פרק ארוך כי אני אוהבת אתכם, רק מודיעה שבימים הקרובים לא יהיה פרק כי אני יוצאת לגיחה (בכי) ותאחלו לי בהצלחה👍👍
אגב, אשמח לטיפים לשינה בקור בשק שינה למי שכבר עבר את זה, פעם ראשונה שאני בכלל דורכת על אוהל!
ויאללה תראו נוכחותתתתת👏👏👏
"דקה... אז עשית את כל הדרך הזאת לבדך?" אמבר שאלה בעודנו יושבות בביתה ומשוחחות.
"כן..." נאנחתי והשפלתי מבט. "הכי כואב- זה שטום יכל להיות פה.. אבל הם לקחו אותו. כמו רשעים הם פשוט לקחו אותו." הרמתי ידיים.
היא הסתכלה עליי במבט מבין.
"היי... את זוכרת שהיינו יחד בבית היתומים?" שאלתי לאחר מספר שניות של שקט, אבל לא שקט מביך.
"בטח." היא השיבה.
"אז מה קרה שם? למה עזבת בלי לומר מילה?" שאלתי אותה במהירות. "נכנסתי לדילמות כבר אם זה בגללי..." השפלתי מבט והיא נאנחה לאחר מספר שניות.
היא לקחה נשימה עמוקה.
"ביום שבו עזבתי," היא פתחה, מתעסקת בטבעות שעל ידיה.
"רציתי להגיד לך שלום. אני באמת רציתי." היא הביטה בי. "באו שני הורים, אני זוכרת שהיה להם ממש מבטא צרפתי, ובאותו היום הם באו לאמץ ילד. כמובן שהפקידה שם ציינה אותי, מכיוון שכמו שאת יודעת, אני עצמי צרפתייה." היא אמרה והנהנתי, מחכה שתמשיך.
"אז הם בחנו אותי, והחליטו שכן. מההתחלה הם לא באו לי טוב בעין. הם לקחו את ידי וחתמו על כמה טפסים, ואני לא הפסקתי לבקש להיפרד לשלום משאר הילדים, ממך." היא הביטה בי בחזרה ואז נשפה אוויר וחזרה להתעסק בטבעותיה.
ברגע שיצאנו משם הם תפסו בידי בחוזקה וגררו אותי למכונית. לא הבנתי ממש מה קורה... אבל גם בתוך האוטו לא הפסקתי לשאול לאן הולכים ולמה הם לא נתנו לי להיפרד מחברים שלי. הם לא ענו לי, ובפעם הבאה ששאלתי, האבא שישב במושב ליד הנהג סטר לי." דמעה נזלה לה. הבטתי בה במבט מקשיב, מבין, עצוב. אבל לא מרחם. כמו שאני לא הייתי רוצה שירחמו עליי, גם היא לא, ואני מכבדת את זה.
מבטה עדיין היה מושפל אל טבעותיה בהן היא משחקת.
"יום לאחר מכן כבר היינו בשדה התעופה, בדרך לפה, לצרפת. לא היה לי טלפון להתקשר אלייך, ואני זוכרת שזה היה הלילה הנורא בחיים שלי. הם נעלו אותי בחדר, בחשכה." היא אמרה ונזכרתי עד כמה חזקה הפוביה שלה מחשכה.
"והם הכו ואנסו אותי." עוד דמעה.
היא לקחה נשימה עמוקה.
"עברנו לפה, הם התחילו להכריח אותי לעבוד בכל מיני עבודות כדי להביא הביתה כסף. כמו שתמיד צפיתי, האבא התחיל לשתות, הוא היה חוזר שיכור הביתה ומכה אותי ואת האמא. והיא.. היא בכלל בגדה בו, ובכלל לא נמצאה בבית. בשלב מסוים פשוט הבנתי שאין סיבה שאני אהיה מכונת כספים שלהם אם הם מתייחסים אליי כאל חתיכת חרא.
אז ברחתי." היא משכה בכתפיה ואמרה בפשטות, מביטה בי.
"והנה אני כאן היום," היא אמרה את המילים בנשיפה, "זונה איכותית לכל המשפחה." היא גיחכה בסרקזם.
YOU ARE READING
Kidnapped
Actionפעימות לב, מחשבות תוקפות, השכחה של שעה משתייה מופרזת. אהבה אסורה, רגשות מעורבים, ערב שישי בודד באוויר הקר של עיר האורות. טראומתית, משוגעת, הזויה, פסיכית. מי יתן וכל זה יגמר. אני זועקת לעזרה. באמצע חדר חשוך, גופי פועם מכאבים, לבי פועם מאהבה. איך אפשר...
