אני לא ממש זוכרת מה קרה אתמול.
רק שניסו לעשות איתי סטוץ, סירבתי, שתיתי ומצאתי את עצמי פה.
התעוררתי בבת אחת להרגשה מוזרה בגרון שלי.
קמתי מיד מהמיטה ורצתי לשירותים, מקיאה את חיי.
שטפתי את הפה שלי להעביר את הטעם המגעיל וקצת את הפנים.
באתי לצאת מהדלת, עד שבלמתי את עצמי בכוח כשבאתי להתנגש בדניאל העומד מולי בידיים משולבות ופרצוף זועף.
"בוקר טוב." הוא נהם.
"בוקר טוב?" ספק שאלתי ספק עניתי.
"מה זה היה." הוא תקף.
"מה זה היה מה." החזרתי לו באותו טון, מחקה את הקול שלו.
"תגידי לי, את חושבת שאת באטמן? מה נראה לך? את חושבת שאת אשת לילה או משהו כזה?"
פרצתי בצחוק.
"באטמן? מאיפה הבאת את זה?" צחקתי עליו.
המבט הזועף שעל פניו רק הרצין והתעמק, לכן מיהרתי להפסיק והזדקפתי.
"מי הרשה לך לצאת אתמול? ולמה לא הודעת? ולמה שתית? נועי, אני חשבתי שהפסקת. הבטחת לי שהפסקת לשתות. אני פשוט מאוכזב ממך! מה זה היה? את נורמלית? יש לך מושג איך התחרפנתי כשראיתי אותך על הידיים של טום, ככה חצי מתה?" הוא אמר הכל כל כך מהר בלי נשימה, שחשבתי שהוא יפול ויתחיל לפרכס.
אבל באותו רגע לא עניין אותי. טום לקח אותי לפה? למה?
"טום לקח אותי לפה?" שאלתי.
"זה לא חשוב עכשיו!" הוא סינן. "תעני לי על השאלות! או שנועי אני נשבע-" הוא הרים אצבע מאיימת.
גילגלתי לו עניים, קוטעת את משפטו, והולכת בעדו לחדר שלי, משאירה את הדלת פתוחה.
"נועה! שלא תעזי!" הוא קרא לעברי, ונכנס לחדר.
"מה את חושבת שא-"
הסתובבתי אליו בבת אחת.
"וואי, אולי פאקינג די כבר? מתי תבין שאני לא ילדה בת שלוש יותר, סבבה הבנתי אתה דואג לי אבל כמה אפשר לדאוג? אני לא חייבת לך דין וחשבון! אם אני ארצה לצאת למסיבות, אני אצא! ואם אני ארצה לשתות, אני אשתה!" קטעתי אותו והתיישבתי על המיטה, מחזיקה את ראשי בידי.
הוא התיישב לידי וריכך את הבעת הפנים שלו.
"אני לא אוהב לריב איתך." הוא אמר. "נועה."
הזזתי את מבטי אליו.
"את יודעת שאת הדבר הכי חשוב לי בעולם, נכון?" הוא הביט ישר לתוך עניי ואני לשלו.
"אני בחיים לא אשפוט אותך, אבל נועה, שנינו יודעים מה התקופה ששתית בה עשתה לך. אל תחזרי לשם, בבקשה." הוא נעמד. "שלא תחשבי שאני מוותר לך. אני אחליק את זה רק הפעם, אבל אל תנסי אותי." הוא התקדם לפתח הדלת ואז נעצר והסתובב.
"ואת חיה בסרט אם את חושבת שאחליק לך על בית ספר היום." הוסיף ויצא, סוגר את הדלת מאחוריו.
חצי נאנחתי חצי נהמתי, ותפסתי את פניי בידיי.
הראש שלי התפוצץ, אבל לא היה סיכוי שהבנים יחליקו לי על בית ספר, אז החלטתי שזה לא שווה את המאמץ אפילו להתווכח.
קמתי מהמיטה, צחצחתי שיניים, התקלחתי, לבשתי עליי חולצת בית ספר לבנה קצרה על שורט שחור קצר, שמתי צמידי רגל ונעליים פתוחות מאחורה שחורות עם קו על איזור האצבעות שעליו היה את הסימן של אדידס, כמו קרוקס, רק בלי החורים, מה שהחמיא מאוד ללק הלבן בציפורניים ברגליים שלי.
ענדתי שרשרת ארוכה עם תליון יהלום שמחמיאה לחזה, ומעליה שרשרת חרוזים לבנים קטנים קצרה ופשוטה. סירקתי את שיערי הבלונדיני החלק והשארתי אותו פזור, התאפרתי, התזתי דאורדוראנט וויקטוריה ושמתי קצת לובלו.
YOU ARE READING
Kidnapped
Actionפעימות לב, מחשבות תוקפות, השכחה של שעה משתייה מופרזת. אהבה אסורה, רגשות מעורבים, ערב שישי בודד באוויר הקר של עיר האורות. טראומתית, משוגעת, הזויה, פסיכית. מי יתן וכל זה יגמר. אני זועקת לעזרה. באמצע חדר חשוך, גופי פועם מכאבים, לבי פועם מאהבה. איך אפשר...
