה," אמרתי בעייפות והתיישבתי, משפשפת את עניי ומפהקת. פקחתי את עניי וראיתי את מקור הקול. הוא עמד שם. נאבקתי בדחף לצרוח.
סגרתי את עניי בחוזקה.
"תתעוררי." ציוויתי לעצמי. "זה רק חלום."
"נועה!" קול עמום נשמע מעליי, כאילו מגיע מהשמיים.
"נועה!" הקול קרא שוב, צלול יותר.
חזרתי למציאות.
פקחתי את עניי בעייפות, מוצאת את אחי הגדול רוכן מעליי, מנסה להעיר אותי.
"וואי, אריאל," קראתי בעייפות. "אין לך לב?"
אריאל צחק.
"קומי כבר." נענע אותי.
"אני קמה, אני קמה!" אמרתי, מושכת את האות האחרונה.
אריאל סגר מאחוריו את הדלת.
קמתי מהמיטה, מאוסה מהחיים האלו. אין לי כוח לעוד סיוטים עליו.
פניתי לעבר השירותים הפרטיים שלי שנמצאים בחדרי, והתחלתי בארגוני הבוקר.
צחצחתי שיניים, הסתרקתי והתאפרתי.
הלכתי לחדר הארונות ובחרתי לי חולצה לבנה הגולשת על גינס ארוך עם קרעים בברך, ונעלתי ואנס לבנות.
שמתי שירים באוזניות שלי, והתחלתי לנקות את החדר. אני אוהבת שהוא מסודר, זה מרגיע אותי ותמיד כיף לי אחר כך. אתמול הייתי עייפה מכדי לסדר, לכן החלטתי שאעשה את זה בבוקר.
בעודי מקשיבה למוזיקה ואט אט נרגעת, הרגשתי יד על כתפי. קפצתי בבהלה.
"דניאל!" צעקתי על אחי התאום, בעודי מוציאה את האוזניות מאוזניי. "אתה משוגע להבהיל אותי ככה?" נזפתי בו.
הוא משך בכתפיו. "בואי בובי בו. יש ארוחת בוקר!" אמר ופתח בריצה מהחדר שלי, בידיעה שאני הולכת להרוג אותי על שקרא לי בובי בו.
"דניאל!" צרחתי. והתחלתי לרדוף אחריו.
"היפה התעוררה?" שאל אביתר שישב על הספה, צופה בי רודפת אחרי דניאל. נהמתי באיום ופניתי אליו. "מה זה אמור להביע היפה התעוררה?!" שאלתי. הוא משך בכתפיו. "לא יודע שמעתי צעקות אז הנחתי שהתעוררת." הוא ציחקק ומשך בכתפיו. הוא ודניאל החליפו ביניהם כיף.
"אאאררררגגגגג אני אהרוג אותך!" פניתי בחזרה לדניאל.
הוא רץ לכיוון שולחן האוכל והרחיק את הכיסא במחווה של ג'נטלמן.
"מדמוז'אל." אמר בפנים רציניות ואביתר צחק. נאנחתי והתיישבתי, מחזיקה את ראשי בין שתי ידיי הנשענות על השולחן, בידיעה שאין טעם להמשיך, זה סתם השיגועים היומיים.
ככה זה כשאת האחות הכי קטנה לארבע אחים גדולים.
לקחתי לי קצת סלט, חביתה וגבינה מארוחת הבוקר המוכנה על השולחן. עם כמה שאחים שלי מציקים לי, אני אוהבת אותם והם תמיד בסוף מצליחים לגרום לי לצחוק.
"בוקר טו-אהההההה!" אלרועי צעק בעודו נופל מהמדרגות בין הקומה העליונה לתחתונה, מנופף בידיו כמו דביל כדי לנסות לעוף ולבסוף נוחת ישר על הפרצוף.
דניאל ואביתר פרצו בצחוק, ולא יכולתי שלא לגחך.
YOU ARE READING
Kidnapped
Actionפעימות לב, מחשבות תוקפות, השכחה של שעה משתייה מופרזת. אהבה אסורה, רגשות מעורבים, ערב שישי בודד באוויר הקר של עיר האורות. טראומתית, משוגעת, הזויה, פסיכית. מי יתן וכל זה יגמר. אני זועקת לעזרה. באמצע חדר חשוך, גופי פועם מכאבים, לבי פועם מאהבה. איך אפשר...
