אני יוגעת שהפרק הזה מבלבל, אבל שימו לב שאין פה שום טעות עם השמות!!
הכל חשוב להמשך
תהנו❤
--
"את בטוחה שאת תהיי בסדר?" אריאל שאל פעם אחת אחרונה לפני שיצאתי מהאוטו.
"כן! תפסיק כבר." אמרתי ופתחתי את הדלת.
"ביי." אמרתי לו ויצאתי מהאוטו, מתקדמת לעבר הבניין הלבן.
כשהסתכלתי לאחור שמתי לב שהאוטו פשוט לא זז, אז חזרתי על עקבותיי בצעדים עצבניים.
"נו מה??? רוצה גם לעלות איתי למעלית???"
"אני הייתי רוצה אבל זאת את שלא מסכימה.." אריאל ענה.
נהמתי בכעס.
"וואי אני ארצח אותך! פשוט לך כבר אריאלללל" יללתי ושמתי את ידי על פניי, מותחת אותן לאות יאוש.
"אני אהיה בסדר." אמרתי.
"לא אכפת לי מה את אומרת נועה. אני נשאר פה, את לא צריכה להזדרז או משהו. פשוט תני לי להישאר." הוא אמר.
נאנחתי. "בסדר. אבל אתה לא מתקשר אליי, ואתה לא מלחיץ אותי. אם אתה בא לפה, אתה לוקח בחשבון כמה שעות טובות! הפנתי אליו אצבע מאיימת בפרצוף זועף והוא פרץ בצחוק.
"מה אתה צוחק????" שאלתי בכעס ושילבתי ידיים.
"אני חושב שאני אצליח להתמודד עם הפרצוף העצבני שלך וכמה שעות אחרי שהייתי בכלא, נועה." הוא ניגב דמעות צחוק.
נהמתי בכעס. "ושלא תעז לצפור לי!" אמרתי כשגבי כבר מסובב ואני הולכת ברקיעות רגליים.
נכנסתי מדלת הבניין, מרגישה את הדמעות כבר עולות לי, לא הייתי פה כל כך הרבה זמן.
לחצתי על כפתור המעלית והדלתות נפתחו, קומה ארבע.
לחץ מטורף גאה בי.
מה השתנה בכל החצי שנה הזאת? אני לא יודעת, ואני מפחדת.
שלוש דפיקות על הדלת.
ראיתי את העינית שקבועה בדלת נפתחת, והנה הצבע הזה של העניים שכל כך התגעגעתי אליו.
צרחה עצומה.
ואז הדלת נפתחת במהרה והיא מתנפלת עליי בחיבוק כל כך גדול ששתינו פשוט נפלנו, בוכות ללא הפסקה.
היא התנתקה ממני ותפסה בפניי חזק, נותנת לי לראות את פניה האדומות והעניים הנפוחות מבכי, ואז סוטרת לי בחוזקה.
"איפה היית ימזדיינת???" היא צרחה. "דאגתי לך!!!"
צחקתי ושיפשפתי את לחיי.
"גם אני התגעגעתי אליך, ציקה."
היא משכה אותי לעוד חיבוק ארוך, ובסופו של דבר אחרי כמה דקות נכנסנו לבית שלה, דמעות עולות בעניי, כמה זמן לא ראיתי את המקום הזה, הבית השני שלי.
היא התיישבה על המיטה ונשכבה, וכך גם אני, שתינו שוכבות מחובקות, עוצמות עניים.
"נעלמת לי לחצי שנה." היא לחששה ושמעתי שהיא בוכה בשקט.
"אני יודעת."
"איפה היית?" היא התרוממה והביטה בי. "ולמה לעזאזל לא עדכנת אותי?"
על פניי נעטתה מסכת הלם.
"את.. את לא יודעת?" זה העציב אותי, רציתי לספר לה הכל, שתהיה לי כתף לבכות עליה ולספר לה שהיא לא האחים שלי.
דמעה ירדה מעניי והיא מיהרה למחות אותה.
היא נאנחה.
YOU ARE READING
Kidnapped
Actionפעימות לב, מחשבות תוקפות, השכחה של שעה משתייה מופרזת. אהבה אסורה, רגשות מעורבים, ערב שישי בודד באוויר הקר של עיר האורות. טראומתית, משוגעת, הזויה, פסיכית. מי יתן וכל זה יגמר. אני זועקת לעזרה. באמצע חדר חשוך, גופי פועם מכאבים, לבי פועם מאהבה. איך אפשר...
