Kidnapped

פרק 30- הפתרון(קצר)

בננות, אנחנו ממש קרובות לסוף, עניין של שתיים או שלוש פרקים❤❤
פרק קצ ר צ ר והוא ממש בסיס לפרק הבא.
תהנו💖

--

"לא!" צרחתי.
למה הייתי צריכה לתת לה לבוא?
למה לא יכלתי להתעקש שניפגש מחר?

היא האישה שהצילה לי את החיים.

והיא מתה.

שמעתי טפיפות רגליים מהירות לידי, ומיד אחר כך ידיים שמחבקות אותי.
לא היה אכפת לי, דניאל ניסה להבין מה קורה ואני לא הצלחתי לדבר.
רק בכיתי.
בכיתי, ובכיתי.
ראיתי מזווית עניי את דניאל מתבונן בטלוויזיה, בחיפוש אחר מה ראיתי.

הוא קלט.
הוא זכר איך סיפרתי לו על הקעקוע של אמבר, סיפרתי לו איך היא אמרה לי שמאז שהיא ברחה מההורים שלה היא הרגישה חופשייה, כמו פרפר.
המסך היה עצור על אותה נקודה שבה הראו את ידה המסכנה.

דניאל הבין.
"נועה, היא לא מתה." הוא אמר, אבל לא הקשבתי.
"נועה." הוא תפס בפניי, מכריח אותי להביט בו. "היא לא מתה."

"על מה אתה מדבר?" פלטתי קול חנוק.
"נועי, זוכרת שסיפרת לי על סטיב?"
הנהנתי בבלבול, עם מסקרה מרוחה על פניי כתוצאה מהנהר שזרם מעניי.

אבל הַסָּפֵק, הַסָּפֵק גרם לי להפסיק להוציא דמעות לרגע, מה יש לו להגיד?

האם יש ספק, האם יש תקווה?

"סטיב הוא ראש ארגון פשע. כשאיתרנו אותך אצל האנשים של לואיס, ביקשנו ממנו עזרה בשביל שיקח אותך תחת חסותו. הוא אמר שהוא יתן לך הגנה, כל עוד אנחנו נעבוד אצלו." הוא אמר.

לא הבנתי כלום, אבל רק רציתי שימשיך. "עשינו את זה במשך כמה זמן, סייענו לו בכל מיני דברים. אבל ברגע שאת וסטיב ניתקתם קשר, כבר אין לו הגנה עלייך." הוא הסביר.

אז זה למה הוא הגיב כזה לא טוב שסיפרתי לו מה קרה עם סטיב.

"אני לא מבינה, מה אתה מנסה להגיד לי?" אמרתי בתסכול ודמעות.
"אני מנסה להגיד לך שהיא לא מתה, נועה. זה מתוכנן. זה אזהרה. היא בשבי, היא לא מתה. לואיס חזר."

--

השעה 17:25.
האחים שלי כולם בבית.
הוקל לי לדעת שאמבר חיה.
אבל לא הצלחתי להפסיק לבכות.

מתסכול, מפחד, מכעס על עצמי שנתתי לה להיות מעורבת בכל הדרמה הזאת.

אבל מדבר אחד הכי הרבה.
מהפתק שהושאר לי על השידה.

'עין תחת עין,
שן תחת שן,
רגל תחת רגל,
דם תחת דם,
מוות תחת מוות.'

יש לי רעיון.

תמיד הייתי טובה בפתרונות.